הפגנת מנהלי בתי החולים
צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

ומה אם מנהלי בתי החולים היו מגיעים לאוצר עם דרגות קצונה?

7 מנהלי בתי החולים הציבוריים התייצבו אתמול כאביונים בפתח להפגין מול משרד הבריאות והתחננו לקבל את מה שהבטיחו להם. במקביל, הממשלה אישרה את התוספת לפנסיות התקציביות בצה"ל, ואנחנו קיבלנו קדימון ליום שלאחר הקורונה, בו תושלך שוב מערכת הבריאות לצד הדרך - רזה ורעבה
דקלה אהרן שפרן | פרשנות
23 באוגוסט 2021
08:22

"אנחנו לא צריכים להתבייש. המדינה צריכה להתבייש", הרעים פרופסור עופר מרין, מנכ"ל בית החולים שערי צדק ברחבת הכניסה למשרד הבריאות. "יש כאן מצוקה אמיתית מול אטימות שלטונית", הוסיף. פרופסור פהד חכים, מנהל בית החולים האנגלי בנצרת החזיק ביד עותק של ההסכם עם משרד האוצר וזעק: "רימו אותנו. ממשלת השינוי רימתה אותנו".

שני אירועים מהותיים התרחשו אתמול בירושלים. אין ביניהם קשר ממשי. אבל כל אחד מהם מייצג פיסה חשובה אחרת בתמונת המצב השלטונית בישראל כיום, ובתפיסה הכלכלית-ערכית של מה חשוב ומה חשוב פחות. האחד: הממשלה אישרה את "הגדלות הרמטכ"ל" לאנשי הקבע בעלות של כמעט מיליארד וחצי שקלים בשנה. תקציב שמן ויפה שיועבר לטובת תוספת גורפת לפנסיה של כל משרתי הקבע, למרות שבמקור התוספת הזאת הייתה אמורה להינתן באופן חריג.

האירוע השני הוא זה שהתחלנו בו: מסיבת העיתונאים של מנהלי בתי החולים הציבוריים. הם ישבו ליד שולחן מאולתר באוויר הירושלמי של לפנות ערב ותיארו שאין להם כסף לשלם לספקים. הם אמרו גם שמשכורות ערב החג של העובדים שלהם אינן בטוחות. מנהלי בתי החולים הכריזו כי לא יקבלו לטיפול חולי קורונה חדשים וכי מיום רביעי יעברו לעבוד במתכונת שבת. 

אין עוררין לגבי העובדות הבסיסיות כאן: בתי החולים הגיעו בחודש ינואר 2021 להסכם חתום עם משרד האוצר לגבי תקציב שאמור להגיע אליהם - 630 מיליון שקלים עד סוף חודש יוני ו-55 מיליון שקלים מדי חודש עד סוף השנה. ההסכם עבר את היועץ המשפטי לממשלה, נכתב ונחתם.

אולם, כמחצית מהסכום שהובטח עבור החודשים ינואר עד יוני טרם הועבר ועל מסגרת תקציבית לשנת 2022 אין בכלל מה לדבר. אנחנו מדברים כאן על בתי חולים שיושבים באזורים שהיו אדומים בוהקים במהלך משבר הקורונה: הדסה ושערי צדק הירושלמיים, לניאדו בנתניה, מעייני הישועה בבני ברק ושלושת בתי החולים בנצרת.

מנכ"ל לניאדו, נדב חן, אמר אתמול: "לפני כחודש קראו לנו למלחמה מחדש. צוותים שחוקים התייצבו. עשינו את שלנו, אך בצד השני שום דבר לא קויים". לאחר שהסתיימה מסיבת העיתונאים, ירדו שר הבריאות הורוביץ ומנכ"ל משרדו פרופ' אש לשוחח עם המנהלים. הם הזמינו אותם לישיבה קצרה במשרד, אך זאת הסתיימה ללא תוצאות. השר אמר כי במשרד הבריאות מודעים לבעיה ומתעסקים בה ללא הפסקה. הורוביץ הוסיף: "כל היושבים פה יודעים שהכדור לצערי לא לגמרי במגרש שלנו, אני מקווה שנגיע עם האוצר לסיכומים כבר בימים הקרובים". באוצר מנגד אמרו שהכסף הועבר למשרד הבריאות ושעליהם לקבוע קריטריונים.

הצוותים הרפואיים שחוקים ודואבים בעיצומו של הגל הרביעי. בעידן פוסט-קורונה, אף אחד לא יזכור שמשבר בריאות יכול להיות הרסני יותר - אפילו מהאיום הביטחוני

אחד ממנהלי בתי החולים אמר לאחר שהמיקרופונים כבו שמנהלת בנק הדם הודיעה לו שאם לא ישלם את החוב של בית החולים, לא תוכל להעביר עוד מנות דם לניתוחים. הוא תיאר בטון שקט שכבר בשבוע שעבר העביר חולי קורונה למרכז רפואי אחר בגלל מחסור בציוד מכיוון שאין באפשרותו לשלם לספקים. מאוחר יותר אמר לי מנהל אחר: "תם עידן התמימות. זה אירוע מביש למדינה".

אנחנו בעיצומו של גל תחלואה רביעי מדמם וקשה. הצוותים הרפואיים נאנקים תחת הנטל, שחוקים ודואבים. העובדה שמנהלי בתי חולים בישראל צריכים לעמוד כעניים בפתח כדי לקבל תקציב שהובטח להם היא, בדיוק כמו המילה שחזרה שוב ושוב אתמול בירושלים: בושה. פשוט בושה. ואולי כל זאת הוא רק קדימון למה שצפוי לנו בעידן פוסט הקורונה, בעולם ורוד נטול וריאנטים. ספוילר: מערכת הבריאות שוב תושלך בצד הדרך. תקציביה יהיו רזים ואיש לא יזכור שמשבר בריאותי עלול להיות קרדינלי למדינת ישראל אף יותר מאיומים ביטחוניים.

פרופסור מרין, כירורג לב-חזה, הוא גם מפקד בית חולים שדה של צה"ל, בין השאר באזורים מוכי אסון. ייתכן שאם היה מגיע בכובעו הצה"לי לישיבות התקציב היו נענים לו יותר. אבל כך או כך, נראה שדרושה רעידת אדמה רצינית במערך סדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות כדי שהדברים יתחילו להסתדר במקומם.