בשאר אל אסד
צילום: אי-פי

מזרח תיכון חדש: מה עבר על שכנותינו בזמן הקורונה?

המשברים הכלכליים שמהם סבלו המדינות מסביב רק החריפו בשנה החולפת. סדרת כתבות חדשה במשחקי הכיס בודקת איך מתמודדים עם המצב אצל השכנים, ואיך כל זה יכול להשפיע על האזור
כתבי כאן חדשות
24 באפריל 2021
10:44
עודכן ב 07 מאי 19:58

בישראל מתחילים אמנם להתגלות בתקופה האחרונה סימנים של התאוששות במשק מההשפעות הכלכליות של מגפת קורונה. אך מה המצב אצל המדינות השכנות? שם רואים פחות שיפור – בלשון המעטה.

למעשה, אצל שכנותינו – לבנון, סוריה, מצרים וירדן – יש החרפה בשנת הקורונה של המשברים הכלכליים שמהן סבלו אותן מדינות עוד לפני פרוץ המגפה. וכפי שכבר למדנו בעבר, אותם משברים כלכליים יכולים להשפיע באופן ניכר על המצב הגאו-פוליטי בסביבה בה אנו חיים. בסדרת הכתבות החדשה "מזרח תיכון חדש", מתוך משחקי הכיס בכאן 11, נעבור בין המדינות ונבדוק אילו שינויים עבר המזרח התיכון בעקבות משבר הקורונה, ומה כדאי ללמוד מהמצב.

בסוריה מנסים להביט אל העתיד - אך העבר המדמם מסרב להרפות

10 שנים וחודשיים, זה הזמן שחלף מיום שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה. וכעת, כשהתותחים עדיין לא שקטו לגמרי - המטרה העיקרית של משטר אסד היא לבנות את המדינה מחדש. את הקושי שבמשימה הלא פשוטה הזאת, אסד דווקא מנסה למנף כעת לטובתו ולטובת מסע הבחירות שלו לנשיאות – שיתקיימו בסוף החודש הבא. אבל הקולות נגדו – גם בחלוף עשור – עדיין נשמעים, לצד קולות הקוראים לשים קץ למעורבות הזרה במדינה.

בעוד אסד ורבים אחרים בסוריה מנסים להביט לעתיד, העבר מסרב להרפות. שנות המלחמה הקשות פגעו בכלכלתה של המדינה בצורה עמוקה ומכמה כיוונים.

ירידה של קרוב ל-70% בתוצר המקומי נרשמה בשנות המלחמה. במקביל החוב הפנימי של סוריה שילש את עצמו ובחודשים האחרונים ערכה של הלירה הסורית הגיע לשפל חסר תקדים. המשכורת החודשית הממוצעת כיום בסוריה היא 150 אלף לירות סוריות, שהם כ-120 שקלים.

מה אפשר לקנות היום בדמשק ב-1,000 לירות? דברים כמו קלח תירס, זוג גרביים, אגוזים. גם שתי מנות פלאפל תוכלו לקנות ב-1,000 לירות ואפילו יישאר לכם עודף. ואם חשבתם שהמצב הכלכלי בדמשק - לב לבו של משטר אסד – עגום, מבט לצפון המדינה, לאזור שאליו ברחו מהמלחמה מיליוני סורים יכניס אתכם לפרופורציות.

לא רק המלחמה פגעה בכלכלה הסורית. גורמים נוספים תרמו לכך גם כן - בהם, הלחץ והסנקציות המערביות על המדינה. מה שבסוריה מכונה – "המצור הכלכלי".

בין המטרות של החנק האמריקני הזה על סוריה - למנוע דריסת רגל של גורמים שהמערב לא רוצה בהם בסוריה, במקביל לחיזוק מעמדה של ארצות הברית בשטח המדינה.

המשכורת החודשית הממוצעת כיום בסוריה היא 150 אלף לירות סוריות, שהם כ-120 שקלים. מה אפשר לקנות היום בדמשק ב-1,000 לירות? דברים כמו קלח תירס, זוג גרביים, אגוזים

מי שפחות אוהב את המעורבות האמריקנית בסוריה, היא כמובן – איראן. האינטרס האיראני בסוריה נגד ארה"ב ובעד אסד ברור – דריסת רגל איראנית משמעותית יותר במדינה החבולה תגדיל את כוחה האזורי של טהרן, ותסייע לה במאמציה להתבסס גם בגבולה הדרומי של סוריה – דבר שישראל נאבקת בו כבר שנים.

אסד כמנהיג המיעוט השולט בסוריה, מנסה לשמור על כסאו וללהטט בזהירות בכל השחקנים שבוחשים במדינה שלו, כדי להשיב אותה בסוף לזירה הבין לאומית, כשבפתח – הבחירות לנשיאות בחודש הבא. ובעוד שהבחירות האלה, שסופן ידוע, מעניינות את הסורים, הכסף – מעניין אותם יותר.

סוריה מנסה להתנער מעפר המלחמה ולחזור לחיים נורמליים, הדרך שלה לעבר המטרה תהיה לא פשוטה ורווית מכשולים, ובינתיים כמו תמיד, האזרחים וכיסם - הם הנפגעים העיקריים.

מצרים | האתגר הגדול של ארץ הפירמידות - ילודה

אם תגיעו אי פעם לקהיר תתקשו למצוא בה פינה שקטה. והדבר הפשוט הזה מסמל את האתגר החמור ביותר שמולו ניצבת ארץ הפירמידות – יש בה יותר מדי אנשים. "אחינו בכל מקום", אמר בפברואר האחרון הנשיא א-סיסי, שגם כבר לא יכול להישאר אדיש לבעיה, "יותר משני ילדים למשפחה זו בעיה גדולה מאוד".

100 מיליון תושבים כבר יש בארץ הנילוס. מדובר במספר התושבים הגבוה ביותר למדינה בעולם הערבי, והתוצאה – מצוקה בתשתיות וקושי לספק חינוך ובריאות לכל אותם מצרים שממשיכים להיוולד אל העולם.

צפו בפרק השני בסדרה "מזרח תיכון חדש"

אחוזי הילודה שעמדו על שבעה ילדים למשפחה בשנות ה-70 ירדו בחצי מאז, אבל המצרים עדיין משלמים עליהם את המחיר. בכל שנה עשרות מיליוני צעירים נכנסים לשוק העבודה ומגלים שאין להם איפה לעבוד.

כדי להתמודד עם ההוצאות המרובות מצרים לוותה בשנים האחרונות מיליארדי דולרים מקרן המטבע הבין-לאומית וממדינות המפרץ. את התקוות תלתה המדינה בענף התיירות, שהחל להתאושש מעט אחרי פיגועים של דאעש בסיני והתרסקות המטוס הרוסי ב-2015. ואז פרצה מגפה מסתורית בעיר ווהאן שבסין. הקורונה שיתקה את התיירות בעולם כולו, גם את הפירמידות. והרווחים נחתכו בהתאם.

התשובה של משטר א-סיסי לצרות הכלכליות היא מנופים. מנופים שבונים פרויקטים שאפתניים של בנייה, כשהגדול שבהם – עיר בירה חדשה ונקייה, שתחליף את קהיר הכאוטית, ונבנית כבר חמש שנים. "אנשים חושבים שקהיר תישאר ככה עם הצפיפות, אנחנו נעשה משהו יותר זול ויותר מרוויח", אמר הנשיא המצרי. אינשאללה כשנפתח את הבירה החדשה אתם תראו מדינה אחרת, זה לא סתם מילים, מדינה אחרת".

אם זה לא יעבוד, אפשר להביט על מאגרי הגז החדשים שהתגלו בדלתא של הנילוס שיכולים להפוך את מצרים לכוח אזורי עולה, במיוחד מול טורקיה השנואה. כאן גם נכנס שיתוף הפעולה עם ישראל בהובלת הגז למדינות זרות.

ומעל הכול מרחף הצבא המצרי. מדובר בגורם הכי יציב במדינה שידעה הרבה תהפוכות ומהפכות מאז שנות ה-50, אבל גם משאבה בלתי פוסקת של כסף שהולך להתחמשות, לפרויקטים לבנייה וגם למשכורות. "ההשקעות במצרים, בין אם פנים או חוץ בורחות ממצרים. הסיבה העיקרית לבריחה היא ההשתלטות של הצבא על הכלכלה של המדינה", האשים לאחרונה הכלכלן המצרי הגולה אחמד זכראללה. א-סיסי מנגד מתעקש שהצבא המצרי אינו מפלגתי ואין לו צדדים: "מה שמעניין אותו זה המולדת".

אבל אפילו הצבא לא יכול לאחד בין הפריפריה המצרית למרכזי הערים. מרחק כמה שעות נסיעה מקהיר דרומה, מצרים הכפרית נראית כמו מדינת עולם שלישי.

ויש מי שחושב שהבעיה היא בתושבים שמביאים יותר מדי ילדים – כן, חזרנו שוב לנושא הילודה. המדינה שהובילה בעבר את העולם הערבי נגררת מאחור דווקא בגלל הדור הצעיר שלה. ולא בטוח שמשהו יוכל להציל אותה מעצמה.

לבנון | קטטות בסופרים ושפל חסר תקדים של המטבע המקומי

בלבנון, תמונות של עימותים אלימים בין צרכנים בסופרמרקטים הפכו לאחרונה למראה שכיח. המוצרים המסובסדים על המדפים אוזלים והלקוחות מתקוטטים עליהם כאילו אין מחר.

צפו בפרק הראשון בסדרה "מזרח תיכון חדש"

אין זה סוד שהכלכלה הלבנונית נמצאת במצב של צלילה חופשית כבר למעלה משנתיים. באוקטובר 2019 המחאה נגד השלטון שניסה להטיל מיסים הובילה להחלפת ממשלה, אבל ממש לא לשיפור המצב הכלכלי. "ארוחת שבירת צום של הרמדאן לחמישה אנשים השנה עולה 60 אלף לירות לבנוניות", מסביר דוקטור נאסר יאסין, מנהל מרכז המעקב אחר המשברים באוניברסיטה האמריקנית בביירות, על הקושי לציין בימים אלה את חודש הרמדאן בארץ הארזים. "כלומר 1.8 מיליון לירות לבנוניות בחודש. זה פי 2.5 משכר המינימום. כלומר 40% מהמשפחות הלבנונית לא יוכלו להבטיח שתהיה להן ארוחת שבירת צום באופן שגרתי".

המשתנה שמסביר לא מעט דברים הוא ערך הלירה הלבנונית, שבתוך שנתיים צנח לשפל חסר תקדים ואיבד 90% משוויו. זאת כשברקע המחסור החמור בדולרים ובהשקעות של מטבע זר. קריסת הלירה יצרה מצב שבו מצד אחד המשכורות לא עולות, אבל מצד שני המחירים של מוצרי מזון, תרופות, גז ודלק בשמיים, כי יש מחסור והמחסור נובע מכך שהמדינה כבר לא מקבלת מספיק כסף מבחוץ כדי לקנות מוצרים. "היינו מרוצים מכך שהכלכלה שלנו לא יצרנית" אמר לאחרונה שר הכלכלה הלבנוני. "כסף נכנס ללבנון ואנחנו משתמשים בו כדי לקנות מרצדס, מכוניות והכול. אף אחד לא חשב שצריכה להיות לנו כלכלה יצרנית".

אז מי אחראי לזה שהכסף כבר לא זורם ללבנון כמו פעם ולזה שבארץ הארזים כבר לא מסוגלים לשלם חובות? יש מי שסבור שהאחריות למצב מוטלת על מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה ופטרוניו בטהראן. אלה שמנצלים את משאבי לבנון לאינטרסים שלהם ואלה שהפכו אותה למדינה מצורעת שאף אחד לא רוצה להשקיע בה.

ארגון הטרור השיעי לא פועל בחלל ריק. הוא פשוט מנצל היטב את המנגנון השלטוני המושחת, שפוליטיקאים מכל העדות ניזונים ממנו כבר שנים. לפי סלים א-סאיע', חבר פרלמנט מטעם מפלגת הכוחות הלבנוניים הנוצרית, "יש מי שמגן על השחיתות בלבנון, וזו המערכת הפוליטית בלבנון. היא כבר לא מסגולת לקדם את הרפורמות המחייבות אותה מצד הארגונים הבין-לאומיים והמדינות המיודדות עמה". במחנה שמזוהה עם חיזבאללה, ולא רק שם, מסיטים את האש לכיוון אחר - הבנקים או ליתר דיוק, כמו הבנק המרכזי, ריאד סלאמה. הם מואשמים בכך ששיחקו בכספים שהלבנונים הפקידו ופשוט לא החזירו.

תוסיפו לזה את השיתוק פוליטי האין סופי, אי היכולת להקים ממשלה יציבה, התפרצות נגיף קורונה והאסון בנמל ביירות - ותקבלו מדינה שנמצאת על פי תהום. 16 מיליארד דולר, זה מה שנותר ללבנון ברזרבות של המטבע הזר. המשמעות היא שאם לא תקבל כסף מבחוץ, בעוד כמה חודשים כבר לא תוכל לסבסד מוצרי יסוד.

רק לפני כמה עשורים כונתה ארץ הארזים השווייץ או הפריז של המזרח התיכון. אבל היום היא הפכה לאחד המקומות באזור שאתה פשוט לא רוצה להיות בו

כשזה המצב, יש מי שאפילו פונה אלינו בשיחה מלבנון לקבלת סיוע, כמובן בעילום שם. "אתה חבר יקר, אם אתה יכול להשיג קצת סיוע נוכל לסייע לאנשים פה להשיג מצרכי מזון – אללה יגמול לך" אומר אזרח לבנוני בשיחה עם כאן חדשות. "כי יש אצלנו משפחות רבות תאמין לי, ללא פת לחם. אפילו בימי מלחמה המצב בלבנון לא היה כזה. במלחמת האזרחים, במלחמה נגד סוריה לא היה ככה. זאת מלחמה של עריצות נגד העם".

רק לפני כמה עשורים כונתה ארץ הארזים השווייץ או הפריז של המזרח התיכון. אבל היום היא הפכה לאחד המקומות באזור שאתה פשוט לא רוצה להיות בו, ולא נראה שיש מי שיושיע.

השתתפו בהכנת הידיעה: רועי קייס, נורית יוחנן ועמרי חיים