גבול הצפון, אתמול
צילום: דוד כהן, פלאש 90

המתיחות בצפון: הצטלבות אינטרסים במחנה הפרו-איראני

קשה שלא לחבר את ירי הרקטות מדרום לבנון, לרצף האירועים והתקריות שמתרחשים בגבול בחודשים האחרונים | פרשנות
רועי קייס
05 באוגוסט 2021
09:34
עודכן ב 13:51

נכון לכתיבת שורות אלה, נראה שבישראל מנסים להקטין את ירי הרקטות אתמול לעבר קריית שמונה ולצייר אותו כאירוע ספוראדי של סוררים פלסטינים. אבל גם אם זאת ההערכה, קשה מאוד שלא לחבר את ירי הרקטות ביממה האחרונה מדרום לבנון, לרצף האירועים והתקריות שמתרחשים בגבול לבנון בחודשים האחרונים.

מאז שהחל מבצע "שומר החומות" ברצועת עזה בחודש מאי, נרשמו חמש תקריות של ירי רקטות מדרום לבנון לעבר ישראל. מספר שלא ראינו מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006, זאת מבלי שסופרים את ההתפרעויות על הגדר בזמן המבצע, ניסיונות החדירה וההסתננויות של אזרחים זרים והברחות סמים ונשק דרך הגבול.

ולכן, לצד ההערכה שמדובר באירוע מקומי, קשה להוציא מכלל אפשרות שהחימום של החזית הזו הוא תולדה של שילוב אינטרסים במחנה הפרו-איראני, שזרועותיו לא הסתירו את רצונם ליצור משוואה אזורית נגד ישראל במבצע "שומר החומות". מנהיג חזבאללה חסן נסראללה אף חזר בשני נאומים על כך שיש ליצור משוואה אזורית, שמשמעותה פגיעה בירושלים שווה מלחמה אזורית.

אז נכון, מלחמה אזורית לא מתחילים בירי של שלוש רקטות. אבל אחת האינטרפטציות האפשריות להצהרות האלה היא יצירת מערכת רב זירתית נגד ישראל, בניסיון ליצור הטרדות והפרעות. אם מסתכלים על שילוב האינטרסים במחנה הפרו-איראני, אז חמאס מצא אולי זירה חדשה לאתגר את ישראל מבלי לחמם את עזה. איראן אולי רוצה לבדוק אם ועד כמה אפשר למתוח בעידן הממשלה החדשה את כללי העימות עם ישראל, שנמשך בסוריה ובמפרץ. וחיזבאללה שלכאורה לא קשור לאירוע, הוא הריבון האמיתי בדרום לבנון.

האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"

ופה צריך לגעת במצב הקשה בלבנון על רקע יום השנה הראשון לפיצוץ והאסון בנמל ביירות. עימות כולל עם ישראל לא בהכרח נמצא בשולחן העבודה של נסראללה, שעסוק כרגע במשבר הפנימי בביתו, אבל מצד שני ככל שהמשבר הזה יעמיק, יכולה להיות נקודה שבה הוא יהפוך מגורם מרסן לגורם מסלים, גם בעבור חיזבאללה שעשוי להסיט את האש אלינו, במקרה שירגיש מאוים. כל זאת ברקע התרופפות המשילות של המדינה הלבנונית, שאף פעם לא הייתה חזקה במיוחד, והיום נמצאת בשפל חסר תקדים, בצל משבר כלכלי וחוסר אמון של הציבור בבכירי השלטון.