עוד יום, זמן לחשבון נפש

זמן לחשבון נפש | עוד יום

צה"ל מכשיר את הטובים שבטובים לתפקידים קשוחים - שלפעמים פשוט גדולים על מי שמשרתים בהם. גילי כהן פגשה יוצאי יחידות מסווגות ובדקה האם הצבא ידע איך לסייע להם?
עוד יום
11 ביולי 2021
08:01

מותו של קצין אמ"ן המבטיח בזמן שהיה בכלא הצבאי מעורר הרבה שאלות. המון. צה"ל הוא מקום לא פשוט להיות בו, בטח בסוף שנות העשרה שלך. מדים, מסגרת קשוחה, מפקד, נשק. אבל הסיפור כאן הוא רחב הרבה יותר. צה"ל גם בעצם מכשיר את הטובים שבטובים לתפקידים סופר-קשוחים. כאלו שלפעמים פשוט גדולים על מי שמשרתים בהם. גילי כהן פגשה יוצאי יחידות מסווגות ובדקה האם היה להם עם מי לדבר ברגעים הקשים והאם הצבא ידע איך לסייע להם? 

האזינו להסכת "עוד יום"

"בתקופה ההיא באמת רצף האירועים היה לפעמים קשה מנשוא", מספר נועם, איש 8200 שמעדיף להישאר מאחורי מסך ערפל. "זאת אומרת גם אירועים שעלו בחיי אדם, בחיי אזרחים, בחיי כישלונות של כוחות בשטח, אין זמן לזה. השגרה מורכבת, אינטנסיבית מאוד. כשהיו מקרים של פשלות מודיעיניות, אני לא חושב שמישהו בכלל דיבר על ההיבט הרגשי והפסיכולוגי של זה. זאת אומרת התחקיר הוא כמובן קודם כל מבצעי - איפה הכשל, מי כשל, איך הגענו לשרשרת הזאת. אבל אף אחד לא דיבר באמת על זה שאולי הבן אדם מרגיש שהוא כישלון. מרגיש שהוא לא שווה שום דבר".

הלחץ שמוטל על אותם חיילים צעירים, מתחיל כבר מההתחלה. נועם מתאר שבתקופתו, לא היה עם מי לדבר על התחושות האלה. על קב"ן הוא לא שמע, העומס במשמרות היה כל כך גדול שבקושי היה זמן לישון, כך שגם אם היה קצין בריאות הנפש לדבר איתו, הוא לא ממש השתלב בלו"ז הצה"לי.

לרבים מהחיילים במודיעין מתווסף עוד קושי - הסודיות הכמעט מוחלטת שנדרשת מהם, לאור התפקיד. "אתה לא יכול לספר את זה לא לבן זוג שלך, לא לחברים לא להורים לא לאחים, ועל זה גם יש את כל החתימה על הסכמי הסודיות", מסביר נועם. "זה מאוד חונק אותך ומחייב אותך כבר מהימים הראשונים של הקורס. אין מצב להגיד לאח, אחות או לבן זוג 'וואי הייתה לי פשלה במשמרת הזאת, דפקו אותי וזאת בכלל לא הייתה אשמתי'. זאת התמודדות בינך לבין עצמך".

נעה כפרי, שעד לפני שנה הייתה סרן נ', היא נווטת קרב בחיל האוויר שהשתחררה משירות לפני שנה, והספיקה להעביר כבר 12 גיבושים לקורס הטיס. "אתה לא רק נבחן כל דקה, אתה גם נבחן מול החברים שלך, החברים הכי טובים שלך שמבלים איתך את הלילות, את הארוחות, את המקלחות. בסוף אתה יודע שאתם אחד מול השני, זה כל הזמן נוכח שם", נועה מתארת.

לדבריה, "אם הייתה לך טיסה גרועה שהחלטת שלא הצלחת והיא גרועה, ומישהו אחרייך אמר 'וואי הצלחתי הכול' - אז מבחינתך זהו, את כישלון, וכל היום את מבואסת ומתקשה לצאת מזה. אין טלפונים, אין אפשרות ללכת שנייה לאינסטגרם, לפייסבוק, לווטסאפ, לטלפון לאמא. את רק בתוך זה. את רק בתוך הכישלונות וההצלחות והלימוד שלך. זאת קליקה גברית שלא יודעת בכלל לדבר במונחים כאלה, של 'קשה לי', של 'עצוב לי', של 'זה שורט'".

סיר הלחץ הזה מתנהל גם במתכונת שיותר דומה לאח הגדול מאשר לחיים שפויים. היום, אחרי כמעט 15 שנה מהגיוס, דברים נראים לגמרי אחרת. לשרת בבסיס סגור ולראות את הבית והמשפחה פעם בשבוע? נשמע קצת הזוי, ולכי תמצאי בסיטואציה הזו מקור לזמן פרטי או לנחמה, בטח כשאת בקורס טיס.