שרי הממשלה הבכירים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מצב האמון בממשלה: גנץ בראש, ליברמן בתחתית

נתוני הסקר מעידים כי הציבור עדיין מצביע מפוזיציה. אלה שרצו את הממשלה מרוצים במידה, והמתנגדים לה לא שבעי רצון • גנץ מסתמן כדמות שזוכה לתמיכה הרבה ביותר משני הצדדים, אך שרי ביטחון תמיד זכו לשיעורי תמיכה גבוהים, בעוד ששרי אוצר תמיד היו דמויות שנויות במחלוקת
המדד
10 באוגוסט 2021
12:05

אפשר לומר שאין יותר קלישאה מזה. שר הביטחון הוא השר הכי פופולרי בציבור. כך היה (כמעט) תמיד, כך כנראה גם צפוי בעתיד, אלא במקרים שבהם הצבא נכשל ושר הביטחון משלם את המחיר (ראו: משה דיין, אריאל שרון, עמיר פרץ). וגם זו קלישאה: שר האוצר הוא הכי פחות פופולרי בציבור. הוא האיש שמטיל גזרות, בסיועם של ״נערי האוצר״, שגם הם לא בדיוק חביבי הקהל. לכן, לא מעט פוליטיקאים העדיפו לקחת תפקיד אחר, ולא מעט אחרים גילו שאיננו מקפצה טובה לתפקיד בכיר יותר (היו כמה שדווקא הצליח להם: נתניהו, אולמרט, לפיד).

האם יש לכם אמון בשר האוצר ליברמן? בשרת החינוך שאשא ביטון? בואו ודרגו אותם

גם בממשלת בנט-לפיד, האיש הפופולרי ביותר בציבור הוא שר הביטחון, בני גנץ, והכי פחות פופולרי הוא שר האוצר, אביגדור ליברמן. אנחנו יודעים את זה כבר שבועות רבים, מכיוון שאנחנו מנטרים את מצב האמון בשרים באופן יומיומי (ובעזרתכם כמובן, בואו לדרג אותם). אבל השבוע נקרתה לנו הזדמנות לחזק את רמת הביטחון שלנו בנתונים, באמצעות השוואה לנתונים אחרים של גורם אחר, מרכז ויטרבי של המכון לדמוקרטיה.

מיהו יהודי? מיהי יהודיה? אנחנו ממשיכים לברר – אם עוד לא הצטרפתם, בואו והצטרפו

שיטות האיסוף אחרות וגם השאלות קצת אחרות. לפעמים זה מקשה על השוואה, במקרה הזה היה לנו דווקא נוח עם העובדה הזאת, משום שהיא אפשרה לנו לבדוק האם נוסח השאלה, או שיטת הבדיקה מטים את התוצאות לכיוון כזה או אחר. נקדים ונאמר: התשובה היא לא. למרות שבאתר המדד שואלים דבר אחד (מה רמת האמון), ומבקשים דירוג מסוג אחד (מאפס עד עשר), ומסתמכים על איסוף מסוג אחד (דירוג יומיומי של גולשים רשומים לאתר המדד) – ולעומת זאת, במכון לדמוקרטיה ערכו סקר סטנדרטי (כ-750 מרואיינים), ושאלו לא על אמון אלא על ״ציון״, ודירגו לא מאפס עד עשר אלא מ״גרוע״ עד ״מצויין״ (חמש דרגות), ופירסמו לא ציון מספרי אלא אחוזי ציון לכל שר ושרה (כמה ״מצויין״, כמה ״בינוני״ וכן הלאה) – למרות כל ההבדלים האלה, שני המבדקים נותנים תמונה כמעט זהה של מצב הממשלה.

כדי לבדוק את שניהם עשינו שני דברים. האחד – הפכנו את הציונים של המכון לדמוקרטיה למשהו שדומה יותר לציונים של המדד (כלומר, החלטנו ש״גרוע״ שלהם מקביל לציון 0 עד 4 שלנו, וכן הלאה). השני – הפכנו את הציונים של המדד למשהו שדומה יותר לציונים של המכון לדמוקרטיה (כלומר, 8 עד 10 שלנו מקביל ל״מצויין״ שלהם וכדומה). לא נלאה אתכם בכל המתמטיקה של זה. היא לא במיוחד מסובכת, רק קצת מייגעת. עמיתי נוח סלפקוב עשה את עיקר העבודה. מה שחשוב זו השורה התחתונה: הנה גרף שמראה את ציוני השרים לפי ״מצויין״, ״בינוני״ ו״גרוע״, כאשר נתוני המדד מותאמים לסולם של המכון לדמוקרטיה. פערים עיקריים: בנט יותר קצת יותר טוב במדד של המכון, קצת פחות טוב במדד של המדד. ליברמן יוצא קצת יותר גרוע במדד של המדד, וקצת פחות גרוע במדד של המכון.

צריך לומר: בשני המבדקים, ציוני השרות והשרים (באתר המדד יש ציונים גם של מיכאלי, נתניהו, הרצוג, מיקי לוי ועוד) מושפעים מאוד מעמדתם הפוליטית של המרואיינים. למעשה, בשני המבדקים הסיבה העיקרית שגנץ מככב היא העובדה שהוא אהוד בקרב מצביעי הקואליציה, ולא שנוא בקרב מצביעי האופוזיציה. גנץ לא מעורר רגשות עזים. בסקר המכון לדמוקרטיה, 64% ממצביעי הקואליציה אומרים שהוא ״טוב״ או ״מצויין״, 30% ממצביעי האופוזיציה אומרים שהוא ״טוב״ או ״מצויין״. וכמובן, שלושים אחוז זה לא הרבה, אבל אם תשוו כמה גנץ מקבל מהיריבים הפוליטיים (30%) לעומת כמה מקבלים אחרים (בנט 13%, לפיד 13%, הורוביץ 12%), תבינו למה מצבו של גנץ טוב יחסית. הוא לא דמות מקטבת. הוא לא דמות שנויה במחלוקת קשה.

ליברמן נמצא בקוטב השני. הוא מעניין אותנו במיוחד כמובן, בגלל שבימים אלה אנחנו מריצים את משחקי התקציב, ובוחנים איך הציבור מתייחס לתוכניות של ליברמן לרפורמות ולחלוקת משאבים. מצביעי האופוזיציה ממש לא סובלים אותו (מדובר בלא מעט חרדים, שדי ברור מה עמדתם, ובמצביעי ליכוד, שרואים בו את מי שלקח מהם מצביעי ימין והעביר למרכז-שמאל). מצביעי הקואליציה עדיין לא לגמרי משוכנעים שהוא משלהם. יחסית לשרים הבכירים האחרים, הוא מקבל שיעור נמוך של ״מצויין״ ו״טוב״ (53%). שאשא ביטון מקבלת הרבה פחות, אבל לה יש תמיכה מסויימת גם באופוזיציה. למעשה, המקרה שלה מסקרן כי היא זו שהפער בין אופוזיציה לקואליציה הוא הקטן ביותר. בערך ארבעים אחוז נותנים לה ציון טוב בקואליציה, בערך עשרים אחוז באופוזיציה.

כאשר לקחנו את כל האחוזים והפכנו אותם למספר קשיח, מעין ציון כולל לכל שר, קיבלנו את התוצאה הבאה (איך עשינו את זה? 0 על רע וגרוע, 2 על בינוני, 5 על טוב ומצויין, מכפילים ומחברים). היא מסייעת לראות עד כמה כמעט בכל המקרים הציונים מאוד דומים בשתי שיטות הבדיקה, וגם את המקום שבו הם קצת פחות דומים (ליברמן). דירוג השרים, ממקום 1 למקום 6 אמנם איננו זהה, אבל ההבדלים הם ממש בגלל שברי אחוזים. פערים מזעריים.

מה אפשר להסיק מכל זה? קודם כל, שהציבור עודו מקוטב. שיפוט עבודת השרים איננו קר ושקול, הוא פוליטי ומחנאי. ועוד: שבוחרי הקואליציה, מי שרצו את הממשלה, מרוצים במידה אבל לא מרוצים מאוד. אף שר או שרה לא מקבלים משבעים או שמונים אחוז מהם ציון טוב. ועוד: שאשא ביטון והורוביץ לא זוכים לציונים גבוהים ממצביעי הקואליציה שהם חברים בה. שניהם שרים שעבודתם נוגעת ישירות למשבר הקורונה, וכנראה שמצבם לא משתפר בנסיבות האלה (הוא פחות משפיע על בנט בינתיים, ובטח שלא משפיע על שרים כמו מיכאלי או סער שלא עוסקים בו – הציונים שלהם מופיעים רק באתר המדד). ועוד: לפיד ובנט כמעט תאומים. ברוב המקרים, מי שמרוצה מזה מרוצה מהשני ולהפך. גם הציונים שלהם דומים, עם יתרון קל ללפיד באתר המדד ויתרון קל לבנט בסקר המכון לדמוקרטיה.