-
צילום: אי-פי

אמריקן ביי: האם ההרפתקה האמריקנית בעיראק תסתיים כמו באפגניסטאן?

20 שנה אחרי הפלישה לאפגניסטאן ולמרות השקעה של עשרות מיליארדים בצבא האפגני, האמריקנים ראו איך הדמוקרטיה שחלמו עליה קורסת להם מול העיניים - וזו לא בפעם הראשונה שזה קורה להם. האם גם ההרפתקה בעיראק תסתיים במפלה מול כמה חמושים על ג'יפים?
רועי קייס
29 באוגוסט 2021
10:45

אפגניסטאן, איזה סיפור משוגע. אנשים מנסים לצאת מהמדינה, נתלים על מטוסים, נותנים את התינוקות לחיילים שהם לא מכירים. הכול כדי להימלט משלטון טליבאן. ואפשר להבין אותם. הרקורד של הטליבאן הוא סרט אימה - קיפוח זכויות אדם ושלטון שריעה קיצוני שהפך נשים לשפחות ללא זכויות. 

20 שנה אחרי הפלישה האמריקנית לאפגניסטאן, הטליבאן כבשו את רוב המדינה בלי מאמץ. אבל איך? האמריקנים השקיעו בצבא אפגניסטאן 83 מיליארד דולר, האפגנים קיבלו נשק שעלה ביוקר, מטוסים ואימונים עם יחידות אמריקניות. אז איך הם הצליחו להפסיד לחבר'ה של הטליבאן?

אם זאת הייתה הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לאמריקנים הייתי מבין את ההפתעה אבל היינו כבר בסרט הזה ב-2014. אז מה לעזאזל האמריקנים מפספסים פה? ואיך הם מפסידים שוב ושוב למיליטנטים על ג'יפים?

בניגוד למדינות במזרח התיכון, אפגניסטאן היא לא מדינה ערבית. מדובר במדינה מוסלמית עם כמעט 40 מיליון תושבים שמורכבת מ-14 קבוצות אתניות. הגדולה ביותר היא הפשטונים שמהווים יותר מ-40% מתושבי המדינה. משמעות המילה טליבאן בשפה הפשטונית היא תלמידים. הארגון הזה נוסד ב-1994 כתנועת סטודנטים, תוך שנתיים הוא השתלט על רוב המדינה ומנהיג בה שלטון איסלאמי קיצוני. 

ב-2001, בעקבות הפיגועים במגדלי התאומים, החל מבצע "חירות מתמשכת" במהלכו ארה"ב ובנות בריתה פלשו לאפגניסטאן כדי להפיל את שלטון הטליבאן. ארה"ב נורא רצתה לבנות אפגניסטאן דמוקרטית. היא שהתה שם במשך 20 שנה. זאת בעצם המלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקנית - היא עלתה יותר משני טריליון דולר, שזה בערך 300 מיליון דולר ליום, ארבעה נשיאים אמריקנים פיקדו על המלחמה באפגניסטאן, וכולם חוץ מבוש הבן רצו לצאת משם ומהר. 

תראו, מה שהנחה את המדיניות האמריקנית באפגניסטאן זאת הפרדיגמה שאפשר להשתלט על מדינה ולהנחית עליה דמוקרטיה מלמעלה. אבל עם יותר מ-5,000 אמריקנים וכמעט 70,000 חיילים אפגנים שנהרגו, גם היאנקים הבינו שהגיע הזמן לעזוב. חיילים אמריקנים לא יכולים ולא צריכים להילחם ולמות בקרב שכוחות אפגניים לא מוכנים להילחם בו בעצמם. אבל הרצון האמריקני לעזוב עדיין לא מסביר למה הצבא האפגני הובס כל כך מהר. זה לא שלטליבאן יש נשק שובר שוויון.

 

האמריקנים למדו בדרך הקשה שזה כמעט בלתי אפשרי להקים מדינה מאפס ובייחוד כשרוב התושבים לא כל כך איתך. אז למרות ההשקעה האמריקנית, המדינה שהם ניסו לבנות לא באמת שכנה בלבבות של האפגנים וככה, כשהיה צריך לעמוד בצורה עצמאית בשביל אפגניסטאן החדשה אי אפשר היה למצוא מקומיים שיסתערו על הטליבאן עם רעל בעיניים. זה מדינה שבאמת אם יש משהו באתוס שלה, זה להילחם בכובש זר, אבל לא למען עצמאות מדינתית.

בתוך אותו ים של שליטה אמריקאית, ושל ממשלה מושחתת, הטליבאן בעצם מקנן בקרב החברה גם בדרכים שהן אחרות לגמרי. התארגנות כנגד הטליבאן כשהכול מתמוטט זה הס מלהזכיר ההיגיון הזה שבא ואומר שהאמריקאים הם לא מושיעים הם אלה שבאים לחזק את המושחתים בתוכנו. השיח הזה הוא שיח שאפשר לראות אותו באפגניסטאן לאורך כל העשור האחרון. 

המהירות שבה הכול התמוטט היא הדבר המדהים והיא זו שאומרת לך שהטליבאן היה כבר בשטח. המצב באפגניסטאן די מזכיר את המצב בעיראק. גם לשם האמריקנים פלשו בראש קואליציה בין-לאומית. וגם שם הם ניסו לבנות משטר דמוקרטי שהעם מזדהה איתו. גם שם זה לא מצליח. שלוש שנים אחרי הכרזת אובמה על סיום מבצע "חירות עיראק" דאעש הצליח להשתלט על מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק, בקלות בלתי נסבלת.

שתבינו, בעיר היו 60,000 אנשי צבא ושיטור של עיראק הרשמית והם הצליחו להפסיד ל-1,500 לוחמי דאעש. בעצם בעיראק, כמו באפגניסטאן, צבא מקומי שקיבל כסף וציוד מתקדם מהאמריקנים התפורר כמו עוגייה בידיהם של המיליטנטים הסונים. 

מדינת האיסלאם כאן כדי להישאר היא כאן והיא מתרחבת ולמה אני מערבב את אפגניסטאן בעיראק? כי גם בעיראק יש נוכחות אמריקנית שמתישהו תגיע לקיצה והפרס הזה שנמצא על השולחן – עיראק עצמה הוא מציאה שהרבה רוצים לקפוץ עליה. ב-1921, כשהבריטים הקימו את עיראק, זה נתפס כמיזם מערבי-סוני שהולך להדיר שיעים. אחרי הפלישה האמריקאית לעיראק כשהדיחו את סדאם הסונים תפסו בעצם את מעשה הפלישה כמיזם אמריקאי-שיעי, לכן אתה רואה איך השפה ואיך האופן שבו מתרגמים את מה שקורה הוא תמיד במונחים הללו של ההנגדה של הצד השני. זאת אומרת: אני הפסדתי, הוא מרוויח ויש לו גם בעצם כאן כובש מערבי שמשתף איתו פעולה. 

זה גם דומה לאפגניסטאן במובן מסוים.  עיראק עוקבת אחרי ההתפתחויות באפגניסטאן, במיוחד בשל הדמיון בין מה שקורה שם לבין מה שעלול לקרות בעיראק, כי הכוחות האמריקניים הודיעו גם שיסוגו מעיראק בקרוב בספטמבר הבא ולכן פוחדים שאותן מראות יחזרו על עצמן בעיראק. כבר היום איראן בוחשת בקלחת העיראקית והעזיבה האמריקנית תגדיל את ההשפעה של האייתוללות באזור. מצד שני, העזיבה האמריקנית תאפשר לדאעשים להרים את ראשם בניסיון לשחזר את תהילת העשור הקודם.

אז תראו, מה שצריך להבין מכל הסיפור על הטליבאן זה שמה שקורה באפגניסטאן הולך לצאת החוצה.אם המשבר ההומניטרי במדינה יימשך. אפגניסטאן תמשיך לרדוף את המערב, אם זה בגלי פליטים. ואם זה בצורך בהתערבות מחודשת. ודבר נוסף – הרבה שחקנים לא סימפטיים בשכונה שלנו כמו המחנה הפרו-איראני, דאעש ואל-קאעידה מביטים על תמונת הניצחון של הטליבאן ואומרים לעצמם: וואלה, גם אנחנו רוצים לתלות תמונה כזאת מעל המיטה.