שאול אמסטרדמסקי

יותר מחומוס ופועלי בניין: איך משקמים את הדו-קיום?

מלחמה בעזה פעם ב-X זמן - זה לא מה שבאמת יטלטל את הכלכלה הישראלית. מה כן? אם חלילה יווצר קרע אמיתי בין האזרחים הערבים של מדינת ישראל לאזרחים היהודים, ולא נצליח לחיות ביחד
שאול אמסטרדמסקי
23 במאי 2021
22:43

הלחימה בעזה נגמרה ועכשיו זה כאילו טבעי שאני אבדוק מה הנזק של הלחימה לכלכלה, או איזשהו משהו כזה. אבל אני לא רוצה לעשות את זה, כי האמת, האמת שהנזק הוא מינורי, בטח אחרי שנה כמו זו שהייתה לנו עם קורונה ומיתון עמוק. אבל גם בגלל שזה לא האתגר הכי גדול שאנחנו צריכים להתמודד איתו.

האתגר הכי גדול שאנחנו צריכים להתמודד איתו זה איך ממשיכים מכאן לחיות ביחד במדינת ישראל יהודים וערבים. בשבוע שעבר יצא לי להסתובב בלוד ודיברתי שם גם עם ערבים וגם עם יהודים והם עזרו לי להבין שהמושג הזה של דו-קיום שאנחנו לפעמים אומרים, זה לא באמת אומר את מה שזה צריך להגיד. זה לא לנסוע בשבת ולקנות חומוס מערבים, זה לא לתת לערבים לבנות בתים של יהודים. זה לא דו-קיום.

דו-קיום מתחיל בזה שאנחנו מבינים שאנחנו מדינה אחת שבה יש רוב יהודי אבל מיעוט גדול של ערבים, 20% מהאוכלוסייה, שאמור לקבל שוויון זכויות מלא, זכויות מלאות, כאלה שלא מותנות ב: האם אתם אוהבים את מדינת ישראל או לא. זכויות שלא מותנות ב: האם אתם נחמדים או לא, האם אתם ערבים טובים או ערבים רעים. ובמפירי חוק, לא משנה מאיזה צד, צריך לטפל כמו במפירי חוק. אגב, בשביל זה צריך משטרה מה שבלוד, לפחות בהתחלה, לא הייתה.

שוויון זכויות כזה ושוויון הזדמנויות שנובע ממנו הם מה שיכולים לבנות דו-קיום אמיתי. בסופו של דבר זה גם סיפור כלכלי. לא נעים להודות, אבל מלחמה בעזה פעם ב... לא באמת מטלטלת את הכלכלה הישראלית. אבל אם חלילה ייווצר קרע אמיתי בין האזרחים הערבים של מדינת ישראל לאזרחים היהודים ולא נצליח לחיות ביחד, אז הכלכלה שלנו תתחיל לגמגם באמת.

בקיצור בשורה התחתונה, אנחנו באמת ביחד בסירה הזאת. ועכשיו זו החלטה שלנו האם אנחנו רוצים לצוף או האם אנחנו רוצים לשקוע.