השר לפיד והנשיא הפולני
צילומים: מרים אלסטר, פלאש 90; אי-פי

אנחנו נישאר בחושך. לבד | הזווית

נשיא פולין חתם אתמול על החוק שיקשה על תביעות השבת רכוש יהודי, וישראל נכנסה למצב מלחמה דיפלומטי. לא רק שנחזיר את השגריר מוורשה, לפיד גם אמר לשגריר פולין בישראל שמוטב שלא יחזור מחופשת המולדת שלו. רק לפני שלוש שנים פרחו היחסים עם הצהרה משותפת ומעוררת מחלוקת. כך נראים יחסים בין מניה לדיפרסיה
מערכת כאן חדשות
15 באוגוסט 2021
07:44

רוצחים וגם יורשים? החוק שמגביל את זכויותיהם של יהודים על נכסים שהחזיקו לפני השואה אושר אתמול (שבת) סופית בפולין והיחסים בין ירושלים לוורשה עלו על שרטון. שר החוץ יאיר לפיד החזיר את הממונה על השגרירות הישראלית להתייעצות ללא הגבלת זמן. לשגריר הפולני בישראל המליץ לפיד להאריך את חופשתו בפולין. "צעדים מאוד חמורים בלשון הדיפלומטית", כינתה אותם ראש חטיבת אירופה במשרד החוץ, טליה לדור פרשר. 

הבוקר הצטרף השר ניצן הורוביץ לדברי הביקורת החריפים של בנט ולפיד. "חוק כזה לא מתקבל על הדעת. אנחנו לא יכולים להסכים לחוק כזה. זו פשוט סטירה בפרצוף. החזרת שגריר זה מינימום שצריך לעשות ולדעתי צריך לעשות יותר. דבר כזה לא יכול לעבור רק צעד דיפלומטי. צריכה להיות אמירה גם מצד ארצות הברית וגורמים נוספים, פולין היא חלק מהאיחוד האירופי. זו חרפה", אמר בריאיון הבוקר (ראשון) בכאן רשת ב.

משרד החוץ הפולני מאיים מצידו ב"תגובה מתאימה במישור המדיני והדיפלומטי". גם גורם בממשלת פולין אמר לכאן חדשות: "ההאשמות הישראליות אינן מקובלות עלינו. מדובר בדירדור היחסים בין שתי המדינות ואנחנו שומרים לעצמנו את הזכות להגיב בכל האמצעים הדיפלומטיים".


על מה בעצם הסערה? לפי החוק שאושר, לא ניתן להמשיך לנהל תביעות משפטיות על רכוש, שבית המשפט הכריע לגביהן לפני יותר מ-30 שנה. המשמעות היא שתביעות על הרכוש שהחלו או התנהלו בתקופת השלטון הקומוניסטי בפולין – מסוף מלחמת העולם השנייה ועד לתחילת שנות ה-90 – יימחקו, ולא ניתן יהיה לערער עליהן או להמשיך בהליך.

כשנשיא פולין התנצל במליאת הכנסת

מדובר במכה אנושה ליכולת של שארית המשפחות היהודיות שנותר להן רכוש בפולין, ושמנסות להשיגו. הטיעון הפולני הוא שמטרת החוק היא לעשות סדר בתחום של בעלות על נכסים במדינה, שעד כה היה מאוד פרוץ. לדברי הפולנים, החוק לא קשור בכלל ליהודים או לשואה.


תביעות הרכוש יימחקו. חנויות בבעלות יהודית בקרקוב | צילום: יצחק הררי, פלאש 90

היחסים בין המדינות עכורים כבר תקופה ארוכה והסיפור הוא כמובן לא רק ויכוח על כסף, אלא על העובדות ההיסטוריות. מאז עלתה מפלגת ״החוק והצדק״ לשלטון היא עושה כל שביכולתה כדי לחזק את זכר חסידי אומות העולם הפולנים ולהשכיח מן הדעת את שיתוף הפעולה של פולנים (אינדיבידואליים) עם הנאצים במלה״ע השנייה.

דווקא בחודש שעבר זימן לוח השנה שני תאריכים שמקשים על פולין לשכתב את ההיסטוריה: בתחילת יולי צויינו 75 שנה לפוגרום קיילצה. הטבח, שבוצע בידי פולנים בעשרות שורדי שואה, שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, היווה ציון דרך היסטורי כאוב ביחסי יהודים-פולנים. 47 יהודים נרצחו אז ועשרות נוספים נפצעו, מתוך כ-160 שהתקבצו בעיר המרוחקת כ-180 קילומטרים דרומית לוורשה.

בהמשך החודש שעבר צוינו 80 שנה לפוגרום ידוובנה שבו רצחו פולנים מהכפר מאות משכניהם היהודיים, הכניסו רבים מהם לאסם בשולי ידוובנה, והעלו אותו באש - אירוע שנחשף בידי ההיסטוריון הפולני יאן תומאש גרוס שהפך פרסונה נון גרטה בפולין מאז פרסום המחקר שלו.

מפלגת ה"חוק והצדק", השולטת בפולין בשש השנים האחרונות, מתקשה להתמודד עם אירועים כמו קיילצה. שכן הם אינם מסתדרים עם מדיניות הלבנת העבר הפולני והצגת הפולנים כקורבן בלבד של הנאצים. זאת לצד ניסיון להדחיק את הרוצחים, המלשינים והמוסרים מבין הפולנים - מהזיכרון הקולקטיבי. בפברואר אילץ בית המשפט בפולין את ההיסטוריונים פרופ' יאן גרובובסקי ופרופ' ברברה אנגלקינג להתנצל בפני התובעת על כך שהכפישו את דודה המנוח, שהיה ראש כפר בתקופת השואה, במחקר שפרסמו.

אז מה עושים? התגובה הישראלית עוד לא מוצתה. בירושלים מנהלים שיחות עם האמריקנים לגבי גינוי נרחב יותר. לפיד וגורמים נוספים בממשלה סבורים שעל ישראל לנקוט בסוג של "תג מחיר" ולחזור בה מההצהרה עליה חתם ב-2018 ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו עם ממשלת פולין בדבר חלקם של הפולנים בשואה – מהלך שצבר בעצמו ביקורת רבה. אחד המבקרים, אגב, היה שר החינוך דאז נפתלי בנט, שקרא להצהרה - "חרפה רוויית שקרים".

ההצהרה המדוברת פורסמה כחלק ממגעים בין ישראל לפולין על שינוי החוק הפולני הקודם, שעורר זעם בישראל, לפיו יינקטו הליכים פליליים נגד מי שיאשים את פולין בביצוע פשעי מלחמה בזמן השואה. החוק אמנם נגנז, אבל נוסח ההצהרה המשותפת של נתניהו וראש הממשלה הפולני מטאוש מורבייצקי גרם לסערה, בין השאר בגלל העובדה שגינה אנטישמיות ואנטי-פולניות כאחד, ולמעשה יצר השוואה ביניהן.

בזמנו, גם ההיסטוריונית של יד ושם, פרופסור דינה פורת, התנגדה לשתי נקודות בנוסח ההצהרה, על אף שליוותה את המהלך. פורת התנגדה לטענה כי אנשים בשואה פעלו "ללא קשר למוצאם" - דבר שלדבריה יכול להצטייר כאילו השואה הייתה תופעת טבע ולא פעולה שיטתית שנועדה לפגוע ביהודים, וכן למשפט לפיו הממשלות דוחות את ה"אנטי פולוניזם והסטריאוטיפים השליליים". זאת מחשש שהדבר משווה בין אנטי פולניות לבין אנטישמיות.

את הברית המוזרה הזו בין קורבנות האנטישמיות ו"קורבנות האנטי-פולניזם" מ-2018 מחליפה בימים אלה מחלוקת חריפה. כולל החזרת שגרירים, צעד חריף למדי בקנה מידה דיפלומטי. עד שישראל ופולין יכוננו מערכת יחסים שלא נעה בין מניה לדיפרסיה, אנחנו נשב לבד. בחושך.