גדעון מנדל

"ראיתי במו עיני עד כמה תנועת החרם על דרום אפריקה הייתה כלי חזק. השואה לא צריכה להצדיק דיכוי"

גדעון מנדל, צלם דרום אפריקאי נחשב ובן לניצולי שואה, החליט להסיר את עבודותיו מתערוכה המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל. בריאיון ראשון הוא מסביר את המניעים לכך
גואל פינטו, כאן תרבות
05 ביולי 2021
11:02

בימים אלה מוצגת במוזיאון ארץ ישראל התערוכה הבינלאומית Hope, המציגה עבודות של צלמים מרחבי העולם אשר זכו בפרס פיקטה, הפרס היוקרתי בעולם לצילום ולקיימות. אלא שאחד מהם, גדעון מנדל, החליט להסיר את עבודותיו מהתערוכה במחאה על מדיניות ישראל. "הרגשתי שזו טעות להציג בישראל, אני מאמין שישראל מפלה את הפלסטינים", הוא אומר בריאיון בלעדי ל"גם כן תרבות" עם גואל פינטו, ברשת כאן תרבות.

מנדל, צלם דרום אפריקאי עטור פרסים, בנם של ניצולי שואה, עוסק שנים רבות בנושאים פוליטיים וחברתיים בעבודותיו. הוא נולד ביוהנסבורג ומתגורר כיום בבריטניה. סדרת הצילומים שהייתה אמורה להיות מוצגת בתערוכה נקראת "צוואה של זכרון מתפוגג", וכוללת צילומים ממחאות נגד האפרטהייד בדרום אפריקה בשנות ה-80.

"אני תיעדתי וראיתי במו עיני עד כמה תנועת החרם שהייתה אז על דרום אפריקה הייתה כלי חזק ששינה מציאות", הוא אומר. "אני מבין שזו לא עמדה נוחה בישראל אבל זו הבחירה שלי".

אתה באמת חושב שישראל היא מדינת אפרטהייד?

"כן, יש קווים מקבילים רבים. לטוב ולרע, המילה הזו הפכה לחלק מהלקסיקון של זכויות האזרח. האפליה האתנית קיימת בישראל. כמו שבדרום אפריקה הייתה מפה, גם אצלכם יש מפה. יש אמנם הבדלים אבל עדיין מיליוני בני אדם חיים שם ולא מקבלים אזרחות. אנחנו מבינים שהכיבוש אינו עניין זמני אלא קבוע, לצערי זו השיטה שלכם".

מנדל מספר שהיה לאחרונה בישראל לפני 25 שנה. "אני מודע לכך שלא הייתי שם הרבה שנים אבל אפשר לשאול את אותה שאלה את מיליוני האזרחים ברחבי העולם שצעדו עבור סיום האפרטהייד בשנות ה-80", הוא אומר. "אני אמן וצלם, אני לא מתיימר להיות פוליטיקאי והשיח הזה הוא לא השיח שלי. אני לא נהנה להיות במקום של להצהיר הצהרות פוליטיות אבל כאמן וכבן אדם וכיהודי נקטתי עמדה אתית מסוימת במקרה הזה. אני מודע לכך שזה לא יהפוך אותי לפופולרי בישראל".

לדבריו, אין קשר בין העמדה שלו ובין תמיכה באלימות מצד הפלסטינים. "אני לא תומך באלימות בשום צורה ואני לא תומך בחמאס", הוא מבהיר. "יש לי המון סימפתיה לאזרחי ישראל שחוששים מהרקטות ואני מתנגד לחלוטין לפעולות אלימות כאלה. אבל אני כן מאמין שאתם צריכים להבין למה יש כל כך הרבה שנאה כזו, למה אנשים מוכנים לסכן כל כך הרבה כדי לתקוף את ישראל, ולמצוא דרך לשים את עצמכם בנעליים שלהם ולחוות את מה שהם חווים. האם פלסטינים שחיים בעזה או בשכם היו יכולים לבוא לתערוכה? פלסטיני שחי בתוך גבולות 48 יכול לבוא לתערוכה אבל האם הוא יכול לקנות בית ליד התערוכה? אני חושב שהתשובות לשאלות האלה מחייבות אותי לנקוט את העמדה שלי".

בשנים האחרונות עובד מנדל על פרויקט ארכיוני הקשור לאלפי מסמכים ותמונות של משפחתו שנספתה בשואה. "אני מרגיש מהעבודה על הארכיון הזה שהשואה לא צריכה להצדיק דיכוי. אם יש לקח מהשואה, הוא שאנחנו צריכים להילחם נגד אי צדק מכל סוג שהוא. אני לא מאמין שאני נגד העם שלי בכלל, אני חושב שהרבה יהודים ברחבי העולם נוקטים את אותה עמדה כמוני. אולי מאשימים אותי בכך שאני יהודי ששונא את עצמו, אבל במידה רבה אני מרגיש שאני יותר יהודי מאי פעם".