צילום: AP

כאן דעה | אין גבול לדמגוגיה

ההשוואה בין מניעת כניסת מוסלמים לארה"ב לפליטים היהודים בתקופת השואה היא מקוממת
עומר דוסטרי
31 בינואר 2017
19:31
עודכן ב 19:38

החלטתו של נשיא ארצות-הברית, דונלד טראמפ, להורות על איסור כניסת אזרחים סורים ללא הגבלת זמן, והשהייה זמנית (90 יום) של כניסת אזרחים משבע מדינות מוסלמיות אחרות (עיראק, איראן, סודאן, לוב, סומליה ותימן), עוררה הדים רבים בארצות-הברית ובעולם כולו.

מצד אחד, זוכה ההחלטה להסכמת רוב אזרחי ארצות-הברית, כאשר בסקר שפרסם ביום שני (30.1.17) מכון הסקרים "רסמוסן",הביעו 57% מהאמריקנים תמיכה בצו החדש. לזאת יש להוסיף את הזכייה עצמה של טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות-הברית - שכן במסגרת קמפיין הבחירות שלו, הוא הציג אג'נדה סדורה, ברורה וחד-משמעית בנושא, ואף הצהיר לא פעם ולא פעמיים על כוונתו למנוע כניסה של אזרחים ממדינות תומכות טרור לארצות-הברית. האזרח שבחר בטראמפ ידע בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא הולך לקבל.

מצד שני, ההחלטה של טראמפ תפסה את המחנה הפרוגרסיבי לא מוכן וזעזעה אותו, בעיקר בשל החשיבה – או התקווה - כי הבטחות והצהרות טראמפ במהלך קמפיין הבחירות שלו היו לא יותר מסיסמאות והבטחות ריקות מתוכן של פוליטיקאי פופוליסט נוסף, שלא באמת מתכוון לעמוד במילתו.

התרעומת על הצו החדש הובילה לקמפיין התנגדות חובק עולם, שבמסגרתו נסחפו משתתפיו למערבולת של היסטריה וסיפקו טיעונים חסרי כל פרופורציות. אחד מהטיעונים – איך לא - נגע ליחס כלפי פליטים יהודים בתקופת השואה וניסיון לערוך השוואה מוסרית בין מצבם ובין מצבים של אזרחים ממדינות מוסלמיות כיום. וכמו בכל סיפור טוב המערב פליטים ומיעוטים, מיהרו גורמים בקהילה היהודית האמריקנית להתערב בסוגיה ולהראות לעולם שהם יותר קדושים וצדיקים מהאפיפיור.

כך למשל, תקפו 200 אקדמאים ואינטלקטואלים יהודים אמריקנים את החלטת טראמפ, ושיגרו מכתב בהול ל-535 חברי הקונגרס, שבו כתבו כי "בעוד יהודים מצאו מקלט בארצות-הברית במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, הרי שבשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 פליטים יהודים ממדינות שהיו תחת הכיבוש הנאצי, סבלו ממדיניות הגבלת כניסת פליטים בידי הממשל מדינתינו".

החרה החזיק אחריהם מנכ"ל "הליגה נגד השמצה" בארצות-הברית, ג'ונתן גרינבלאט, שהסביר כי "זה בלתי אפשרי להתעלם, בין אם במכוון או לאו, מהאירוניה שבהפעלת צו מהסוג שמנע מיהודים להיכנס לאמריקה - כמו במקרה של הפליטים היהודים שהיו על סיפונה של אניית 'סנט-לואיס' - באותו היום שבו אני מציינים את הטרגדיה הבלתי-תתואר שפקדה את יהודי אירופה והעם היהודי".

גם אצלנו, בישראל, מיהרו גורמים בתקשורת לבצע את אותה ההשוואה. במהלך מהדורת החדשות בערוץ 2 ביום ראשון השבוע (29.1.17), הסביר ראש דסק החוץ של הערוץ, ערד ניר, כי ״רבים בארה״ב נזכרים היום בסיפורה של האניה ׳סנט-לואיס׳, ששיגרו הנאצים עם יהודים אמידים מגרמניה. כניסתם נאסרה והם שולחו בחזרה למחנות ההשמדה״. אליו הצטרף כתב ערוץ 10, מואב ורדי, שהזהיר ב"טוויטר", ב-28 בינואר, מפני "רציונליזציה להחלטה על סגירת השערים בפני פליטים מסוריה". לדבריו, "זה הרי אותו הטיעון של תומכי סגירת השערים בפני יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה".

ניתן בהחלט להתנגד להחלטה של טרמאפ למנוע כניסת אזרחים ממדינות תומכות טרור, ולבקר, למשל, את העובדה כי הוא בחר לכלול ברשימת האיסור מדינות באופן די סלקטיבי. בעוד שאפגניסטן ופקיסטן – מדינות הידועות כקני טרור משמעותיים – נותרו מחוץ לרשימה, נכללו בה מדינות שאף אזרח שלהן לא ביצע פיגוע על אדמת ארצות-הברית במהלך עשרים השנים האחרונות, לפחות. ומה נאמר על סעודיה, שגם כן נותרה בחוץ? אותה סעודיה שאזרחיה היו אחראים ישירים לפיגוע הרצחני והגדול ביותר שבוצע אי-פעם על אדמה אמריקנית – מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001.

ועדיין, עצם ההשוואה לפליטים היהודים בתקופת השואה היא לא יותר מדמגוגיה מסוכנת ופופוליזם זול. יותר מכך, ההשוואה האנטי-מוסרית הזו היא לא פחות מזילות שואה מחרידה. אין שום מקום להשוות בין יהודים שנטבחו ונשרפו אך ורק בשל דתם ומוצאם - למרות שעשו הכל על-מנת להסתגל ולהיטמע בחברה ובכלכלה במדינותיהם (ורבים אף הלכו צעד אחד "קדימה" והתבוללו) - ובין יוצאי מדינות רוויות במוסלמים קיצוניים, שרואים בכל מי שלא נמנה על מחנם ככופר שעליו להתאסלם או למות.

כמובן שיש להוסיף לכך את העובדה הפשוטה שלפליטים היהודים בתקופת השואה לא היה לאן להגר, שכן מדינת ישראל לא הייתה קיימת. זאת לעומת 22 מדינות ערביות שונות שאזרחים ערבים ומוסלמים יכולים להגיע אליהן בנקל – לפחות אלו שלא שרויות במלחמה רצחנית שבה תושביהן טובחים זה בזה. הם יכולים גם להגר לקנדה או לחלק ממדינות אירופה, למשל.

שמו הרע של האסלאם הקיצוני יצא למרחקים, ובצדק רב: הוא מונע מתוך גישה אנטי-מערבית מובהקת, מקדש את המוות על-פני החיים, ומשתמש בשיטות של טרור רצחני וברברי כדי להשיג את מטרתו. ברור שלא כל המוסלמים טרוריסטים, אך די באחוז לא גדול מתוך כמות המוסלמים העצומה כדי להבעיר אש ולזרות דם ומוות בכל העולם. יותר מזה, לא רק שהאסלאם הקיצוני מהווה היום את הסכנה הגדולה ביותר לעולם כולו, הרי שמוסלמים נורמטיביים רבים, נמנעים מלצאת נגד אותן תופעות פסולות והרסניות המתרחשות בקרבם.

רוב רובו של העולם המוסלמי מסרב בתוקף להקיא מתוכו את הטרוריסטים שחיים בסביבתו. במקום זאת, הוא בוחר להתקרבן ולהאשים את המערב בהחלשתו ובכל תחלואי חייו (טענות הפלסטינים כנגד הישראלים הן בסך הכל תירוץ נוסף במסגרת הזו). גם כעת, לאחר ההחלטה של הנשיא טראמפ, הטענות במדינות ערב מופנות לממשל האמריקני ולטראמפ ״הגזען״, ולא כלפי פנים, לסוג של חשבון נפש וביקורת עצמית בשאלה איך הגיעו המוסלמים למצב שאין הם רצויים בחלק מהעולם המערבי.

למרות זאת, המתנגדים לצו מקפידים לבצע השוואות מוסריות מעוותות שכל מטרתן להציג מציאות מדומה, שבה האסלאם היא דת של שלום ואחווה ואילו טראמפ הוא הרע האולטימטיבי האחרון שמונע עולם ורוד של הרמוניות ולבלוב.

שמונה שנים של מדיניות הפוכה שאותה יישם אובמה כנשיא ארה״ב, הייתה אמורה להוכיח לפרוגרסיבים שתפישת המציאות שלהם לא רק שקרסה, אלא מלכתחילה לא הייתה יכולה להיבנות מבחינה לוגית. אבל למה להרוס סיפור טוב?