דיון בכנסת על חוק הלאום
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

כשהמציאות כבר דו-לאומית, מה ישנה חוק הלאום?

בין חוק הלאום לחוק האזרחות: הכנסת מנסה לשמור על הצביון היהודי דרך חקיקה, אבל לא נראה ששום חוק יסוד ישפיע על הזהות הערבית, כמו שחוקים במדינות אחרות לא יפגעו בזהות היהודית. אולי הגיע הזמן לשנות כיוון?
ערן זינגר, פרשנות
10 ביולי 2021
14:19

התקשורת בארץ עסקה השבוע רבות בשני חוקים חשובים:  חוק האזרחות שהופל בהצבעה בכנסת, וחוק הלאום שבגצ דחה את העתירות נגדו. ולמרות הדיון בחוקים הללו, בכנסת ובבית המשפט, נדמה שהעיתונות העברית והציבור היהודי, לא עוסקים מספיק בסיפור הגדול. האם חוקים, חוקי יסוד או חוקים רגילים, יכולים להשפיע על מציאות בשטח? ובניסוח פשוט יותר: האם חוק הלאום או חוק האזרחות יוכלו להשפיע על המציאות ההולכת ומשתנית לנגד עינינו בארץ. 

למה הכוונה? לפני כמה שנים, זמן קצר לאחר שנחקק חוק הלאום, בראיון ברדיו, שאלתי את המזרחן ד"ר מרדכי קידר, כיצד הוא מסביר את הנחיצות של חוק הלאום. תשובתו הייתה מהירה וברורה מאוד: "גוברת התחושה שהמרחב הציוני בארץ הולך ומצטמצם". כלומר, חוק הלאום הוא אמצעי חקיקתי לעצור את האיום על הזהות היהודית של מדינת ישראל. 

גם אם ישראל אינה מגדירה את עצמה מדינה דו לאומית, המציאות בתוכה הפכה הרבה יותר מעורבת בשנים האחרונות

אחרי המהומות: איך שומרים על דו קיום בערים? צפו בסדרה "מעורבות"

השבוע שודרה בחדשות הערב בכאן 11 הסדרה "מעורבות". בפרק השלישי ניסינו, רועי אטינגר ואני, לשרטט את קווי המתאר של "המעורבות החדשות": הערים והישובים בישראל שמעולם לא הוגדרו מעורבים, אבל שיעור הערבים בהם גדל מאוד בשנים האחרונות: נוף הגליל, כרמיאל, כפר ורדים, עפולה וישובים נוספים. כלומר, יישובים שהיו סמל לייהוד הגליל, שינו את אופיים והיום חיים בהם גם ערבים. אפילו על הכרמל, בחיפה, חיים היום ערבים במקומות שעד היום חיו בהם רק יהודים. 

המסקנה שאני הסקתי מהסדרה היא שגם אם ישראל אינה מגדירה את עצמה מדינה דו-לאומית, וגם אם המשפט הבינלאומי אינו מגדיר אותה כך, המציאות בתוכה הפכה הרבה יותר מעורבת בשנים האחרונות, והמדינה עושה מאמץ ניכר לשמור על הזהות היהודית של ישראל באמצעות חוקים. 

שום חוק לא יגרום לערבים בישראל להפנות עורף לזהותם הפלסטינית כמו ששום חוק לא יגרום ליהודים להתכחש לזיקתם לדת היהודית

האם זה אפשרי בכלל? האם חוק יסוד או חוק רגיל יוכלו למנוע את השינוי הזה? האם תחושת ההשתייכות של יותר מחמישית מהאוכלוסיה בישראל תשתנה בגלל חוק כזה או אחר? האם למשל, מעמדה של השפה הערבית בקרב דובריה המקוריים יתערער בגלל חוק הלאום? האם יהיה שינוי בתחושת ההזדהות הפלסטינית של ערבים בגליל, בנגב, בערים המעורבות ובמשולש? להערכתי, לא.

אני גם מעריך ששום חוק, בשום מקום בעולם, לא יכול להשפיע  על תחושות של יהודים ולא של ערבים. שום חוק לא יגרום לערבים בישראל להפנות עורף לזהותם הפלסטינית, לזכרון הקולקטיבי שלהם, לשפתם הערבית, כמו ששום חוק באירופה או באמריקה לא יגרום ליהודים להתכחש לזהותם ולזיקתם לדת היהודית ולמדינת ישראל.

אז מה כן אפשר לעשות? אפשר למשל, לחזק את תחושת הזהות הישראלית, ולא רק באמצעות תעודת הזהות והדרכון. לגרום לדור הצעיר בציבור הערבי, הדור שהתרחק מהמדינה, להבין שישראל אינה מוכנה לוותר עליו. שישראל רואה בו חלק בלתי נפרד ממנה. זה צריך לבוא לידי ביטוי בתקציבים, בחינוך, ואולי אפילו בפרוייקט לאומי להעמקת תחושת הזהות הישראלית. אבל לא באמצעות חוקים. המציאות בשטח מוכיחה שזה לא עובד.