-

המצור על צורן: איך חלום על בית פרטי בשרון הפך לסיוט תחבורתי?

בצורן שבלב השרון הפקקים מכתיבים את סדר היום של התושבים. האם יישובים קטנים ומבודדים הם אבן שטיפש זרק לבאר, ואלף מתכנני תחבורה לא יצליחו להוציא?
צליל אברהם | חיות כיס
03 ביולי 2021
16:56

1. היישוב שגדלתי בו היה בשנות ה-90 התגלמות החלום של מעמד הביניים הישראלי. צורן נוסד ב-1992, וב-1998, כשעברתי לשם בתור ילדה עם המשפחה שלי, הוא כבר היה כולו שתי וערב של קוטג'ים קטנים, אדומי רעפים, עם גינות קטנות ושתי מכוניות בכל חניה.

מאז עברו 23 שנים, והחלום נראה אחרת לגמרי. צורן - חלק מהיישוב המאוחד קדימה-צורן, שנמצא קרוב לגוש תל מונד בצפון השרון - ידוע היום כאחד היישובים הפקוקים ביותר בישראל.

המצור על צורן | האזינו להסכת "חיות כיס"

אין יישוב או שכונה במרכז הארץ שפטורים מהפקקים, אבל המצב בצורן קיצוני במיוחד: בשעות העומס, לצאת מהיישוב יכול לקחת 45 דקות נסיעה. להגיע לכביש 4, שממנו אפשר להתחיל לנסוע לכפר סבא, נתניה או תל אביב, לוקח כשעה. הדרך לתל אביב או לפתח תקווה, מרחק של כ-30 קילומטר בלבד, לוקחת בשעות העומס כשעתיים וחצי - כמו זמן הנסיעה מתל אביב לרמת הגולן.

הפקקים הם שיחת היום בצורן והחיים נעים סביבם. "מדינת ישראל הפכה את קדימה-צורן ליישוב במצור", אומרת ראש המועצה קרן גרין, שעצרה לאחרונה תוכניות בנייה להרחבת היישוב המאוחד, כיוון שהן לא כללו פתרונות תחבורתיים הגיוניים. "45 דקות רק כדי לצאת מהיישוב? זה לא חיים, זה פשוט לא חיים", אומר עמרי, שגדל כל חייו בצורן.

צורן הוא לא יצור נדיר. יש שכונות ויישובים רבים מסוגו. יישוב קטן ומבודד, בן כ-10,000 תושבים. אין בו כל מקומות תעסוקה וכל תושביו תלויים ברכב פרטי לכל פונקציה של חייהם, והוא מעמיד בעיה כמעט בלתי אפשרית בפני מתכנני התחבורה. להרחיב את הכבישים עד אין קץ אי אפשר, והניסיון מראה שכבישים כאלה מתמלאים במהרה במכוניות נוספות ונעשים פקוקים באותה מידה. הפתרון המתבקש הוא מעבר לתחבורה ציבורית, אבל בשכונה של בתים פרטיים, אוטובוס צריך לעשות סיבוב ארוך כדי ללקט מספיק נוסעים, אחרת הנסיעה לא תהיה כדאית; אלא שהנסיעה הארוכה תרחיק את הנוסעים, שיעדיפו רכב פרטי. זה לרבע את המעגל.

בינתיים, החיים של התושבים עומדים מלכת. "ויתרתי על עבודה טובה במרכז, ואני מחפש עכשיו רק עבודות בצפון - לכיוון צפון הפקק נורא פחות", סיפר לי מוטי. "לילדים שלי חסרים שלוש שעות אבא ביום, כי אבא על הכביש", אמרה ענת.

אני מכירה אנשים שיצאו לפנסיה מוקדמת כי הם לא עמדו יותר בנסיעות היומיות לגוש דן, ונשים שהפסיקו לחפש עבודה כי זה לא באמת ריאלי עבורן להגיע לרמת גן, לפתח תקווה, להרצליה ואפילו לכפר סבא. כשעבדתי על הסיפור הזה שמעתי על מתווכים שמראים דירות בצורן רק בין 11:00 ל-14:00 ואחרי 20:00, כדי שהרוכשים הפוטנציאליים לא יבינו למה הם נכנסים.

2. ב-1990 עליית ענק מברית המועצות התחילה להגיע ארצה. באותה תקופה הוקם "קבינט העלייה" - ועדת שרים לענייני עלייה, בדומה לקבינט הקורונה. הוועדה, שחיפשה פתרונות דיור מהירים לעולים, הוציאה מהמגירות תוכנית ישנה שנקראה "ציר הגבעות": תוכנית לפיתוח מזרח הארץ. התוכנית כללה הקמה ופיתוח של שורת יישובים חדשים על קו התפר: מודיעין, לפיד, שוהם, אלעד, מתן, צור יגאל, צור נתן, צורן, בת חפר, חריש וקציר.

לתוכנית הייתה מטרה דמוגרפית מוצהרת: להפוך את אזור קו התפר מאזור ש-75% מתושביו ערבים - לאזור שהוא 75% יהודי. להעביר לשם חצי מיליון יהודים, וכך למנוע מצב שבו יישובים כמו אום אל פחם, באקה אל-גרביה, קלנסווה, טירה וטייבה יגדלו, וייווצר רצף טריטוריאלי ערבי בקו התפר. ככה שאף אחד לא יוכל לטעון אף פעם שזה אזור ערבי שיכול להיות חלק ממדינה פלסטינית, שתקום במסגרת חילופי שטחים.

אני מכירה אנשים שיצאו לפנסיה מוקדמת כי הם לא עמדו יותר בנסיעות היומיות לגוש דן, ונשים שהפסיקו לחפש עבודה כי זה לא באמת ריאלי עבורן להגיע לרמת גן ופתח תקווה

כך הגבול שעובר בקו הירוק - ילך וייטשטש, והפתרון של חלוקת הארץ ייראה פחות מובן מאליו. כל אחד מהיישובים האלה הוקם בנקודה שבה יישוב ערבי סמוך לא יוכל להתפשט ולהתפתח. התוכנית הביטחונית הוסוותה על ידי שיווק של איכות חיים: זוגות צעירים יגיעו לאזור קו התפר כדי להגשים את החלום של בית עם גינה. עכשיו, החלום מתפוצץ בפרצוף.

לדברי המתכננים, אותו אזור עתידי, "מזרח ישראל", היה אמור להישען על ציר חדש מצפון לדרום - כביש 6. לאורכו, אמרו מתכנני התוכנית, יתפתחו מרכזים מטרופוליניים, בראש העין, מודיעין וחריש. ותושבי יישובי הכוכבים לא ייסעו כל בוקר לפתח תקווה, תל אביב, נתניה ורמת גן - אלא מצפון לדרום. זה כמובן לא קרה.

חריש, ראש העין ומודיעין לא הפכו למרכזים מטרופוליניים. 75% מתושבי צורן יוצאים כל בוקר אל ערי השרון והמרכז לכיוון מערב. כמות כזו של בני אדם שנוסעת בכל בוקר לאותו כיוון ברכב פרטי יוצרת פקק עצום ובלתי נמנע. והשאלה היא מה אפשר לעשות עכשיו.

3. אם תשאלו את תושבי צורן, יש פתרון לבעיית הפקקים. בשנים האחרונות התושבים, יחד עם המועצה, גיבשו שורה של פתרונות שלפחות יקלו על המצב: קווים מהירים לאזורי תעסוקה, כמו רמת החייל, צומת עזריאלי ורחוב המסגר; קווים מקומיים שייסעו בין היישובים בסביבה ושיורידו מההורים את הנטל של ההסעות של אחר הצהריים; נתיב נוסף בכביש הגישה ליישוב שיהיה נתיב תחבורה ציבורית בלבד; שירות של תחבורה גמישה, בדומה ל"באבל" בתל אביב, ל"תיקתק" בירושלים ובחיפה, ול"קוויקר" בעמק חפר.

רוב הצעותיהם לא נענו על ידי משרד התחבורה. "התשובות היו שאי אפשר ושאין תקציב", אומרת ראש המועצה קרן גרין. "לבקשה להוסיף לכביש הגישה ליישוב נתיב נוסף שיהיה נתיב תחבורה ציבורית, ענו במשרד התחבורה שזה בלתי אפשרי, כיוון שלא נוסעים על הכביש הזה מספיק אוטובוסים".

במשרד התחבורה רואים את הדברים אחרת: היישוב צורן, הם אומרים, תוכנן והוקם כיישוב מבוסס רכב פרטי, ולכן לא ניתן ליישם בו פתרונות תחבורה שמתאימים לערים. התנועה שיוצאת ממנו לא תמלא נתיב תחבורה ציבורית, ולכן אם ייסלל נתיב כזה, הם מסבירים, הוא עלול פשוט להפוך לעוד כביש שישרת את בעלי הרכב הפרטי. גם קווים ישירים לתל אביב לא ישנו את התמונה, כיוון שלא מספיק תושבים נוסעים דווקא לתל אביב כדי שזה יפחית מהעומס בצורה משמעותית.

כשאנחנו מסתכלים על בעיות התחבורה והתכנון בישראל, אנחנו מסתכלים על התוצאות של החלטות שהתקבלו לפני עשרות שנים. היום, סביר להניח שאף אחד לא היה בונה יישוב כמו צורן

הפתרונות, מסבירים במשרד התחבורה, יגיעו מנתיבי תחבורה ציבורית בצירים הראשיים באזור, שיפחיתו חלק מהעומס, מסלילת כביש נוסף ממזרח למערב באזור השרון, ומהקמת נתיב מהיר לאיילון, שבצמוד אליו יהיה חניון "חנה וסע" באזור קדימה. אבל כל זה ייקח כמה שנים. לגבי תחבורה גמישה - במשרד התחבורה אמרו שהפתרון מתאים למועצה אזורית, ולא למועצה מקומית. כך שגם אם זה הפתרון, בינתיים הוא תקוע.

כשאנחנו מסתכלים על בעיות התחבורה והתכנון בישראל, אנחנו מסתכלים על התוצאות של החלטות שהתקבלו לפני עשרות שנים. היום, סביר להניח שאף אחד לא היה בונה יישוב כמו צורן. אבל הוא כבר שם. ולא רק הוא. שכונות מבודדות, תלויות רכב פרטי, עם כביש גישה אחד, נבנו ונבנות עדיין בכל הארץ. אלו מהן שעדיין לא פקוקות כמו צורן יכולות להסתכל עליו ולראות את העתיד שלהן. זה קצת לרבע את המעגל, אבל כדי להיחלץ מהפקק, לא תהיה ברירה אלא למצוא גם להן פתרון.