עבאס

למה עבאס לא התעקש על שוויון זכויות?

שוויון פירושו לגיטימציה לערכים ליברליים, שזרים לתפיסת עולמה של רע"ם. זה למה אדם שנפלה לידיו ההזדמנות לערער אחת ולתמיד על הדומיננטיות היהודית-ציונית בפוליטיקה הישראלית - לא נעמד על הרגליים האחוריות
ריאד עלי, דעה
06 ביוני 2021
12:08
עודכן ב 14:33

ואלה השאלות שלא נשאלו בימים האחרונים: מדוע ח"כ מנסור עבאס, שידע שאין ממשלה ללא החתימה שלו, לא הסתכל בלבן של העיניים ליאיר לפיד ונפתלי בנט ואמר להם בפשטות - אין חתימה בלי ביטול חוק קמיניץ; בלי פתרון יסודי של בעיית הפזורה הבדואית, בלי התחייבות לתוכניות מתאר בטווח שנה עד שנתיים בכל הישובים הערביים ובלי תוכנית בת מימוש למיגור הפשיעה בחברה הערבית?

מדוע אדם שנפלה לידיו הזדמנות פז - לערער אחת ולתמיד על הדומיננטיות היהודית-ציונית המלאה בפוליטיקה הישראלית - לא נעמד על הרגליים האחוריות וצעק: "זאת השעה שלכם מר לפיד ובנט, זאת השעה של מחנה השינוי להראות כוונות טובות, כנות ואמיצות, ולהציע לי, מנסור עבאס, ולציבור שאני מייצג, שוויון מלא, בלי טריקים ובלי שטיקים?".

אפשר לטעון שהסיבה היא חוסר ניסיון בניהול משא ומתן קואליציוני, ואפשר שח"כ מנסור עבאס חושש - ובצדק - לבקש שוב את אמון הבוחר שלו מבלי שיש בידיו בדל של הישג, במיוחד כשחיזוריו אחרי המפלגות היהודיות-ציוניות נתפסו על ידי רבים בציבור הערבי כמעליבות, בלשון המעטה. עדיין, התשובה להתנהלותו השנויה במחלוקת במשא ומתן הקואליציוני, לפחות בעיני ערביי ישראל, נמצאת ברובד אחר. עמוק יותר, בעייתי יותר. 

לרגע אחד רע"ם לא רצו להשיג שוויון מהותי לחברה הערבית בישראל. שהרי שוויון כערך, הם מבינים, לא נעצר בסעיף תקציבי ומשרות בכירות בשירות המדינה

זה לא סוד שעבאס ורשימת רע"ם (התנועה האסלאמית) לא באמת רצו לערער על אופייה היהודי-לאומי של מדינת ישראל. עובדה היא שדרישה לביטול או תיקון חוק הלאום לא הופיעו בקמפיין הבחירות שלהם. לרגע אחד הם לא רצו להשיג שוויון מהותי לחברה הערבית בישראל. שהרי שוויון כערך, הם מבינים, לא נעצר בסעיף תקציבי ומשרות בכירות בשירות המדינה.

שוויון פירושו מתן לגיטימציה לערכים ליברליים, שזרים לתפיסת עולמם החברתית והדתית. שוויון פירושו מתן זכויות ללהט"בים, ובהמשך שינוי ההגדרה של התא המשפחתי. שוויון הוא דרך דו-סטרית, ולכן רע"ם ועבאס שבראשה לא רצו לרגע לקדם שיח זכויות, כי שיח הזכויות הוא גם שיח על חובות. זה, לתפיסתם, מתן הכשר לחתירה לכיוון הישראליזציה - והם לרגע לא רצו לקדם שילוב והשתלבות בחברה הישראלית.

נהפוכו - עבאס ורע"ם רצו לקבע את הסטטוס-קוו של האזרח הערבי בישראל כסוג של תושב זר, אזרח סוג ב' הנהנה מזכויות סוציאליות משודרגות. אזרח ממודר וביתר שאת אזרח הממדר את עצמו מישראל החילונית וערכיה המערביים. זה הפספוס הגדול של החברה הערבית.

בהשגחת הרב טאו | האזינו לפרק של "עוד יום"

כשזוהי האידאולוגיה ואלו השאיפות, קל להבין למה לעבאס לא היה תמריץ להסתכל בלבן של העיניים של לפיד ובנט, כפי שח"כ איילת שקד הסתכלה בלבן של העיניים של ח"כ מרב מיכאלי, כשאמרה, על חברות בוועדה למינוי שופטים - תמות נפשי עם פלישתים. אפילו ההתקפלות של ח"כ מיכאלי מול שקד נעשתה מתוך תחושת בעלות על המדינה. בהחלט מצער ומקומם, אבל זה בדיוק ההבדל בין שקד ומיכאלי, שרואות בעצמן בעלות בית הנלחמות על אופייה ועתידה של המדינה שלהן, לבין ח"כ עבאס, שמתנהג כטרמפיסט הממתין בשולי הפוליטיקה הישראלית לכל מי שמוכן לאסוף אותו.

אומנם הוא היה מעדיף לעלות על העגלה של נתניהו, אבל גם זו של בנט ולפיד תענה על הדרישות שלו, ואלו הרי תמיד היו דרישות צנועות: להבטיח אספקה סדירה של סיוע הומניטרי לציבור ערבי נזקק. אפילו החרדים, שונאי הישיבה בספסלי האופוזיציה, הראו עמוד שדרה חזק מזה של רע"ם.

כן, בהחלט יש בכניסתה של מפלגה אסלאמית לקואליציה של שלטון בישראל ראשוניות ראויה לציון, אבל אם נתעלם לרגע מהאור המסנוור של ראשוניות זו, נבין שהלגיטימציה, לכאורה, של שותפות יהודית-מוסלמית היא יותר תוצר של עיוות פוליטי - שיצר ראש הממשלה בנימין נתניהו - ופחות עדות לשינוי תפיסתי ביחסי יהודים-ערבים. על דרך המשל, במקום להציע את עצמו כתורם איברים לריפוי גוף יהודי חולה, הד"ר וחבר הכנסת עבאס הציע את שירותיו לכריתת איבר חולה בגוף היהודי.

הלגיטימציה, לכאורה, של שותפות יהודית-מוסלמית היא יותר תוצר של עיוות פוליטי - שיצר נתניהו - ופחות עדות לשינוי תפיסתי ביחסי יהודים-ערבים

מבחן הלגיטימציה של המפלגות הערביות, שרבים מדברים עליו בימים אלה, ייבחן מן הסתם אחרי בחירות נוספות, שבהן לא יהיה צורך ברע"ם או בקולות הערבים כדי להרכיב ממשלה. הימור שלי: יבוא היום, והוא לא רחוק, שבו יגידו "הערבי עשה את שלו, הערבי יכול ללכת". כלומר, מהקואליציה.