דגל הקהילה הגאה
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

מקור הגאווה: מה סוד כוחו של הדגל?

בין אם מדובר בחייל במלחמה, באזרחים מורדים, או בקהילה שנאבקת למען שוויון, עיקר כוחו של הדגל הוא תקווה שהוא מפריח בלב האנשים שיום יבוא והקבוצה שלהם תשיג את המטרה שלה
גיא פלביאן
25 ביוני 2021
14:02

בזמן האחרון אפשר לראות אותו מופיע בכל מקום, והוא דואג לשמח ולרגש. נכון שהוא עדיין קצת שנוי במחלוקת, אבל נראה שככל שהשנים עוברות הוא מקבל מעמד יותר ויותר פופולרי וחשוב. אז לא, אני לא מדבר על עומר אדם, אלא על משהו לא פחות מרים - דגל הגאווה. בניגוד לדעה הרווחת, דגלים לא קיימים רק בשביל לשדוד מאיתנו כמות כסף גדולה ביום העצמאות, ויש להם השפעה מאוד גדולה על החיים שלנו. אז מה סוד כוחו של הדגל?

אם אי פעם השתתפתם בקרב בימי הביניים, אתם יודעים שהדגל שימש בעבר כאמצעי הישרדותי. כשחיילים נלחמו עם שריונות כבדים וקסדות שהסתירו את פניהם, נוצר צורך בדרך לזהות את האויב שנלחמים מולו ולהימנע מאש ידידותית. בעזרת שימוש בסמל או דגל מסוים הלוחמים ידעו מי "משלהם" ומי הוא האויב. הדגל בעצם גילה לכולם - מי אתה.

האזינו להסכת "עוד יום"

הזהות העצמית והאישית שלנו היא דבר שקשה מאוד להגדרה מבלי להשוות אותו לקבוצה מסוימת, כך שקשה לענות על השאלה "מי אני" בלי לייחס את עצמי לקבוצה. אתם יכולים לנסות את זה ולראות שזה לא דבר כזה פשוט. ברגע שאני מכריז על עצמי כאדם יצירתי או כישראלי - אוטומטית עשיתי השוואה. יצירתיות היא לא משהו שיכול להימדד מבלי להשוות לאחרים, וברגע שאמרתי שאני ישראלי אמרתי שאני משתייך לציבור הישראלי. בסופו של יום בני אדם הם חיות חברתיות, וככאלה ההישרדות שלנו תלויה הרבה פעמים בקבוצה אליה אנחנו משתייכים, וגם ביחס לסמל או הדגל שמייצג את הקבוצה.

מחקר מאוניברסיטת קליפורניה שפורסם בשנת 2016, הראה את האפקט הגדול שיש לדגל על קבוצה. בניסוי הוצגו לנבדקים קבוצות שונות, כשלחלק מהן הומצא דגל עם לוגו מסוים שייצג אותן ואחרות הוצגו ללא סמל מייצג. הנבדקים התבקשו לדרג את הקבוצות לפי מידת החוזק והלכידות שלהן. תוצאות הניסוי הראו שאנחנו תופסים קבוצות שונות כחזקות ומאוחדות ברגע שיש להן סמל מסוים או דגל שמייצג אותן. כוח נוסף שיש לדגל ניזון מהעובדה שרוב השפה האנושית אינה ורבלית. אם אני רואה חבר מניף את דגל גאווה, מאוד ברור לי שהוא תומך בקהילה גם מבלי לדבר איתו.

דגל הגאווה, שנוצר בשנת 1978 על ידי גילברט בייקר, נועד לאחד אנשים ולהניע אותם למאבק משותף בהומופוביה ובאלימות. הדגל של בייקר, כמו הדגל המחודש של צרפת אחרי המהפכה הצרפתית, מייצג רעיון וערכים מופשטים באמצעות דבר פיזי ומוחשי שאנשים יכולים לגעת בו. בייקר בחר להשתמש בצבעים מרובים (בתכנון המקורי היו גם הצבעים ורוד ותכלת, אבל בעקבות חוסר בצבעים אלו במפעלי הייצור הוחלט לוותר עליהם) כדי להעביר את המסר שאדם לא מחויב להיכנס לתבנית אחת ומוגדרת - כל הצבעים בהם אנשים נצבעים ראויים להכלה.

האזינו להסכת "לא טוב לי"

הדגל כמובן גם עלול להוות חרב פיפיות, היות שכל אחד יכול לפרש אותו אחרת. כך דגל הגאווה יכול להיות במחוזות תל אביב סמל לשוויון ואהבה, ובמקומות אחרים הוא יקבל ערך שלילי.

במצב בו קהילה או אדם מסוים מרגישים מאוימים עקב מקרי עוינות רבים, אי הוודאות לגבי היחס לדגל ולקהילה עלולה להגביר את הלחץ. כשאדם תולה את דגל הגאווה הוא בעצם אומר - "פה אתה בטוח, פה מקבלים אותך". אמירה שבשביל אנשים עם מיניות אשר אינה הטרוסקסואלית, לא מובנת מאליו.

דגלים אולי כבר לא הכי נפוצים במלחמות, אבל היסוד ההישרדותי שלהם נשאר טבוע בתוכנו. סמלים ודגלים אומרים לנו ממי צריך להיזהר ועל מי אפשר לסמוך, ומייצגים את העוצמה של הקבוצה אליה אנו משתייכים. בסופו של דבר, בין אם מדובר בחייל במלחמה, באזרחים מורדים, או בקהילה שנאבקת למען שוויון, סוד כוחו העיקרי של הדגל הוא התקווה שהוא מפריח בלב האנשים, שיום יבוא והקבוצה שלהם תשיג את המטרה שלה, וגם אחרי שהמאבק נגמר - הדגל נשאר כדי לדאוג של נאבד אותה.

הכותב הינו עורך בהסכת "לא טוב לי" של כאן הסכתים