א. ב. יהושע
צילום: גטי אימג'ס

א.ב. יהושע: צריך להסתכל על העכשיו ועל העתיד - גם אנחנו וגם הערבים

בריאיון לכאן רשת ב מדבר הסופר וחתן פרס ישראל על המאבק בסרטן והחיים ללא רעייתו שנפטרה: "זכיתי שילדיי נשארו קרובים אליי", על הסרט החדש אודותיו, וגם - על הנושאים החברתיים שעדיין בוערים בו
בחצי היום
30 באוגוסט 2021
16:15

גם בגיל 84 וכשהוא נאבק במחלת הסרטן, לסופר וחתן פרס ישראל א.ב. יהושע עדיין יש את הכוח והלהט להשמיע את דעותיו הנחרצות על המצב הפוליטי והחברתי בישראל. דווקא מהמקום שבו הוא נמצא היום בחייו, קורא יהושע להפסיק להתעסק בעבר ובשורשים, ולהתחיל לחשוב על ההווה והעתיד. "צריך להתחיל לחשוב מחשבה עכשווית ועל העתיד - גם אנחנו וגם הערבים", הוא אומר בריאיון אצל אסתי פרז בתוכנית בחצי היום בכאן רשת ב.

האזינו לריאיון עם א.ב. יהושע בכאן רשת ב

בימים אלה מוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים סרט חדש על חייו של הסופר לאחר מות רעייתו האהובה - "הפרק האחרון של א.ב. יהושע", בבימויו של יאיר קדר. כשיהושע נשאל בריאיון מה יהיה כתוב בפרק האחרון של חייו, הוא עונה: "פה ועכשיו ועם מבט אל העתיד. כי העתיד הוא מסובך ומחכות לנו שאלות קשות. האלימות בחברה הערבית מדאיגה אותי עד מוות. הפער החברתי והפער הכלכלי הוא שמדאיג אותי ולא הפער בין מוצאים שונים. צריך להכין את עצמנו ולשתף פעולה. יש לנו הרבה כישרונות בתוכנו והרבה הישגים אבל אסור לקלקל אותם.

"באו לכאן אנשים מכל קצוות תבל במשך 70 שנה. בזמן הזה רק 3 יהודים נהרגו על ידי יהודים בגלל עניינים אידיאולוגיים. יצרנו איזושהי חברה שהיא עובדת. יש הישגים. אין מה להתחיל לחקור את העבר, מה קרה בשנות ה-50, במקום להסתכל על הבעיות שעומדות בפתח.

"למה ללכת להשתטח עכשיו על קבר של רבי נחמן מברסלב שם באומן? על מה? מה יש להשתטח על קבר של מישהו שהיה כאן במאה ה-15 ל-30 יום וברח בחזרה? החברה החרדית צריכה להיכנס לתוך המודרניזציה. לא רוצה לקחת מהם שום דבר דתי, שישמרו על זה. אבל יש להם כישרונות מבוזבזים, ואני רוצה אותם לידי כחברים".

גם כשזה מגיע לנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שתמיד היה בנפשו של יהושע, הוא חוזר לחשיבות מבחינתו של המבט אל העתיד: "50 שנה האמנתי ברעיון שתי המדינות לשני עמים, ואם מישהו יגיד לי שאפשר לעשות את זה אני אלך אחריו באש ובמים.

"אבל לדעתי אי אפשר לעקור את 400 אלף המתנחלים, והפלסטינים מקשים מאוד עם מה שהם עושים בעזה ועם הרצון שלהם לחזור לבית המקורי שלהם מ-48'. בצורה זו או אחרת צריך מצוא דרך שבה נחיה ביחד. צריך להתחיל לחשוב מחשבה עכשווית - גם אנחנו וגם הערבים. צריך להתרגל למחשבה שחיים כאן שני עמים. מספיק לחזור כל הזמן לעבר".

על המאבק בסרטן מספר יהושע: "יש לי סרטן כבר שנה וחצי. היה ניתוח וחשבתי שאני מסיים עם זה, אבל זה חזר. זה לא מרפה ממך לגמרי. אני לא יכול לומר שהמלחמה בסרטן מכאיבה במיוחד, אבל היא גורמת להגבלות. שלושת ילדיי נמצאים לידי, ואני חושב על אנשים שילדיהם נמצאים בברלין וקליפורניה, וכמה קשה להיות במצב הזה כשהילדים אינם. בזכות הציונות האגרסיבית שלי זכיתי שילדיי יישארו בארץ".

על התקופה האחרונה שיהושע נאלץ להעביר ללא רעייתו איטה, שסבלה גם כן ממחלת הסרטן, הוא אומר: "זו הייתה זוגיות מאוד חברית ושווה. היא הייתה אומרת שהיא ברת מזל, כי תוך שלושה חודשים היא הסתלקה בלי יותר מדי כאבים ואשפוזים. קשה להיות לבד, גם עם חברים וילדים, זה לא אותו דבר בלי זוגיות".