בראל חדריה שמואלי

צה"ל מגבה את לוחמיו, אז למה הם לא מרגישים את זה?

תקרית הירי שבה נהרג בראל חדריה שמואלי הציפה מחדש ברשתות את הוויכוח על הוראות הפתיחה באש והגיבוי לחיילים. בשנת 2021 כדאי שבצבא יפנימו שגם אם הטענות מופרכות, וגם אם בהוראות הפתיחה באש הכול מדויק להפליא – מישהו צריך לספר את זה גם ללוחמים, ורצוי בשפה שהם מבינים
רועי שרון, פרשנות
31 באוגוסט 2021
21:55
עודכן ב 12:15

השיח ברשתות החברתיות בשאלת הגיבוי שצה"ל מעניק ללוחמיו והוויכוח המר סביב הוראות הפתיחה באש לא התחילו השבוע. הם מלווים אותנו כבר שנים ארוכות וצפויים להימשך גם בעתיד. הם מתנהלים בדרך כלל סביב תקריות אלימות בשטחי יהודה ושומרון, ושיאם כזכור היה בפרשת החייל היורה אלאור אזריה. ובמילותיו של לא אחר מראש הממשלה הנוכחי נפתלי בנט, שאמר אז: "הלוחמים מפחדים מהפצ"ר יותר מסינוואר" 

תקרית הירי שבה נהרג בראל חדריה שמואלי ז"ל הציפה מחדש את המחלוקת ובעיקר את הפערים בין הדרג הלוחם לבין מפקדי הצבא. בעוד שמפקדים בכירים בטוחים שצה"ל מגבה את חייליו ונותן מענה ראוי לכל תרחיש מבצעי, לוחמים רבים מזדהים עם הנרטיב ההפוך.

את הטענות על הוראות הפתיחה באש יודעים בצה"ל להדוף. גם מספר הפלסטינים שנורו בשטחי יהודה ושומרון בחודשים האחרונים, או 310 הפלסטינים שנהרגו מירי צלפים במרחב הגדר בעזה בשנים האחרונות, מסדרים מעט את התמונה המלאה. אבל מציאות לחוד וטיקטוק לחוד, במערכה על הנרטיב הלייק הוא המלך.

כשלים מבצעיים תמיד היו וכנראה תמיד יהיו. לעתים רחוקות האויב גם מצליח לנצל כשל או סדק מבצעי ולפגוע בלוחם. כך נהרגו לוחם סיירת גולני עמית בן יגאל ולוחם דובדבן רונן לוברסקי.

הכשל הפעם ברור יותר, ובהחלטות פיקודיות אחרות ניתן היה למנוע את התקרית הקשה, וסביר שכך יעלה התחקיר המבצעי. ייתכן שאישורי פתיחה באש מקלים יותר מצד המפקדים בשטח היו מונעים מהמתפרעים להגיע למרחק אפס מהחומה בגבול, והתקרית כולה הייתה נמנעת. אבל מכאן ועד קריאות לאלוף הפיקוד להתפטר וקמפיין של גורמים פוליטיים בזמן הלוויה של לוחם – הדרך ארוכה.

ובאשר לצמרת צה"ל, ובכן השנה היא 2021, והרשתות החברתיות כבר מזמן הפכו לשחקן מרכזי בזירה. כדאי שבצבא יפנימו שגם אם הטענות מופרכות וגם אם בהוראות הפתיחה באש הכל מדויק להפליא, מישהו צריך לספר את זה גם ללוחמים, ורצוי בשפה שהם מבינים.