ספליט תקיפה אשקלון ומרכז הרצועה
צילום: אי.פי

המבחן של ישראל: לא הרקטה הראשונה לאשקלון - אלא הבלון שישוגר לעוטף עזה

למרות ההישגים המרשימים של צה"ל אי אפשר ליירט את תחושת החמיצות וההחמצה בסיום הלחימה בעזה. חמאס החל, ישראל נגררה וארגון הטרור כבר מכין את המערכה הבאה
רועי שרון, פרשנות
21 במאי 2021
15:11
עודכן ב 16:40

גורל המערכה הזאת נקבע ברגע שלאיש בדרג המדיני לא הייתה שום כוונה להכניס את צה"ל לתוך הרצועה. שב"כ הביא מידע, חיל האוויר הפציץ מסביב לשעון, סוללות כיפת ברזל יירטו כמיטב יכולתן, וכוחות צה"ל הגנו על מרחב הגבול. אבל כדי להכריע אויב צריך לתמרן על הקרקע, תוך סיכון חיילים, ומוכנות לשלם מחירים גבוהים בחיי אדם. ומעבר לעובדה שתמרון קרקעי הוא לא השריר הכי מאומן בצה"ל, גם לא הייתה סיבה שמצדיקה את המהלך.

מטרות כל המבצעים בעזה של העשור וחצי האחרון היו לפגוע בחמאס ולהחזיר קצת שקט לתושבי הדרום. לא למוטט את ארגוני הטרור ולא לכבוש את הרצועה.

ההישגים הצבאיים של צה"ל במבצע שומר החומות העידו על מודיעין איכותי, חימושים מתקדמים, ויכולות מופלאות של חיל האוויר. החיסולים הממוקדים שנרשמו במהלך לחימה בזמן שהיעדים מסתתרים מתחת לאדמה, הם הישג יוצא מהכלל. את אחד ההישגים הכי מרשימים אפשר לזקוף לזכות מערך האיסוף של מערכת הביטחון. רוב ההפתעות שהכין חמאס לישראל סוכל בזמן אמת. מל״טים מתפוצצים יורטו בעודם באוויר, כלים צוללים לא מאויישים שהצליח חמאס לייצר והיו מיועדים להתאבד בישראל הושמדו עוד לפני שנכנסו לים של עזה, ופשיטות קרקעיות נחשפו עוד לפני שהספיקו לחפור את פיר היציאה מהמנהרה.

בישראל כבר לא שואפים למוטט את שלטון חמאס

ובכל זאת את תחושת החמיצות וההחמצה בסיום הלחימה אי אפשר ליירט. שוב חמאס פתח, ושוב אנחנו נגררנו. שוב חמאס החליט מתי חצי מדינה תשב במקלטים, ושוב כיפת ברזל הצילה אותנו ממרחץ דמים. שוב חמאס מסרב להרים ידיים, ושוב חמאס יורה את הרקטה האחרונה.

הבזנ"ט המחליד שהיה מרותך בקדמת כל ג’יפ סיור כדי להדוף חוטי תיל שמתחו פלסטינים בשומרון, היה בערך אמצעי ההגנה המתקדם ביותר שהיה בשימוש בישראל בשנות ה-80'. מאז מרוץ ההגנה עבר אבולוציות בקצב אש. מהחלונות הממוגנים, לוחות הפלדה, השכפ"צים הקרמיים נגד ירי, וכלי הרכב המשוריינים, ועד מערכת מעיל רוח המוצמדת לטנקים נגד טילים, המכשול התת קרקעי, וכמובן מלכת הכיתה - כיפת הברזל.

את המרוץ העגום הזה כבר אי אפשר לעצור, אבל הוא מעיד כאלפי יירוטים מוצלחים על מצבנו העגום. חמאס לא הולך לשום מקום, וגם בישראל אין שאיפה למוטט את שלטונו ברצועה, בטח לא כשזה כרוך בכניסה קרקעית, בטח לא כשחושבים על היום שאחרי.

שוב חמאס החליט מתי חצי מדינה תשב במקלטים, ושוב כיפת ברזל הצילה אותנו ממרחץ דמים. שוב חמאס מסרב להרים ידיים, ושוב חמאס יורה את הרקטה האחרונה

והכניסה הקרקעית שלא היתה היא כנראה המבצע הכי בולט בשומר החומות. מקבלי ההחלטות לא אישרו לצה"ל לבצע אפילו תמרון מוגבל ונקודתי למטרת הונאה. לא כיבוש הרצועה היה מונח על השולחן, אלא כניסה של כמה מאות מטרים. זה לא בוצע וחמאס לא השתכנע שצה"ל בדרך למפגש יבשתי. האפקטיוויות של התקיפות האוויריות היתה רחוקה מהתכנון המקורי שדיבר על קרוב לאלף מחבלים הרוגים (ועוד על ההונאה שנכשלה בפודקאסט "עוד יום").

המטרות הטקטיות שהונחו לפתחו של צה"ל הושגו ברובן במערכה האווירית שליוותה אותנו ב-11 הימים האחרונים. אבל לטובת החישוב הכללי כדאי לזכור גם את אלה של חמאס שהצליח לשפר את מערך הרקטות שלו, להפגין שוב יכולת עמידה ממושכת, לשחק בתודעה של אזרחי ישראל, ומעל הכול גם לעורר חמש זירות במקביל.

סיום הלחימה: בדרג הפוליטי כבר מאשימים את גורמי הביטחון 

ביום שאחרי, כרגיל, מתנהלת המערכה על הנרטיב, וכל צד מספר שהוא היכה מכה קשה את הצד השני. בקליפ מסכם שהוכן מראש במחלקת התודעה של חמאס הציג הארגון את פעיליו חיים ושלמים במנהרה תת קרקעית כדי לאותת לנו שהמטרו חי וקיים. אצלנו כבר שומעים הטחות אשמה מצד הדרג הפוליטי נגד גורמי הביטחון, ובמקביל סיכומים של ניצחון מפואר. פיתוח ישראלי מרתק המשלב בו זמנית גלגול אחריות ושתיית קרדיטים.

ניצחון מפואר לא היה פה, גם לא כישלון מהדהד. יש בעיות גדולות מעזה, נהגו פעם לומר בצמרת צה"ל, אבל אין צרה כמוה. לאמירה האופטימית שהשמיע האלוף אהרון חליוה על חמש שנות שקט סביר שעוד נחזור בעתיד הנראה לעין. בינתיים, אי שם ברצועה, ממש ברגעים אלו החל חמאס בהכנות לקראת המערכה הבאה. ישראל תיבחן לא ברקטה הראשונה לאשקלון, אלא בבלון הנפץ שישוגר לעוטף.