ביידן
צילום: אי-פי

ביידן יחיה גם בלי פגישה עם בנט: הכאוס באפגניסטאן עלול לחרוץ את גורל כהונתו

נשיא ארה"ב העדיף להיפגש עם ראש ממשלת ישראל בהמשך, אבל רצה גם לפרגן. למציאות היו תוכניות אחרות, ובין אם ייפגשו בקרוב או לא - הצרות של ביידן רק מתחילות. פרשנות
שמואל רוזנר, פרשנות
26 באוגוסט 2021
20:53
עודכן ב 23:37

מלכתחילה, לא מדובר במפגש ענקים. ביידן הוא לא רוזוולט, בנט הוא לא צ׳רצ׳יל, רוב הנושאים שהשניים דנים בהם אינם ברמת דחיפות דרמטית. רובם סובלים דיחוי של שבוע שבועיים, או חודש חודשיים. מחר כנראה לא תפרוץ מלחמה. לא כאן. הסיכוי שיפרוץ שלום קטן עוד יותר. ביקור ראש הממשלה בוושינגטון נערך מלכתחילה, משום שדחייה נוספת שלו היתה נראית כמו חוסר נימוס מוגזם.

פסגת בנט-ביידן: בחינת הבגרות הראשונה של ראש הממשלה

ביידן העדיף להיפגש אחרי הסכם עם איראן. למנהיגים בטהראן היו תוכניות אחרות. ומכיוון שבנט לחץ לפגישה, ושלא מעט צופים בזירה הבינלאומית החלו לתמוה מדוע מתמהמהת פגישה בין נשיא אמריקני ובין ראש ממשלה ישראלי, ביידן הבין שאין לו ברירה. הוא קבע פגישת הכרות, גם כדי להשרות אווירה טובה. ביידן רוצה בהצלחתו של בנט, בתקווה שיהיה נוח יותר מנתניהו. בנט רוצה להוכיח שהוא יכול להסתדר עם נשיא דמוקרטי, מה שנתניהו לא הצליח לעשות.

האם יש לכם אמון בראש הממשלה נפתלי בנט? בשר החוץ לפיד? בואו ודרגו אותם

האם ג׳ו ביידן הוא נשיא טוב לאמריקנים? האם הוא נשיא טוב לישראלים? בואו והשיבו

אלא שכמו שקורה לא פעם, המנהיגים משרטטים תוכניות, אבל שוכחים לקחת בחשבון שחקנים קטנים עם חגורות נפץ גדולות. בעוד הם מתכוננים לסדר את תנועות הגנרלים על לוח השחמט הבינלאומי, באה המציאות וחבטה בהם בעוצמה. מי שחיכה לירי רקטה של מעזה בזמן הפגישה, כדי לקלקל אותה, קיבל פיצוץ עוצמתי הרבה יותר בשדה התעופה של קאבול. במרוץ להסטת תשומת הלב מהפסגה, דעאש הביס את חמאס.

פגישת ביידן-בנט נדחתה למחר. אם לא הייתה נערכת, זה לא היה אסון גדול. אפשר להניח שרוב מה שהיה צריך לסכם סוכם כבר לפניה. ואם לא, יש טלפונים. ואם לא, אפשר לבוא שוב בחודש הבא. או לשלוח שליח. כך או כך, הקשב של ביידן, של הממשל, של אמריקה, איננו לצרותיו של בנט. הנשיא האמריקני נכנס לפני כמה ימים לאירוע שיכול – עלול – להגדיר את כל כהונתו. הוא ותיק מספיק כדי לזכור אירועים כאלה. המוכר ביותר הוא הנסיגה המבוהלת מוויאטנם, תחת הנשיא פורד. מוכר, אך קצת פחות איקוני, הוא השתלטות על השגרירות בטהראן. לפורד היו הישגים שאינם נוגעים לוויאטנם, אבל זה הרגע שקבע את גורלו. לקרטר היו הישגים חשובים, בהם הסכם שלום ישראלי-מצרי, אבל האיראנים קבעו את גורלו.

ביידן עומד הערב מול האפשרות שגורלו נחרץ, שכהונתו תעמוד בצילה של טרגדיה מעשה ידיו. לפני שבוע וחצי עוד היה נשיא שחיפש השוואות מחמיאות לנשיאים דגולים, שחוללו רפורמות מרחיקות לכת. בעוד שבוע וחצי הוא עלול להיות מושווה לג׳ונסון, בימים הקשים של הטרגדיה בוויאטנם, או לקנדי, בימים המטורפים של הטרגדיה במפרץ החזירים. פגישה עם בנט לא תציל אותו מזה. סימפטיה מבנט לא בהכרח תשפר את מצבו. כמעט מצחיק לחשוב על זה, אבל דווקא עכשיו, היה יותר טוב לביידן לעמוד ליד נתניהו. הוא לפחות דמות מוכרת באמריקה, מזוהה עם מלחמה בקיצוניות ובטרור. אם נתניהו היה עומד ומספר לאומה האמריקנית שביידן הוא המנהיג הנכון במקום הנכון, זה היה מעצבן רבים מהם, אבל לפחות היו שמים לב. מצד שני, מישהו חושב שנתניהו היה רוצה לומר דבר כזה?