שמעון אדף

שמעון אדף: "גנבו לי את המרוקאיות"

עם רומן חדש ("הלשון נושלה") וקילומטראז' רציני בעולם הספרות הישראל, שמעון אדף מתיישב באולפן "כאן תרבות" לשיחה עם גואל פינטו ב"גם כן תרבות" על הדברים שהוא נמנע מלדבר עליהם בדרך כלל בפתיחות - הפוליטיקה הישראלית, המזרחיות, המרוקאיות, והאופן שבו הדברים האלה הופכים אצלו למדע בדיוני
גואל פינטו
04 באפריל 2021
10:59

"גנבו לי את המרוקאיות, כי המימונה הפכה להיות ה-סמל של המרוקאיות, וזה קצת מתיישב עם סטריאוטיפים שאני מעוניין בכתיבה שלי לבחון ולנפץ. את כל המרוקאיות רוצים עכשיו לדחוף לתוך המזרחיות. ואני שואל, כמה אפשר למחוק ולקצץ כנפיים?".

לשמעון אדף יש בטן מלאה על השימוש שעושים פוליטיקאים במזרחיות. ההימנעות שלו משיח פוליטי מחלחלת בכל זאת לכתיבה שלו, ועם צאת הרומן החדש שלו, "הלשון נושלה", הוא מסביר לגואל פינטו ב"גם כן תרבות" איך הופכים את סוגיות הפוליטיקה והעדתיות בישראל למדע בדיוני.

"המרוקאיות היא קודם כל סוג של ריבוי", הוא אומר ומתייחס לשיח על המזרחיות בישראל. "אני זוכר את המתחים אפילו בתוך הבית. לאורך כל הילדות היה בין ההורים שלי מתח כי הם הגיעו מקהילות שונות במרוקו. כשיצאתי לרחוב היו עוד כמה דגמים של מרוקאים: אוכלוסייה כפרית שלא כל כך אהבו אותם, וגם באוכלוסיה העירונית - קזבלנקה זה לא פס. זו תפיסת עולם אחרת לגמרי. אפילו השאלה מהי יהדות היא שאלה שהם נצים עליה, ואת כל המרוקאיות רוצים עכשיו לדחוף לתוך המזרחיות. ואני שואל, כמה אפשר למחוק ולקצץ כנפיים?".

אתה עוסק המון בשאלה המזרחית, ולא נתפס ככזה.

"מעניין אותי לשכלל את הייצוגים של מרוקאיות בספרות. זו משימה שאני לוקח על עצמי לצד משימות נוספות אחרות. במובן הזה היה מעניין אותי לכתוב לתוך הספרות הישראלית מדע בדיוני שיש בו אלמנטים מרוקאיים. מעניין אותי לכתוב פנזטיה שעולה מתוך רגישות מרוקאית. מעניין אותי לכתוב רומני חניכה כאלה, להרחיב את המנעד כמה שאפשר וליצור חלל תהודה עצום".

למה אתה לא הופך לנביא בשער?

"לא פעם מוטחת בי ההאשמה שאני סופר קשה. זה חוזר לשאלה למה הזירה שלי היא ספרות ולא איזו זירה ציבורית אחרת. אני לא פעיל ברשתות החברתיות ולא מרגיש שיש לי מה לתרום לשיח חוץ מספרות. כי אני מאוד קשוב לניואנסים ומורכבויות. אני לא חושב שאני סופר קשה, אלא כזה שמורכבות חשובה לו ובמובן הזה קשה לי עם שורות תחתונות נחרצות. מעניין אותי לייצר עוד ועוד עמימויות. גם ביחס למהי הישראליות והיהדות".

בספר החדש אתה כותב על בית אל, התנחלויות, בית המקדש השלישי. לא שמים לב לאמירות הפוליטיות המאוד מאוד חזקות. מדוע השיח הפוליטי שלך לא נמצא על השולחן?

"אני חושב שאנחנו חיים בתקופה מאוד מדורדרת מבחינת שיח ציבורי. יש את הדימוי האמריקאי שהשתלט עלינו, כיכר השוק של הרעיונות, ואנחנו הרבה פעמים לא שואלים למי יש מיקרופון יותר חזק, למי יש יותר כוח להריץ את הרעינוות שלו ברשתות האלה, ואני מרגיש שבגלל שאני יודע מה אני רוצה להגיד אני חושב שצריך לעשות מהלכים כדי להבין מה אני אומר, כי השורה האחרונה לא מעניינת. איך הגעתי לשורה התחתונה זה מעניין. ואין מקום למהלך הזה".

לדבריו, "יש מזימה סמויה, או אולי ברית שתוקה, בין הימין הקיצוני בישראל לבין תנועות קיצוניות במחנה הפלסטיני, שהתפקיד שלהם זה למוטט כל אפשרות של קיום נורמלי במרחב הזה, שאמור להיות משותף ליהודים וערבים. אני מאמין במדינה דו לאומית אבל זה הרבה יותר מזה - היא רב לאומית, מדינת כל אזרחיה. ואני מאמין שבאיזשהו אופן חלק גדול מהציבור כבר קיבל את הידיעה הזו, כבר עיכל אותה, אבל התפקיד של הארגונים האלה בשני הצדדים הוא למנוע מאיתנו לחשוב עליה כממשות".