עוד יום

דרך הגיהנום לדמשק: סיפורה של החטיבה הנעלמה

בהקלטות נדירות ממלחמת יום הכיפורים נשמעים הרגעים הקשים של חטיבת המילואים 179 וגדוד הסיור 134, שעצרו בגופם את הסורים לפני שהגיעו לכינרת ופרצו לתוך סוריה, במחיר אבדות רבות | עוד יום
עוד יום
13 באפריל 2021
09:02

לא בכל יום אפשר למצוא הקלטות קשר נדירות ממלחמה שמעולם לא נשמעו, כאלה שהלוחמים שמעו רק בזמן הקרב ושהמשפחות השכולות לא שמעו מעולם. בחיפוש בארכיון צה"ל אחרי נושאים ממלחמת יום הכיפורים שלא קיבלו חשיפה גדולה, נתקל כתב המגזין של כאן חדשות אורן אהרוני בהקלטות קשר נדירות שצה"ל מעולם לא פרסם.

בהקלטות נשמעים הרגעים הקשים של חטיבת המילואים 179 וגדוד הסיור 134, שעצרו בגופם את הסורים לפני שהגיעו לכינרת ופרצו לתוך סוריה, במחיר אבדות רבות. והפרק הזה - מוקדש לזכרם. 

האזינו להסכת "עוד יום" עם מיכל רשף 

"כבר כשקראנו את המשפטים הראשונים, הלב התחיל לדפוק, הבנו שאנחנו עדים לאוצר היסטורי", סיפר אהרוני. כשחושבים על מלחמת יום הכיפורים וקרבות השריון בגולן, ישר עולה בראש הקרב בעמק הבכא. אבל זה הסיפור על החטיבה הנעלמה. למה נעלמה? כי הסיפור של המילואימניקים שעצרו את הסורים בגופם נדחק הצידה בתום הקרבות ולא קיבל את הפוקוס. 

כבר יום לאחר תחילת המלחמה, ב-7 באוקטובר, מצאו עצמם חיילי החטיבה וגדוד הסיור נלחמים בנחיתות מספרית מול מאות טנקים ואלפי חיילים סורים. גיורא בירן, 22 בקשר, היה אז בן 26. כשפרצה המלחמה הוא היה מאושפז בבית החולים זיו בצפת בגלל מחלת הצהבת. בשבת בבוקר הוא עזב את בית החולים בלי שישחררו אותו. הוא לבש מדים ומיהר לחטיבה, שהייתה עסוקה בתחילת הגיוס ובהצטיידות.

"מעל למנוע שכבו פצועים והרוגים, אנשים החזיקו אחד את השני כדי שאף אחד לא ייפול. זה היה מראה שאי אפשר לשכוח"

"האנשים אצלנו היו בהלם, הלם טוטלי", הוא נזכר. "אבל הקרב הראשוני, ההתעשתות הראשונית של המפקדים, האיגופים והתנועות הטקטיות, הביאו לדחיקת הסורים לכיוון חושנייה".

ב-11 באוקטובר 73' הכוחות נעו לכיוון דמשק בקרב שהפך לגיהנום. זה היה קרב הירואי של חיילים צעירים שנכנסו בלי לחשוב פעמיים לשטח שכולו מבוצר בחיילים סורים מאומנים, שתפקידם להרוג את כל מי שנכנס ומאיים על דמשק.

עופר אבידב, הקמב"ץ, עמד בדיוק במקום הזה כשהכוחות החלו בהבקעה. "בשלב מסוים אני רואה טנקים מהגדוד שלנו מתחילים לצאת החוצה עם קנה קצוץ", הוא סיפר. "מעל למנוע שכבו פצועים והרוגים, אנשים החזיקו אחד את השני כדי שאף אחד לא ייפול. זה היה מראה שאי אפשר לשכוח אותו, משהו איום ונורא". 

ב-19 באוקטובר עוד נלחמה חטיבה 179 מול חטיבות טנקים סורים, עיראקים וירדנים. הגבורה של המילואימניקים האלה איפשרה לבלום את הסורים לפני מורדות הכינרת ובתוך כמה ימים להשתלט על מובלעת בתוך סוריה בדרך המובילה לדמשק.

ישראל אריאלי, אז קצין בחיל שיריון, סיפר: "זה היה קרב שהוא הרבה יותר מהירואי, זה ללכת עם אש משני צידי הצדרך. אנחנו פתחנו בגופינו את הדרך למובעלת וככה ניצחנו את המלחמה. היו ממדים אדירים של פגיעה לגדוד שלנו, נכנסנו עם 19 טנקים ונשארנו עם שניים".