צילום: פלאש 90

עיריית ירושלים היא משל. הנמשל הוא העתיד שלנו

הבעיה של ירושלים היא לא ניהול גרוע, אלא מעט מדי תושבים שעובדים ויכולים לשלם מסים - וזה העתיד של מדינת ישראל
שאול אמסטרדמסקי
31 בינואר 2017
15:26
עודכן ב 16:30

ירושלים היא עיר פושטת רגל, ופושטת יד. לולא הנשמה מלאכותית תקציבית שהממשלה מעניקה לה כל שנה מחדש, ירושלים כבר מזמן היתה קורסת אל תוך עצמה. גם כך עיר הבירה היא אחת הערים העניות ביותר בישראל, אבל האמת היא שהיא היתה בצרות הרבה יותר גדולות לולא משלמי המסים היו נחלצים לעזרתה כל שנה מחדש.

האם זו אשמתו של ראש העיר ניר ברקת? האם, כפי שמאשימים אותו במשרד האוצר והיריבים שלו בליכוד, ברקת דרדר את ירושלים בשנים האחרונות בניהול גרוע ובסך הכל משתמש במאבק הנוכחי בשביל למנף את עצמו בפריימריז העתידיים בליכוד? או האם זו אשמת משרד האוצר, כפי שטוען ברקת, שנותן לירושלים להתדרדר?

חיים ריבלין מחדשות 2 טוען שמדובר בניהול גרוע. שבזמן שראשי ערים אחרים משכילים לפתות אליהם חברות ועסקים גדולים בשביל ליהנות מהארנונה שהם מביאים איתם, בירושלים - יוק. הוא אפילו הקליט וידאו:

תסתכלו על ירושלים ותראו את העתיד של ישראל

לדעתי, הבעיה עמוקה בהרבה, ולא בהכרח נמצאת בידיים של ראש עיריית ירושלים, לא כל כך משנה מי עומד בראשה. ירושלים היא רק המשל, שהנמשל שלו רחב בהרבה ונוגע לישראל כולה. מה שקורה בירושלים עלול לקרות ביתר שאת ובהרחבה, בתוך כמה שנים, בכל מדינת ישראל, אם אף אחד לא יתעשת.

שניה לפני שנצלול למספרים של ירושלים, הנה תראו איך זה עומד להיראות בישראל כולה. מי שיצר את הגרף הזה הוא מכון המחקר קהלת, מכון מחקר שמזוהה עם חשיבה כלכלית ימנית, שמזהיר מפני האתגר הדמוגרפי הצפוי לכלכלה הישראלי בשנים הקרובות (המקור לנתונים נמצא כאן):

נתונים: מכון קהלת

מה שיפה בגרף הזה הוא שמכון קהלת חילק את המגזרים בחברה הישראלית - היהודי הכללי, החרדי והערבי - לקבוצות גיל. ולכן הגרף הזה מאפשר לראות שבתוך זמן לא רב לא רק שחלקו של המגזר היהודי הכלכלי יקטן, אלא שהחלק החשוב ביותר - זה של האנשים שנמצאים בגילאי העבודה ואמורים להחזיק את המשק על כתפיהם - החלק הזה ממש יצטמק.

היום, המגזר היהודי הכללי - מה שקוראים יהודים לא חרדים - הוא 67.9% מהאוכלוסיה. אם גוזרים מתוך הפלח הזה רק את האנשים שנמצאים בגיל העבודה, מגיעים ל-42% מהאוכלוסיה כולה. ב-2059, לפי החישוב של מכון קהלת, המגזר היהודי הכללי יקטן ויהיה רק 50.3% מהאוכלוסיה. אבל מה שיקרה למגזר הזה בגיל העבודה יותר דרמטי - הוא עתיד להצטמצם 28.3% בלבד.

מה יקרה במגזרים האחרים עד אז? חלקם של העובדים הפוטנציאליים מהמגזרים החרדי והערבי - כלומר, חרדים וערבים שנמצאים בגיל העבודה - צפוי לגדול ל-28%, לעומת 18% כיום בלבד. הבעיה היא שחלק גדול מהם הם עדיין עובדים פוטנציאליים.

אם אנחנו רוצים שהמשק הישראלי יוכל להמשיך לקיים את עצמו, אם אנחנו רוצים לשמור על רמת חיים גבוהה, ושילדים שלנו יהיה יותר טוב מלנו, אנחנו מוכרחים שהמילה הזו - עובדים פוטנציאלים - לא תישאר בגדר פוטנציאל בלבד. הגברים החרדים והנשים הערביות מוכרחים להיכנס למעגל העבודה, ובשכר גבוה,  כדי שגם הם ישלמו מס הכנסה וישראל תוכל להחזיק את עצמה. אחרת, מה שקורה היום בירושלים יקרה שוב, ביתר שאת ובהרחבה. ואז, שום הזרמה תקציבית מהממשלה כבר לא תציל אותנו, כי העובדים הספורים שיתבקשו להזרים את הכסף הזה מכספי המסים שלהם פשוט יארזו את המזוודות ויעופו מכאן.

הבור השחור של ההנחות בארנונה

אז עכשיו, בחזרה לירושלים.

ירושלים לא יכולה להחזיק את עצמה. זה המצב של הרבה רשויות מקומיות בישראל, רק שירושלים היא עיר הבירה, ולא איזו רשות מקומית פצפונת בפריפריה שאין לה מה להציע. ירושלים אמורה להיות מסוגלת להסתדר. אבל היא לא. כי מבחינת הרכב אוכלוסיה והשתתפות בכח העבודה, כל מה שאמרנו שעלול לקרות בישראל - כבר קורה עכשיו בירושלים. לפי נתוני הלמ"ס ומכון ירושלים לחקר מדיניות רק 42% מהירושלמים הם לא ערבים או חרדים, ורק 51.8% מתושבי העיר משתתפים בכוח העבודה, לעומת 64.1% בכלל ישראל. התוצאה היא שהתושבים שלה לא יכולים לשלם מסים, והיא לא מסוגלת לעמוד על הרגליים לבד.

ניר ברקת התיישב על כיסא ראש העיר בשנת 2008. העירייה סיימה את אותה שנה עם גירעון מצטבר של 293 מיליון שקל. מה עשה ברקת מאז? לפחות ברמה התקציבית הכוללת, הוא צמצם את הגירעון, אם כי לא בהרבה. אין לנו עדיין נתונים לגבי שנת 2016, אבל שנת 2015 הסתיימה עם גירעון מצטבר של 266 מיליון שקל. כלומר, ברקת צמצם את הגירעון המצטבר של העירייה בערך ב-30 מיליון שקל בשמונה שנים. האמת? ממש לא מרשים, בטח לא לעירייה שהתקציב שלה הוא 4 מיליארד שקל בשנה.

צמצום מזערי של הגירעון. ברקת (צילום: פלאש 90)צמצום מזערי של הגירעון. ברקת (צילום: פלאש 90)

ניתוח הדוחות הכספיים מגלה שבשנת 2015 ירושלים אמורה היתה לגבות 2.7 מיליארד שקל בארנונה. אבל היא לא, כי היא חילקה הנחות ופטורים מארנונה בהיקף של יותר מ-700 מיליון שקל, שהם 26% מסך חיוב הארנונה התיאורטי.

אז למה העירייה מחלקת כל כך הרבה הנחות ופטורים? אף אחד לא שואל אותה. מי שהגדיר באיזה מקרים מחלקים הנחות בארנונה ופטורים הוא המחוקק, משרד הפנים וכו'. בירושלים זה קורה משום שחלקים גדולים מהאוכלוסייה, בעיקר במגזרים החרדי והערבי, הם בעלי הכנסות נמוכות מאוד, ולכן הם זכאים להנחות האלה. כך יוצא שהנושאים העיקריים בעול הארנונה הירושלמית - שהתעריפים שלה הם מהגבוהים בישראל - הם מיעוט של עובדים במגזר היהודי הכללי. והעסק הזה פשוט לא מסוגל יותר להחזיק את העירייה, שנמצאת בגירעון כרוני. ולמעשה, המצב הזה רק מחמיר. בשנה שניר ברקת נכנס לתפקיד, שיעור ההנחות והפטורים מכלל הארנונה עמד על 21%. כיום הוא עומד על 26%. המגמה כאן ברורה.

היופי הוא שהסכום הזה - 700 מיליון שקל בהנחות ופטורים - מורכב גם מארנונה למגורים וגם מארנונה עסקית. גם עיריות חלשות אחרות, כמו עיריית בני ברק, אמנם מחלקות המון הנחות ופטורים מארנונה לתושבים שלהן. אבל במקביל הן יוצרות אזורים עסקיים, עם משרדים וקניונים והייטק, וחיות על הארנונה העסקית. בירושלים זה לא כך. חצי מההנחות והפטורים בארנונה שהעירייה מחלקת הם לארנונה שאינה ארנונה למגורים. זו כוללת גם ארנונה עסקית, וגם מבנים כמו בתי כנסת, מקוואות ויתר מבני דת.

פושטת רגל, פושטת יד (צילום: פלאש 90)פושטת רגל, פושטת יד (צילום: פלאש 90)

אז ירושלים פושטת רגל ופושטת יד: בשנים האחרונות משרד הפנים מזרים אליה כל שנה מענק חריג של כ-260 מיליון שקל. "מענק הבירה" קוראים לזה, והוא נועד להשאיר את ירושלים עם הראש מעל למים. קחו מירושלים את המענק הזה, והגירעון המצטבר שלה יכפיל את עצמו בשנה אחת.

אגב, למיטיבי לכת שממש רוצים לצלול לנתונים, אז הנה הם בפרספקטיבה שנתית, לאורך כל הכהונה של ברקת עד כה (אין עדיין נתונים לשנת 2016). תוכלו לראות פה שבקדנציה הראשונה של ברקת העירייה שמרה על שיעור הנחות קבוע (כ-20%), והגירעון המצטבר שלה הלך ופחת (כי העירייה הייתה בעודף קטן של כמה מיליוני בכל שנה).

ב-2013 המגמה הזו נשברה לחלוטין. שיעור ההנחות בארנונה זינק בבת אחת (אמנם התמתן בשנה האחרונה אבל לא בהרבה), ובמקביל העודף התקציבי הקטן הפך לגירעון שנתי של כמה מיליונים, ולכן גם הגירעון המצטבר חזר וזינק אחרי שכבר היה במגמת צמצום.

מה קרה בשנת 2013, אתם שואלים, ששינה את המגמה?

זו היתה שנת בחירות.