תלמידי תיכון קשת בירושלים נבחנים בבגרות במתמטיקה
צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

"הלמידה הפכה לשטחית": איך ייראו המבחנים של העתיד?

הוגה מבחני פיז"ה הבין-לאומיים מסביר מה ישראל צריכה לעשות כדי לשפר את מצב התלמידים בארץ, ומה הקורונה לימדה אותנו על חינוך
שאול אמסטרדמסקי | משחקי הכיס
17 ביולי 2021
13:13

השם אנדראס שלייכר אולי לא אומר לכם הרבה, אבל זה לא מוגזם לומר שפרופסור שלייכר הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר על החינוך בעולם. אחרי הכול, הוא שר החינוך של ארגון ה-OECD, ולפני 20 שנה בדיוק הוא זה שהמציא את מבחני פיז"ה, אלה שמודדים ומשווים בין הישגי ויכולות התלמידים בעולם.

בריאיון מיוחד ל"משחקי הכיס" בכאן 11 הוא מדבר על עתיד שיטת המבחנים בבתי הספר, שאולי צריכים איזשהו שינוי. "אני חושב שהשאלה הכי קשה למענה היא האם אנחנו יכולים לבחון את הדברים שחשובים באמת, ולא בוחנים פשוט את הפרמטרים שקל לבחון", הוא אומר.

פרופסור שלייכר הוא מתמטיקאי גרמני, והוא חושב כמו מתמטיקאי גרמני. עם זאת, אפילו הוא סבור שבשלב מסוים התחלנו להתמקד יותר מדי במבחנים עצמם ובמדידה, ופחות מדי בחינוך.

"אני חושב שאחת הטעויות הקשות ביותר שנעשו בחינוך לאורך ההיסטוריה, היא להפריד בין למידה להערכה", מסביר שלייכר. "התלמידים כיום אוגרים ידע רב במשך שנים, ואז אתה אומר להם: 'תחזרו לפה ביום מסוים ותספרו לי על כל מה שלמדתם', והכול נעשה באופן מלאכותי מאוד שהפך את הלמידה לשטחית מאוד ולידועה מראש".

גם הצורה שבה אנחנו מסתכלים על תוצאות המבחנים היא בעייתית וגורמת לריצה אחרי ציונים. "למבחני פיז"ה יש חסרונות עצומים, והם לא מאפשרים להצמיח תלמידים שיסתכלו על העולם בעיניים עמוקות ומורכבות", אומרת פרופ' עירית קינן, דיקנית בית הספר לחינוך במכללה למנהל. "בעצם הם מוליכים אותנו למצב שבו כל אחד רוצה לדעת אם יצא לו 85 או 86, ואם יצא לו 87 אז הוא בכלל גאון".

אז איך ייראו המבחנים של העתיד? לטענת שלייכר, הטכנולוגיה מאפשרת למורים לצפות בתלמידים שלהם באופן חכם ולצבור מידע גם בלי מבחנים: במה התלמידים מתקשים, במה הם טובים, מה מעניין אותם וממה הם משתעממים.

"אני מאמין שהטכנולוגיה עזרה לנו לשלב מחדש בין למידה להערכה", אומר שלייכר. "אני מקווה שבעתיד מרכיב ההערכה עדיין יהיה שם, אבל בצורה בלתי נראית ושיהיה חלק מתהליך הלמידה ולא משהו שנלווה אליה".

מבחני פיז"ה לא עשו עם תלמידי ישראל שום חסד. ביחס למדינות אחרות, אנחנו הולכים אחורנית. לדעת שלייכר זה לא מקרי, אנחנו פשוט לא מלמדים את הדברים הנכונים: "התלמידים הישראלים טובים בשכפול מטא-ידע של נושאים מדעיים. אבל כשבוחנים אם התלמידים יכולים לחשוב כמו מדענים, לתכנן ניסויים ולהבחין בין שאלות מדעיות לבין כאלה שאינן מדעיות, דברים שמבחני פיז"ה בוחנים, מערכת החינוך הישראלית נמצאת מאחור".

"החינוך פועל במסגרת חברתית שמרנית, ולפעמים גם אנחנו כהורים שותפים לבעיה ולא לפתרון"

לו היה לנו שרביט קסמים שהיה מאפשר לנו למחוק את מערכת החינוך ולבנות אותה לגמרי מחדש, מה לדעת שלייכר היו אבני הבניין הבסיסיות החשובות ביותר למערכת החדשה? לדעתו התשובה היא אחת: מערכת לימודים שמבוססת על למידה ולא על התוכן עצמו. "כשאני בוחן את תוצאות מבחני הפיז"ה של ישראל כיום", הוא אומר, "לדעתי יש יותר מדי התמקדות בתוכן לימודי שטחי, ומעט מדי התמקדות בהבנה מהותית ועמוקה ובפן החברתי והרגשי של הלמידה".

אם הנימוקים הפדגוגיים לא משכנעים אתכם, לעמדתו של שלייכר יש גם נימוקים כלכליים. לימוד בשיטה הנוכחית הוא לימוד שמתאים לעולם של המאה ה-19, כשמערכת החינוך נדרשה לייצר פועלים לפסי ייצור. בעולם המודרני, לימוד בשיטה הזו לא רק שלא מכין את התלמידים והתלמידות לעתיד, הוא גם ממש פוגע בהם. "בעתיד יהיה קל להפוך את תחומי הלימוד שקל ללמד ולבחון לדיגיטליים ואוטומטיים. אנחנו יודעים איך ללמד רובוטים סוג ב', אנשים שיודעים לחזור על מה שאמרו להם. אבל מה הטעם בלהיות אנושיים אם כך? ולדעתי, תוכנית לימודים היא זו שקובעת מהי מערכת חינוך טובה", אומר שלייכר.

היכולת להיות גמישים, פתוחים מחשבתית, נכונים לשינוי מתמיד ובקצב גבוה, אלה לא דברים שמאפיינים מערכות חינוך, ודאי שלא בישראל. כפי שטוען שלייכר, "החינוך פועל במסגרת חברתית שמרנית, ולפעמים גם אנחנו כהורים שותפים לבעיה ולא לפתרון, אנחנו נלחצים כשהילדים שלנו לא לומדים את מה שהיה חשוב לנו בעבר, או כשהם לומדים דברים שאנחנו כבר לא מבינים, והמבחנים של ימינו הם גם חלק מהניסיון להישאר בעבר".

תשנה את מערכת החינוך הישראלית? שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון

שנת הלימודים בקורונה שינתה לחלוטין את צורות הלימוד. לדעת שלייכר, הקורונה חשפה עד כמה מערכת החינוך אינה טובה עבור ילדים שרוצים ללמוד, ועד כמה היא פוגעת בילדות וילדים שהתרגלו שמאכילים אותם בכפית: "התלמידים שידעו איך ללמוד, שהייתה להם את המוטיבציה, שהייתה להם גישה למקורות דיגיטליים וסביבה תומכת שמעריכה למידה, הם דווקא הסתדרו לא רע כשלא היו בתי ספר. אבל אלו שהגיעו לבתי הספר רק הם היו חייבים – נשארו מאחור".

הקורונה לא רק האירה בפנס את החוזקות והחולשות של המערכת, היא גם הגדילה את הפערים שהיו קיימים עוד קודם בין החזקים לחלשים. פרופסור שלייכר חושב שמדינות חייבות לסגור את הפערים האלה, משום שרק מערכת החינוך יכולה לצמצם בעצמה פערים כלכליים: "בחברה שלנו אנחנו משקיעים הרבה כסף ואנרגיה כדי להתמודד עם ההשלכות של אי שוויון. חינוך הוא הכלי היחידי שאיתו אפשר לטפל במקור לאי שוויון, שבו כולם יכולים להיות באותה נקודת פתיחה.

"כמה מערכות חינוך מאוד מצליחות בנושא הזה. אתה רואה את הדוגמה של שנחאי בסין, שם המקומות היוקרתיים ביותר הם בתי הספר החלשים כי שם אפשר לפתח את הקריירה, שם אפשר להתקדם, שם מקבלים יותר תמיכה".

אחרי הכול, ילדים שמגיעים משכבות מבוססות, רוב הסיכויים שהם יצליחו בחיים. ילדים וילדות שמגיעים משכבות חלשות – הסיכויים עובדים נגדם. "אם מגיעים מאוכלוסייה מוחלשת, אפשר להצליח אך ורק בעזרת מורה טוב ובית ספר טוב", אומר שלייכר. "מי שמחמיץ את הרכבת הזו לא מקבל הזדמנות נוספת, וזה נכון לרוב האנשים".

באיזה דרך תבחר מערכת החינוך שלנו והאם שרת החינוך החדשה תצליח לעצב וליצור כאן מערכת חינוך שמתאימה לעולם החדש? לא בטוח. מה שבטוח הוא שמערכת החינוך שלנו זקוקה לריסטארט דחוף, לטובת עתיד ילדינו.