אשכול נבו
צילום: משה שי, פלאש 90

"כמו שהקורא צריך סיפור לצלול אליו, גם הכותב צריך"

בספרו החדש, "גבר נכנס בפרדס", אשכול נבו משלב בין 3 סיפורים שונים וגם נוגע בישראליות קצת יותר אפלה וקודרת. בריאיון לכאן רשת ב הוא מספר איך התקופה האחרונה השפיעה על כתיבתו: "רציתי לקחת את הדמויות שלי לאזורי סכנה, בהם גם אני ככותב מסתכן יותר"
תרבות יום חמישי
05 ביוני 2021
15:23

תקופת הקורונה פינתה זמן להרבה אנשים. עבור הסופר אשכול נבו זו הייתה הזדמנות להמציא לעצמו סיפורים חדשים ולצלול לתוכם. "לא קרה משהו בחיים האמיתיים, אז הייתי חייב להמציא משהו חדש. כמו שקורא צריך סיפור גם הסופר צריך, וכך הספר נולד", הוא אומר בריאיון לעומר בן רובי בתוכנית "תרבות יום חמישי" בכאן רשת ב.

בימים אלה יוצא ספרו החדש של נבו "גבר נכנס בפרדס", בהוצאת כנרת זמורה ביתן. הספר מורכב משלוש נובלות קצרות, וגם די אפלות, הנשזרות זו בזו. "אי אפשר לדעת מה משפיע עליך כשאתה כותב, זה חמקמק", אומר נבו. "זה גם עניין של התפתחות ככותב. רציתי לקחת את הדמויות שלי לאזורי סכנה, בהם גם אני ככותב מסתכן יותר. אני נכנס לתוך הפרדס בעצמי".

האזינו לריאיון עם אשכול נבו בכאן רשת ב

נבו, שספריו תורגמו ל-12 שפות וזהו ספרו העשירי, מיטיב לתאר את הישראליות שכולנו יכולים להזדהות איתה, כפי שקורה ברבי המכר הקודמים שלו, כמו "משאלה אחת ימינה", ו"ארבעה בתים וגעגוע". בספרו החדש הוא מספר על ישראליות של מטה. הדמויות בספר הן אנשים מהיישוב, נורמטיביים לגמרי, המוצאים את עצמם במערבולת של יצרים אפלים, תשוקה ואימה עד מוות.

"אני חושב שהמקום הזה קיים בכל אחד מאיתנו" אומר נבו. "זה העניין בבני האדם, שהם יכולים להיות גם וגם. גם מלאי חסד, וגם לעשות עוול. גם להיראות שלווים, וגם להתמודד עם סערה פנימית עזה. זה מי שאנחנו. אני נהנה לכתוב דמויות מורכבות יותר שיש בהן גם אלמנט של אופל. כשאנחנו קוראים את הדברים האלה בספר אנחנו מרגישים שיש לנו איזו גאולה – 'זה נמצא גם בתוכי, אני לא היחיד שמרגיש את זה ככה, שנסחף לתוך משהו ומאבד שליטה. אני לא לבד'".

על סגנונו של הספר החדש, שבו שלושה סיפורים קצרים מתמזגים יחד, אומר נבו: "זו לא החלטה שאתה מקבל מראש. אני כותב את 'דרך המוות' ומסיים, ואז רוצה לספר עוד סיפור, על ד"ר קארו. ואז אני מטייל עם אשתי בפרדסים ופוגש אישה בוכה שמספרת שבעלה נכנס בין העצים ולא חזר, ומשהו בזה מתחבר בדיוק למה שאני כותב. בתוך תהליך העריכה, אתה רואה את התמונה מלמעלה, ומבין את הקשרים".

ד"ר קארו, הוא הגיבור של אחד הסיפורים. על אף שלנבו אין היכרות מקרוב עם המקצוע, הספר מעניק תיאור אמין ושלם של חיי היומיום בעולם הרפואי: "תמיד יש את חשש הפאשלה. אם אני מרגיש שהעולם המקצועי של הדמות רחוק ממני מאוד, אני מתחיל בתחקיר. שואל, משתף, מתיישב במחלקה ומרגיש בעצמי את מה שהם מדברים עליו". הרגע הכי משמח ככותב, משתף נבו, הוא כשמגיע מייל מרופא שאומר לו – "קראתי את הסיפור שלך, וזה בדיוק ככה".

המוזיקה הישראלית נוכחת מאוד בספריו של אשכול נבו, והפעם הוא מספר שהיא גם מניעה אצלו את העלילה: "זה בין השאר ספר על מוזיקה ועל המקום שלה בחיים שלנו. באיזה אופן היא מפעילה אותנו, משמחת אותנו, מעציבה ומושכת אותנו למצולות. תמיד יש מוזיקה בספרים שלי, ואת הספר הזה כתבתי ממש עם אוזניות, גם כדי להתנתק מהמציאות וגם כדי להתחבר לדמויות".

על הימים הלא קלים שעברו על המדינה בתקופה האחרונה אומר נבו: "רק יצאנו מהקורונה ונכנסנו למלחמה, שהייתה גם מלחמה פנימית, שבר פנימי וכואב של החברה הישראלית בין ערבים ויהודים. אני עובד ביפו ובצוות ההוראה שלנו יש גם מורים ערבים. וזה פצע שאני כואב אותו מאוד".

למרות התקופה הלא פשוטה, נבו מספר על ההתרגשות בהוצאת הספר החדש: "להוציא ספר זו חוויה. זה ספר עשירי ואני אמור להיות רגיל, אבל אני לא. אני ישן מעט בלילות, מוצף בתגובות מקוראים, כמו בשיר של להקת המכשפות - זו 'תקופה של גאות בחיי'".