שוק רמלה
צילום: משה שי, פלאש 90

השיטה של רמלה ושדרות: כך הצליחו להוזיל את מחירי הפירות

לשווקים בערים הללו מגיעים מכל הסביבה לקנות פירות – שם הצליחו לפצח את השיטה איך להתמודד עם המחירים המופקעים, ואפילו להוזילם
אורי לוי
25 ביוני 2021
22:03
עודכן ב 04:41

אי אפשר שלא לאהוב את השוק בשדרות. קטן, חברותי, משפחתי אפילו. זהו שוק מהיפים, הגדולים והפעילים ביותר בארץ, ובעיקר - הכי זול. לשני הצדדים - המוכרים והקונים - ברור, אין כסף. או שהסחורה בזול, או שלא קונים. אבל בשוק בשדרות מצאו דרך לפצח את השיטה איך להתמודד עם עליית המחירים.

השוק נפתח פעמיים בשבוע, בימי ראשון ושלישי. מגיעים אליו אנשים גם מהעיר וגם מיישובי הסביבה. חבר קיבוץ בניר עם או תושב שדרות - כולם מחפשים שיטות חדשות להוזיל את הקנייה.

דורון שבתי, למשל, הוא עובד סוציאלי במקצועו ואחראי על קניית הירקות והפירות עבור הקיבוץ העירוני בשדרות. "אני מגיע פעם בשבוע עם סכום קבוע במזומן, ואין לי רשימת קניות. מה שיפה וזול, אני קונה". 12 משפחות חיות בקיבוץ העירוני בשדרות, והכול פחות או יותר במשותף, בעיקר ההוצאות. הקנייה המשותפת מוזילה, נוחה יותר, ומייצרת תחושה של קהילה. התקציב השבועי הוא 1,380 שקל לפירות וירקות ל-40 איש. שבתי בוחר, ממיין, מעמיס, ובסופו של דבר כל הסחורה נכנסת למקרר משותף שממנו ייקחו כל המשפחות.

משדרות לשוק ברמלה. שם יקר יותר, אך עדיין מדובר באחד מהשווקים הזולים שיש. השוק ברמלה הוא שוק מוכר וידוע, וגם כאן המטרה ברורה - למצוא דרך למלא את המקרר כשהמחירים מאמירים.

כוכי ביברמן הקימה את קבוצת הפייסבוק "פירות זה לא מותרות", שמטרתה לעזור לחפש את הפירות והירקות הזולים ביותר בסביבה. "לאט לאט הצריכה של פירות וירקות הולכת וקטנה בגלל המחירים", אומרת ביברמן. "אנחנו מפרסמים את כל הכתבות שמתפרסמות בנושא ומנסים להבין לעומק מה קורה, למה זה ככה? פירות לא אמורים להיות מותרות. בקבוצה כולם אומרים לקנות בשוק, וממליצים על חקלאים שמוכרים ישירות".

ולמה המחירים באמת גבוהים כל כך?

שלמה סולטנה, ירקן בשוק ברמלה, מסביר שהדברים ממש לא תלויים רק בהם: "אין יבולים עכשיו. ביקשו ממשרד החקלאות לייבא והוא לא נותן. אם הוא היה מייבא - הכול היה בחצי מחיר".

ד"ר יצחק ספורטא מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב מסביר שאי אפשר ליהנות מכל העולמות: "אם אתה רוצה שתהיה לך חקלאות בישראל, סביר שפה יעלה יותר לגדל מאשר בטורקיה או בכל מדינה אחרת. אם אתה לא רוצה לגדל פה, בסדר. אבל אז תהיה תלוי כולך בייבוא".

לצד זאת, ד"ר ספורטא מסביר כי הייבוא הוא לא הדבר היחיד שמשפיע על המחיר: "אנשים גובים לפי כמה שאנשים יכולים לשלם. אם אני מסתכל על שכר ממוצע בשדרות ושכר ממוצע בתל אביב, יש הבדל בממוצע של 40%. אם נשווה את גבעתיים, ההפרש גדול אפילו יותר. ויש הבדלים גם בתוך השכונות עצמן, בחנות ברמת גן יש ענבים של מותגים ב-35 שקלים ולידם ענבים סתם ב-15 שקלים".

ויש גם דברים שלא קשורים לייבוא, איכות או התנהגות הצרכנים. החקלאים יכולים לעשות כל מה שהם יכולים, אבל לפעמים מי שייקבע בסוף את המחירים יכול להיות פשוט מזג האוויר. "הפירות יחסית יקרים כי בינואר היה מזג אוויר קשה מאוד", אומר אילן סיגרון, ירקן בשדרות. "בעקבות מזג האוויר כל הפרחים שמהם יוצאים הפירות נפלו. אז אין פירות, אין יבול".