-

גם בישראל העמדה הכלכלית היא מחלוקת פוליטית

שנים חשבו שהימין והשמאל רבים רק על נושאים מדיניים. כעת מתברר שכששואלים את הציבור אם הוא מעדיף יותר מיסים או פחות שירותים ממשלתיים, התשובה מתחלקת בין הצדדים
שמואל רוזנר, המדד
29 באוגוסט 2021
20:00

הנטייה האנושית היא לרצות לקבל יותר ולתת פחות. זו הסיבה שקשה ליישם אידיאלים קומוניסטים. או קיבוציים. כשכולם מקבלים אותו דבר, אין מניע מספיק חזק להתאמץ. גם כשמדובר באזרחים וממשלתם, הטבע האנושי נותר כשהיה. כולנו רוצים שהממשלה תעשה בשבילנו כמה שיותר - חינוך חינם, בריאות לכל דורש, כבישים ומנהרות, ביטחון וחילוץ מצרה, כיבוי שריפות וניקוי חופים. אנחנו רוצים את כל זה. ואם אפשר – בלי לשלם. או בלי לשלם הרבה. כלומר, רוצים שהממשלה, במקביל לכל אלה גם תוריד מיסים (או בנוסח המקובל: שתעלה מיסים רק לעשירים, כאשר עשירים משמעו כל מי שמרוויח יותר מאתנו).

האם נמשיך לעטות מסכות? האם איראן תפתח פצצה? האם ישראל תזכה באירוויזיון? בואו לחזות מה יקרה בשנה הבאה

כמובן, ההצגה הזאת של המציאות והאזרחים היא קצת קריקטורה. אנחנו לא באמת כאלה. אנחנו מבינים ששירותים עולים כסף, ומבינים שאין מנוס ממסים. ומצד שני, אם תשאלו כל אזרחית אם היא רוצה לשלם פחות ולקבל יותר או לשלם יותר ולקבל פחות, ההעדפה תהיה ברורה. לשלם פחות ולקבל יותר. רק שבחיים האמתיים השאלה כידוע הפוכה. זו למעשה השאלה הכי בסיסית של מדיניות ציבורית בהקשר לכלכלה. מה יותר טוב, ממשלה קטנה שלוקחת מעט מיסים, וגם נותנת מעט שירותים – או אולי ממשלה גדולה, שלוקחת יותר מיסים ונותנת יותר שירותים.

האם יש לכם אמון בראש הממשלה נפתלי בנט? בשר החוץ לפיד? בשר האוצר אביגדור ליברמן? בואו ודרגו אותם

ושוב – זו שאלה במתכונת הפשוטה שלה. בלי להיכנס לפרטים. ברור שאף אחת לא חושבת שטוב להקים ממשלה עם שלושים וכמה שרות ושרים. אף אחת לא רוצה ממשלה גדולה ובזבזנית, או גדולה וחמדנית, או גדולה ולא יעילה. אף אחד גם לא רוצה ממשלה קטנה ולא יעילה. כלומר, גם מי שמעדיף לשלם פחות מיסים ולקבל פחות שירותים ירצה שהממשלה כן תתפקד היטב באזורים שעליהם היא מופקדת.

ובכל זאת, השאלה העקרונית חשובה - האם מוטב שהממשלה תהיה זו שגובה הרבה מס, ומחליטה כיצד לחלק אותו לטובת האזרחים. או שהממשלה תותיר את הכסף בכיסי האזרחים, ושיחליטו הם מה לעשות אתו. בגרסה היחסית קיצונית של גישה כזאת אפשר אפילו לומר משהו בנוסח: ירצו – יעשו ביטוח בריאות. לא ירצו - יישארו בלי ביטוח בריאות, ואם יפצעו בתאונת דרכים, לא יקבלו טיפול אלא אם ישלמו המון כסף.

ישראל היא מדינה שעברה כמה גלגולי מדיניות בהקשר של גדולה מול קטנה. מייסדיה העיקריים נקטו בגישה סוציאליסטית. גישה שבה המדינה היא הספק העיקרי של שירותים רבים. עם השנים, ישראל השתנתה. מוסדות ממשלתיים הופרטו, שירותים הועברו לידיים פרטיות. ועדיין, המדינה נותנת לא מעט. תשאלו: לא מעט יחסית למי? שאלה טובה. לא מעט יחסית לארצות הברית, אבל לא הרבה יחסית למדינות סקנדינביה (וצריך לומר ביושר: זה נובע לא רק מאידיאולוגיה, אלא גם מנטל הביטחון הכבד שנופל על כתפי המדינה, ומורגש קצת פחות בסקנדינביה).

איך הציבור היה רוצה שישראל תהיה? כאמור, כל ציבור רוצה לתת מעט ולקבל הרבה. לכן – במסגרת משחקי התקציב שלנו (שאתם מוזמנים לשחק בהם) –אנחנו שואלים את השאלה בנוסח המפורש הבא:

מבין שתי העמדות הבאות, לאיזו עמדה את/ה נוטה יותר:

עדיפה ממשלה שגובה פחות מיסים ונותנת פחות שירותים לאזרח

עדיפה ממשלה שגובה יותר מיסים ונותנת יותר שירותים לאזרח

נו, למה אתם נוטים? בשלב הזה, עוד לא ניתן לכם תשובה מוסמכת על השאלה למה נוטים רוב אזרחי ישראל. יש לנו השערה, אבל אנחנו רוצים עוד נתונים לפני שניתן תשובה סופית. פרופ׳ קמיל פוקס, שמנתח את הנתונים של המשחק, עושה עבודה קפדנית, כהרגלו, ומדייק את התובנות שלנו כך שיהיו אמינות. ומצד שני, יש לנו ממצא מסקרן ובדוק היטב שאפשר להראות. ממצא שאפשר להציג, כמו שפרופ׳ פוקס מכנה זאת, ברמת ״מובהקות״ גבוהה. הנה הוא:

רמת ההכנסה כמעט ולא משפיעה על העמדה בעניין יותר מיסים ויותר ממשלה או פחות מיסים ופחות ממשלה. לעומת זאת, העמדה הפוליטית מאוד משפיעה על העמדה בעניין יותר מיסים ויותר ממשלה או פחות מיסים ופחות ממשלה. ובמילים אחרות: אם אנחנו מרוויחים הרבה או מעט פחות חשוב בהקשר הזה – אם אנחנו תומכי ליכוד או מרצ הרבה יותר חשוב.

ציירנו גרפים כדי שאפשר יהיה לראות בעיניים את הממצא הזה. אתם בוודאי רואים, שהגרף לפי הכנסה כמעט ישר. כן, יש הבדל מסוים בין מי שהכנסתם גבוהה (שרוצים קצת פחות מיסים), לבין מי שהכנסתם נמוכה (שרוצים קצת יותר ממשלה). אבל, כמו שדייק פוקס, ״ההבדל הגדול ביותר הוא בין גבוהה לנמוכה. אין הבדל מובהק בין הקטגוריות שמתחת לגבוהה. לדוגמה, אין הבדל מובהק בין הכנסה מעל הממוצע לבין הכנסה קרובה לממוצע״. לעומת זאת, כאשר מביטים בממצאים דרך משקפיים של אידיאולוגיה פוליטית, מימין לשמאל, או משמאל לימין, ״הכל מובהק״. יש הבדלים ברורים גם בין קטגוריות קרובות, כמו ׳שמאל מרכז׳ לעומת ׳שמאל׳. ככל שזזים שמאלה, הנטייה היא לרצות יותר מיסים ויותר ממשלה. ככל שזזים ימינה הנטייה היא לרצות פחות מיסים ופחות ממשלה.

תאמרו: הרי זאת החלוקה הקלאסית בעולם המערבי בין ימין לבין שמאל. אז למה זה כל כך מעניין? הנה התשובה: משום שבישראל, במשך עשרות שנים, התחושה הייתה, ואולי עודנה, שהמחלוקת העיקרית המפצלת את הימין והשמאל איננה מחלוקת כלכלית, סביב שאלות כמו מיסים וממשלה, אלא מחלוקת מדינית, סביב שאלות כמו שטחים ושלום. אבל הנה מסתבר, שישראל היא מדינה ככל המדינות. גם אצלנו, כמו שאמר בזמנו היועץ של ביל קלינטון, ג׳יימס קארוויל, ״זאת הכלכלה, טמבל״. או אולי, אם להיות זהירים, זאת גם הכלכלה טמבל.

גם כאן, הימין מקבל צורה של ימין כלכלי, והשמאל מקבל צורה של שמאל כלכלי. גם כאן, הימין רוצה להקטין את הממשלה, כמו דונלד טראמפ, והשמאל רוצה להגדיל אותה, כמו ג׳ו ביידן.

ומה אתם רוצים? בואו לחלק את התקציב מחדש, לקבוע את גובה המשכורות, וגם להחליט אם הממשלה תהיה גדולה או קטנה – במשחקי התקציב.