מרב מיכאלי
צילום: מרים אלסטר ויונתן זינדל, פלאש 90

מיכאלי רוצה תחבורה ציבורית בשבת. זה טוב ליהודים?

שרת התחבורה רוצה לקדם מהלך שכרגע דומה יותר למשאלת לב לשלום עולמי. אז למה להתעקש? כי זה משרת את מיכאלי – וגם את האופוזיציה בימין. האבסורד הוא שדווקא הממשלה הנוכחית היא בעלת הסיכוי הגבוה ביותר לפתור את הסוגייה. ועדיין, צריך לזכור שלנושא יש עוד השלכות, שחוצות את תחומיו של משרד התחבורה
שמואל רוזנר, המדד
20 ביוני 2021
09:56

נתחיל מהסוף: מרב מיכאלי לא יכולה לקדם תחבורה ציבורית בשבת. לא בלי הסכמה של שאר השותפים בקואליציה הצרה שהיא חברה בה. לא בלי הסכמה של כל חבר וחבר בקואליציה הזאת. כלומר, אם מתן כהנא לא מסכים – אין תחבורה. אם איילת שקד לא חותמת כשרת הפנים – אין תחבורה. אם לפיד ובנט לא מגיעים להסכמה – אין תחבורה. כך שבינתיים, הידיעות החוזרות על רצון או כוונה של מיכאלי לקדם תחבורה ציבורית בשבת, הן מוקדמות ומוגזמות. באותה מידה, היא יכולה לרצות שלום עולמי. זה לא תלוי בה.

יש לכם אמון במיכאלי כשרת התחבורה? בשאשא-ביטון כשרת החינוך? השיבו לסקר המדד

את מי משרתות הידיעות הללו? הן משרתות את מיכאלי, שעושה כותרות, מפגינה פעלתנות, וקורצת למצביעים שהיא רוצה להיטיב איתם. איזה מצביעים? כאן זה נהיה מעניין. כשמיכאלי מדברת על תחבורה ציבורית בשבת, היא מדברת על מטרה שיש לה תמיכה רחבה מאוד בציבור הישראלי. כלומר, הרבה מעבר למצביעי העבודה.

רק רבע מהיהודים בישראל סבורים שראוי לאסור על תחבורה ציבורית בשבת בכל מקום ובכל מקרה. כחמישית תומכים בהפעלה ללא הגבלה, בכל מקום ובכל מקרה. והשאר רוצים בערך מה שרוצה מיכאלי – תחבורה שמדלגת על שכונות וערים דתיות (36%), או תחבורה על פי החלטת כל עיר או שכונה (15%).

כשזה שיעור התמיכה, נוח למיכאלי לטפס על העץ. אם יקרה, תקבל את הקרדיט. אם לא יקרה, לפחות נלחמה על מטרה טובה. ברור שאין לה כוונה לפגוע בקואליציה או לערער אותה בגלל הסעיף הזה. תחבורה ציבורית בשבת היא פשוט סיסמה פוליטית טובה, למי שממילא לא שואפת לקבל הרבה קולות של חרדים (שמתנגדים), ולא בונה על הרבה קולות של דתיים (שרבים מהם לא מתנגדים, אבל לא יצביעו לעבודה מסיבות אחרות).

 מיכאלי לא מכוונת למעמד של ראשת ממשלה, אלא למעמד של מפלגה בקצה המפה, שיכולה להרשות לעצמה קצת יותר אידיאולוגיה

וכמובן, הידיעות על תחבורה בשבת משרתות לא רק את מיכאלי. הן משרתות גם את מפלגות האופוזיציה מימין. אומנם הידיעות לא יוסיפו להן תמיכה – כי כאמור, רוב הציבור בעד תחבורה בשבת – אבל כן יוסיפו דבק לתחזוקת ה״גוש״ של הליכוד עם הציונות הדתית ועם החרדים. איום על השבת הוא דבק מצוין. החרדים מיד יוצאים בהכרזות מתלהמות. הליכוד מיד מזכיר לחרדים אצל מי זה לא קרה ואצל מי זה עלול לקרות.

ובאופן כללי, מיכאלי בהכרזתה מקדמת סדר יום שבדרך כלל לא בריא לקואליציות. סדר יום של מלחמת תרבות. אהוד ברק הבין את זה בדרך הקשה (הוא איבד את ממשלתו). יאיר לפיד הבין את זה בדרך הקצת פחות קשה (ולכן משתדל להשמיע פחות הצהרות מהסוג הזה). מיכאלי לא למדה. ואולי לא צריכה ללמוד, משום שאינה מכוונת למעמד של מרכיבת ממשלה, או ראשת ממשלה, אלא למעמד של מפלגה בקצה המפה שיכולה להרשות לעצמה קצת יותר אידיאולוגיה וקצת פחות שיקולים אלקטורליים כלליים.

עכשיו נשאל, האם תחבורה ציבורית בשבת היא רעיון מוצלח? אפשר להציע שלוש תובנות בעניין הזה. האחת – מכלל המחלוקות על דת ומדינה, זו מחלוקת יחסית פשוטה, שאפשר לפתור. הרבה יותר פשוטה מגיור, נישואים, ממעמד לרפורמים, מסמכויות הרבנות הראשית וכשרות. בעיה שמשוועת להסכמה רחבה ופתרון סביר.

כמעט כל מי שרוצה להגיע למקום כלשהו בשבת כיום מצליח – זה לא אומר שצריך לזלזל בהקלה הזו, אך לא כדאי להפריז בחשיבותה

ממשלת בנט-לפיד, אם תצלח את המשוכות הגבוהות יותר שממתינות לה בשבועות וחודשים הקרובים (חוק האזרחות ראשון, תקציב אחרון), היא ממשלה אידיאלית להצגת פתרון כזה. ממשלה שאינה רחבה אלקטורלית, אבל מגוונת אידיאולוגית, ולכן יכולה להגיע לפתרון בהסכמה רחבה. הליכוד יתנגד כמובן, אבל לא מהסיבות הנכונות. הוא יתנגד כדי להפריע לממשלה, ולא משום שההסכמה לא תהיה מקובלת על (לפחות חלק ניכר) מחבריו. החרדים יתנגדו, בגלל שאין להם סיבה לתמוך. זה לא אומר שלא יודו בסתר לממשלה שפתרה את המחלוקת המיותרת הזאת והורידה אותה מסדר היום.

תובנה שנייה – תחבורה ציבורית בשבת היא מחלוקת פשוטה שנעשתה לסמל. לאחר שתיפתר, ומתישהו זה מן הסתם יקרה (ותהיה תחבורה ציבורית כלשהי בשבת), יתברר שהיא חיונית הרבה פחות ממה שנדמה ללוחמים הנחושים להסדיר אותה. לא שלא יהיו משתמשים, יהיו. אבל כדאי להודות על האמת: גם כיום, כמעט כל מי שרוצה להגיע למקום כלשהו בשבת מצליח להגיע אליו. אחרי שתהיה תחבורה ציבורית, יגיעו עוד כמה שכיום לא יכולים, או מסובך להם. לא צריך לזלזל בהקלה הזאת, אבל גם לא כדאי להפריז בחשיבותה. ובמילים אחרות: לא רק הצד שמתנגד לתחבורה ציבורית בשבת מפריז בחשיבותו של הנושא – גם הצד התומך בתחבורה ציבורית בשבת מפריז בו.

בבדיקה של המכון למדיניות העם היהודי התברר שכשסופרים רק את היהודים שאין להם מכונית, דווקא עולה שיעור המתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת. ומעבר לזה התברר, שהתמיכה והתנגדות לתחבורה ציבורית בשבת אינן תלויות בבעלות על רכלי כב, קרי, באפשרות לנסוע בשבת. זו עמדה עקרונית, חשובה ככל שתהיה, שאם וכשתנצח ייתכן שתתגלה כעמדה שהשלכותיה המעשיות לא דרמטיות.

תובנה שלישית – להפעלת תחבורה ציבורית בשבת יהיו תוצאות נוספות. תוצאות שאינן בתחום אחריותה של מיכאלי, אבל כן במרחב השיקולים שממשלה צריכה לקחת בחשבון. התוצאה הברורה ביותר: זה מהלך שיאיץ את ההפרדה בין קהילות חילוניות לקהילות דתיות. דתיים וחרדים ירצו שבת ללא אוטובוסים רועשים. חילונים ירצו שבת עם תחנה קרובה לבית. התוצאה ברורה.

ממשלת חידה כלכלית | האזינו לעוד יום

ואומנם, גם כיום המציאות מתגלגלת לכיוון של הפרדה. אבל האם זו המציאות שישראל מעוניינת בה? יש שיקולים כאלה וכאלה. לא בטוח שזו המציאות שישראל צריכה להיות מעוניינת בה. בכל מקרה, כשמדברים על תחבורה בשבת כדאי לזכור שתחבורה היא לא רק תחבורה, ולשקול מהלכים כאלה בהקשרם הרחב ולא בראייה צרה.

יש לכם אמון בגנץ כשר הבטחון? בליברמן כשר האוצר? בסער כשר המשפטים? השיבו לסקר המדד

הנתונים המוצגים מובאים מתוך אתר המכון למדיניות העם היהודי