השבעת הכנסת
צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש 90

למה לא משנים את שיטת הבחירות? לימין אין אינטרס

שיטת הבחירות הנוכחית משמרת את ניכורו של הציבור הערבי. בשיטה שתהיה בפועל דו-מפלגתית, הערבים יצביעו כנראה לטובת מועמד השמאל, מבלי שהדבר יאפשר למפלגות הימין לכהות בו. לא קל לתקן את שיטת הבחירות בישראל
יערה שפירא, דעה
09 באפריל 2021
12:31

הפלונטר הפוליטי המתמשך מעורר שוב את ההצעות לשינוי שיטת הבחירות. המחשבה הראשונה שמתעוררת לנוכח חוסר היכולת להגיע להכרעה, הוא ששיטה שתעודד פרקטיקה דו-מפלגתית תפתור את הבעיה. אלא שהחסם האמיתי מפני שינוי כזה הוא לא קיבעון מחשבתי, אלא האינטרס הפוליטי של קבוצת הרוב בציבור. שיטות כאלה, דוגמת בחירות אזוריות, משטר נשיאותי, או פשוט קביעה שראש הממשלה יהיה מן המפלגה הגדולה ביותר - אומנם יקנו יציבות, אבל יביאו עמן תוצר לוואי בלתי-מדובר, אך מובן לרוב השחקנים הפוליטיים.

בתרבות הפוליטית בישראל ערבים מודרים, במידה רבה, מן המשחק הפרלמנטרי. עד לאחרונה נהגה מוסכמה פוליטית פנים-יהודית בעייתית, החלה על שני גושי המפלגות הגדולים, לפיה המפלגות הערביות אינן שותפות לגיטימיות בקואליציה. השאלה אם אירועי הבחירות האחרונות הביאו לשינוי המוסכמה הזאת, תיבחן כשיתברר מה גבולות התמורה שמפלגות ערביות יכולות לקבל בתמורה לחבירתן למפלגות יהודיות.

האם באמת חל מהפך בנכונות לשותפות עם ערבים בממשלה? | שמואל רוזנר

האם מי משני הגושים הקיימים מסוגל לעמוד בלחץ הפנים-יהודי הצפוי במקרה שייענה לדרישה לביטול "חוק קמיניץ", להוספת החרגה לחוק הלאום או למניעת הסדרה של התיישבות צעירה? האם מפלגות ערביות יסכימו להיכנס למשחק הפוליטי בתמורה לתקציבים מוניציפליים מוגדלים או תכניות פיתוח בלבד, ללא שום הישג לאומי סמלי? ימים יגידו.

ככל שהדרת הערבים מן המקח והממכר הפוליטי בשדרה המרכזית של הציבוריות הישראלית נותרת בעינה – היא גורמת לכך שהאינטרס של הימין היהודי הוא לחסום כל אפשרות מעבר לשיטה, שתהיה בפועל דו-מפלגתית. בשיטה כזאת, הערבים יצביעו כנראה לטובת מועמד השמאל, מבלי שהדבר יאפשר למפלגות הימין לכהות בו. אמנם, יכולת המיקוח שלהם בגוש השמאל לא תהיה גבוהה במיוחד, משום שיהיה קשה למועמד גוש הימין בשיטה דו-מפלגתית לשכנע מצביעים ערבים. אך היא תהיה גבוהה יותר מיכולת המיקוח הנוכחית שלהם. בוודאי יותר מזאת שהייתה קיימת עד לשבועות האחרונים. מכל מקום, מנקודת ראות של הימין שינוי כזה עלול לאפשר שלטון קואליציית שמאל בתמיכה ערבית.

הנימוק המקובל בישראל נגד משטר נשיאותי, הוא שמשטר כזה מבוסס על הכרעות רוב כוחניות, בעוד ראוי לבסס אותו על עשיית פשרות שתמנע ניכור של מיעוטים. אלא שתיאור מלא יותר של השיטה היחסית הנוהגת בישראל יאמר שהיא מצליחה לשתף בשלטון מיעוטים תרבותיים ואידיאולוגים שבתוך החברה היהודית. כך שאחת הסיבות שלא ניתן לבטלה – היא הרצון לשמר דווקא את ניכורו של הציבור הערבי.

כבר מקום המדינה נמתחה ביקורת על השיטה היחסית בנימוק שהיא מעניקה כח "סחטני", כביכול, לקבוצות קטנות. במרוצת השנים היו מספר דוגמאות שחיזקו את התחושה הזאת. ב-1952 נפלה הממשלה בגלל פרישת אגודת ישראל על רקע ההתנגדות לגיוס נשים, ב-1977 זה קרה בגלל התנגדות שרי המפד"ל לחילול שבת על ידי שרים שחזרו לביתם מטקס בבסיס חיל אוויר, וב-1992 נפלה ממשלת שמיר בגלל פרישת הסיעות שמימין לליכוד על רקע הסכמי מדריד. בעת הרכבת הממשלה החדשה נתקל שמיר בתביעות פוליטיות שנתפסו כמוגזמות, ביניהן תביעתו של יצחק מודעי לערבות של עשרה מיליון דולר להבטחת מימוש ההסכם הקואליציוני ונסיונה של אגודת ישראל להגביל בחוק פרסום תועבה בשלטי חוצות ובאוטובוסים.

"האינטרס של הימין היהודי הוא לחסום כל אפשרות מעבר לשיטה, שתהיה בפועל דו-מפלגתית. בשיטה כזאת, הערבים יצביעו כנראה לטובת מועמד השמאל, מבלי שהדבר יאפשר למפלגות הימין להכות בו"

למניעת החשש מ"סחטנות" נוסו שני פתרונות במסגרת השיטה היחסית, שלא הועילו כלל. הפתרון האחד היה העלאת אחוז החסימה. המהלך לא הצליח כי הוא העניק לגיטימציה לצירוף קבוצות אידיאולוגיות קיצוניות כחטיבות בתוך מפלגות גדולות יותר או "רשימות טכניות", ועיגון מראש של דרישותיהן לפני הבחירות. הפתרון השני היה רעיון הבחירות הישירות לראשות הממשלה, שיושם ב-2003-1992. הסברה המקורית הייתה שהתניית יכולתה של הכנסת להביע אי-אמון בראש הממשלה בכך שהיא עצמה מתפזרת – תגביר את היציבות השלטונית. בפועל, התברר שהשיטה דווקא פגעה בכוחן של המפלגות הגדולות. היא גרמה לשגשוג של מפלגות סקטוריאליות ולהחלשת כוחו של ראש הממשלה הנבחר, שמצא את עצמו עומד בראש מפלגה קטנה יחסית. חוץ מחגית משה, מעטים מתגעגעים לשיטה הזאת.

כלומר – גם אם נקבל את הדעה שדרישות של מיעוטים אידיאולוגים וסקטוריאליים ראויות לריסון, לא קל לתקן את שיטת הבחירות. לשיטה שמעודדת מבנה פוליטי דו-מפלגתי כנראה לא נגיע, משום שרוב היהודים לא מתלהבים ממבנה המעניק כח פוליטי נוסף למיעוט הערבי. ותיקונים שנוסו עד כה במסגרת השיטה היחסית – נחלו כישלון.