צילום: אי-פי

סופרליג? העשירים ממשיכים בהשתלטות על המשחק הכי עממי שיש

למעשה, מבחינה חברתית, אין בהקמת המפעל הכלכלי הדורסני הזה שום דבר חדש, אלא רק חלק מההתפתחויות שמרחיקות את המעמדות הנמוכים מהמשחק. אבל יש גם בשורה לאלה שחולמים על הרומנטיקה של פעם - ההיסטוריה מצביעה על תנועה בלתי פוסקת ביחסי הכוחות החברתיים ויבוא היום שבו הכדורגל יחזור לעם, השאלה היא רק כמה זמן זה ייקח?
אלכס נירנבורג | פרשנות
19 באפריל 2021
16:58
עודכן ב 19:30

מאז הודיעו בעלי הקבוצות העשירות בכדורגל האירופי על הקמת ה"סופרליג", מרבים הפרשנים ביבשת הישנה לנתח את המהלך מזוויות שונות וחלקם מצביעים על העידן החדש אליו נכנס המשחק הפופולארי בעולם. אבל למעשה, מבחינה חברתית, אין בהקמת המפעל הכלכלי הדורסני הזה שום דבר חדש. מדובר בנדבך נוסף של השתלטות של השכבה הסיוציו אקונומית העשירה והשבעה על המשחק הכי עממי שיש.

מזה 35 שנה, מאז אסונות הייזל ב-1985 והילסבורו ב-1989, חלו בכדורגל העולמי התפתחויות שמרחיקות באופן תדיר את המעמדות הנמוכים מהמשחק - כך שרק העשירים יוכלו ליהנות ממנו. הקמת ליגת האלופות ב-1993, שאכן נראית ביחס לסופרליג כמפעל צדקה, הקפיצה את מחירי הכרטיסים במאות אחוזים.

חוויית הצפייה אמנם השתפרה עם הקמת חדרי VIP ומסעדות באצטדיונים, אך העניים לא יכלו עוד להרשות זאת לעצמם. במקביל, הם הודרו משידורי הטלוויזיה, שכן מרבית המשחקים נדדו אט אט אל הערוצים בתשלום. וכך פועל לונדוני, או עובד הרכבת התחתית ברומא מצא את עצמו במצב שאין הוא יכול עוד להרשות לעצמו לצפות במשחקי הקבוצה האהובה עליו, למרות ריבוי השידורים והשדרוג של חווית הצפייה במגרשים. נראה שעם הקמת הליגה החדשה, הסיכוי לשינוי המצב יפחת עוד יותר. 

בנקודת הזמן הזאת, העשירים הם המנצחים הגדולים - אבל יום יבוא, הזרם הנגדי יצבור תאוצה והכדורגל יחזור לעם

נקודה נוספת עליה יש להתריע היא העובדה שהכדורגל המודרני מעודד סחר בבני אדם. ככה זה כשעשרות מועדונים אירופאיים מייבאים מאות ילדים מאפריקה ודרום אמריקה לאקדמיות כדורגל ונפטרים מחלקם לאחר הפציעה הראשונה. רק חלק קטן מהם הופכים לכוכבים ואכן מחזירים בענק למקום בו נולדו וגדלו.

ספק אם יש עיתון ספורט בעולם שלא כתב השנה על ההשקעה של כוכב ליוורפול סאדיו מאנה בכפר הנידח שבו נולד בסנגל. אבל עבור הרוב המוחלט של הילדים שעוזבים את הבית, "החלום האירופאי" מתגלה כסיוט אחד ארוך בסיומו הם מוצאים את עצמם ברחוב במדינה אירופית או בבית במצב רפואי שלא מאפשר לרוב ניהול חיים תקינים. 

ויש גם בשורה עבור אלה שחולמים על הרומנטיקה של פעם, אלה המשוועים למראדונה חדש שיגיע משכונת פחונים כלשהי אחרי שטיפח טכניקה אלוהית באמצעות כדור שבנה מסמרטוטים. ההיסטוריה של הכדורגל מצביעה על תנועה בלתי פוסקת ביחסי הכוחות החברתיים. כלומר, בנקודת הזמן הזאת, העשירים הם המנצחים הגדולים. אנשי הצווארן הלבן, הבנקאים ואנשי הכספים הם אלה שמנהלים את המשחק - אבל יום יבוא והזרם הנגדי יתחיל לצבור תאוצה ואט אט הכדורגל שוב יחזור לזרועות העם והתשוקה שכל כך חסרה למשחק היום תשוב ובענק. השאלה היא רק כמה זמן זה ייקח?