רומן זדורוב ותאיר ראדה

איך סיפור על רצח מזעזע של ילדה הפך לסיפור על צדק ושוויון?

אנחנו אולי מעדיפים להדחיק מקרי רצח מזעזעים כמו זה של תאיר ראדה, אבל פרשת רומן זדורוב מראה שיותר מהרצח - מטרידה אותנו האפשרות שאדם חף מפשע יושב בכלא
גיא פלביאן
16 ביולי 2021
14:02

השבוע הגיעה לאחד מרגעיה המכריעים פרשה בת 15 שנים, אשר לרגעים נראה היה כי היא נעלמת, אך  כל פעם מצאה דרך לחזור למרכז העניינים - פרשת רומן זדורוב ורצח תאיר ראדה.

בעוד שמקרי רצח הם דבר שהמציאות אילצה אותנו להתרגל אליו, עדיין קשה מאוד להכיל רצח של ילדים, ובפרט רצח של ילדה בבית ספרה. אבל עם כמה שהרצח של תאיר ראדה היה אלים ומזוויע, הוא לא מה שהשאיר את הפרשה הזאת בוערת במשך כל כך הרבה זמן. על אש קטנה או על אש גדולה, חומר הבערה האמיתי הוא אדם אחד ונרטיב אחד - רומן זדורוב, אזרח משכבת אוכלוסייה נמוכה שהמדינה הפכה לכאורה לרוצח. למה מכל הפרטים המזעזעים של הרצח הזה, מה שהשאיר אותו בתודעה במשך 15 שנה הוא רומן זדורוב?

ארצות הברית, 1994. אישה בשם ניקול בראון וגבר בשם רונלד גולדמן נמצאים ללא רוח חיים מחוץ לביתה של האישה. לאחר חקירת המשטרה, הרצח הכפול נופל על אדם אחד – או.ג'יי סימפסון. המשפט של סימפסון זכה אז להד התקשרותי עצום, אבל לא בגלל הרצח הכפול, אלא בגלל סיבה אחת ברורה - הנרטיב שהוצג במשפט של גבר שחור שמואשם ברצח בגלל שהוא שחור. 

תיק זדורוב חוזר 15 שנה אחורה | הפרשנות של תמר אלמוג

הדילמה האמיתית של פרקליט המדינה | הפרשנות של מוטי גילת

אם אתם חושבים שסיפורים כאלה הם ייחודיים לארצות הברית, אני מחזיר אתכם חזרה למדינה שלנו – ישראל, 1974. ליד קיבוץ שדות ים מתגלה גופתה של חיילת בת 19, רחל הלר שמה, עם סימני התעללות קשים. המשטרה מרגישה אבודה, לא מוצאת חשודים, ומעלה לבסוף בחכתה את עמוס ברנס. לאחר 4 ימי חקירה ברנס מודה ברצח, ובהמשך נידון למאסר עולם. אלא שבמהלך המשפט, טוען ברנס לחפותו ומספר לבית המשפט כי הודה לשווא, היות שהופעלה נגדו חקירה מניפולטיבית ואלימה. מצלצל מוכר.

ברנס זוכה בסופו של דבר. אבל זה קרה רק לאחר מאבק רב-שנים ומתוקשר ביותר, שנע סביב נרטיב האשמת השווא, לפיו אזרח פשוט מן המניין שימש "מטרה קלה". וכך, כמו עוד כמה תעלומות רצח בישראל, גם הרצח של רחל הלר נותר ללא פענוח.

הסיכוי האחרון של זדורוב? | האזינו להסכת עוד יום

במרבית המקרים האלה, מרגע שהאדם שהואשם לשווא זכה לחפותו, הסיפור, מזוויע ככל שיהיה, נכנס בשקט למגירה אפלה וחשוכה בחברה שלנו. אולי כפי שטען פרויד, אנחנו מכחישים, או לפחות מרחיקים מהתודעה שלנו לאחר זמן מה, דברים קשים כמו מוות ורצח. אולי גם המקרה של זדורוב ורצח תאיר ראדה ראוי להכחשה, אבל יש בו פן נוסף שייתכן שמונע ממנו להיעלם - איום.

כשמדובר ברצח של אדם, ללא ספק נשקפת סכנה מסוימת לחיים שלנו ושל הילדים שלנו. אבל כל עוד לא מדובר ברוצח סדרתי, הסיכוי שאותו אדם שרצח לדוגמה את תאיר ראדה ירצח אותי, או מי מקרובי - נמוך. לעומת זאת, הסיכוי להיות במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון – גבוה מאוד. הרבה יותר סביר שאני אפגוש במערכת משפט קלוקלת ומשטרה רקובה לכאורה, מאשר שאפגוש ברוצח של תאיר ראדה. כך שבעוד רצח לא מפוענח הוא איום שעיקרו חברתי, חוסר הצדק לכאורה כלפי זדורוב, מעבר להיותו איום חברתי, יכול להרגיש גם כמו איום אישי משמעותי.

מרגע שהאדם שהואשם לשווא זכה לחפותו, הסיפור, מזוויע ככל שיהיה, נכנס בשקט למגירה אפלה וחשוכה בחברה שלנו

שחקן נוסף בסיפור הוא הנושא האהוב ביותר על פילוסופים: צדק. בכל סיפור רצח יש לצדק שני פנים: הרצח עצמו, ודין הרוצח. בדבר הצדק הראשון אין לנו שום יכולת להתערב, הרצח כבר נעשה, ועד כמה שזה עצוב - התרגלנו למציאות שבה מקרי רצח הם חלק מהשגרה. אבל כשמדברים על הצד השני, על האדם שלכאורה ביצע את הרצח, קיימת היכולת להטות את הכף לכיוון הנכון ולתת "אגרוף של צדק". כמו במקרה של זדורוב, אם המאזניים לא הוטו בכיוון הנכון עוד יש סיכוי להפוך את הגורל.

צדק גם מגיע בדרך כלל עם שוויון. לא בכדי הסיפור של כל אחד מהשלושה שהזכרנו כאן, שטענו וטוענים לחפותם, מתקשר עם איזשהו סיפור של מאבק חברתי רחב יותר – שחרור השחורים מאפליה בארצות הברית, מחאת הפנתרים השחורים בישראל, ומאבק העולים החדשים. במקרה של או.ג'יי סימפסון הוא זכה לתמיכה כחלק ממאבק השחורים בארצות הברית, עמוס ברנס קיבל תמיכה מסוימת כמזרחי באותה תקופה, ורומן זדורוב גם כן נהנה מאהדה של רבים מהציבור, בין היתר בשל היותו אוקראיני שעברית אינו שפתו. כולם אינם חלק מהשכבה החזקה והגדולה באוכלוסייה, לכאורה, מה שהופך את חוסר הצדק לגדול יותר, ולאיום הדמוקרטי למשמעותי יותר.

בסופו של דבר, גם אחרי מיליון משפטים וחקירות - האמת האבסולוטית תישאר לעד בין רוצח ונרצח, או כל מי שנכח בעת המעשה. אבל המציאות היא שהאמת היא דבר מאוד שולי ביחס לנרטיב המאיים של אדם חף מפשע שיושב בכלא.

כך הפכה מהר מאוד פרשת תאיר ראדה לפרשת רומן זדורוב. אם עתיד זדורוב לצאת זכאי, לא יהיה שום דבר שישאיר את האש בוערת. וכך תאיר ראדה תצטרף אל רחל הלר, ליז טרובישי, ניר כץ, נאוה אלימלך ועוד רבים ורבות שלא זכו לצדק. אבל נוכל להכניס אותם למגירה אפלה בשקט, כי אולי לפחות האדם הלא נכון כבר לא יושב בכלא.

הכותב הינו עורך בהסכת "לא טוב לי" של כאן הסכתים