לפני כעשרה ימים הציג משרד הבריאות את תוכנית "חיסון עד הבית" שבמסגרתה נשלחות ניידות חיסון ליישובים שבהם שיעור ההתחסנות נמוך במטרה לעלות אותו, ולצמצם את פערי האי שיוויון בין יישובים ממעמדים סוציו-אקונומיים שונים. האם זה עבד?
לפי נתוני משרד הבריאות כמיליון וחצי ישראלים מגיל 50 חוסנו במנה שלישית, מתוך 2.3 מיליון בקבוצת הגיל – כלומר 67%. מדובר בעלייה של 17% בהשוואה למצב לפני שבועיים. 27% מקבוצת הגיל הזו כ-620 אלף אנשים, התחסנו במנה ראשונה או שנייה, כ-136 אלף לא חוסנו כלל.
כשמביטים בשיעור המחוסנים במנה שלישית בקרב קבוצת הסיכון של בני 50+ לפי יישובים ההבדל ברור: ערים כמו בני ברק, אום אל פחם, ביתר עילית, רהט וירושלים – כולם יישובים במדד כלכלי-חברתי נמוך – מפגרים מאחור בכל מה שנוגע לשיעור המחוסנים, בהשוואה ליישובים חזקים כמו רמת השרון, תל אביב, רמת גן וגבעתיים.
לפני כשבועיים הצוות של ד"ר אורן כספי מבית החולים רמב"ם ומהטכניון בדק את הנתונים ומצא שהמתאם בין שיעור המחוסנים למצב הסוציו-אקונומי של היישוב הוא 0.83 - קשר גבוה. בימים שחלפו מאז החל המבצע של משרד הבריאות, ולמרות המאמצים של המשרד, עלה המתאם ל-0.87. כלומר, לא רק שהפערים לא הצטמצמו – הם התרחבו.
ביומיים האחרונים אנחנו רואים ירידה במספר החולים שמצבם קשה, והוא עומד כעת על 666, אבל כדאי לא להיות שאננים. מתוך 66 היישובים האדומים בישראל, רק שבעה מדורגים ברמה שבע מתוך עשר בדירוג החברתי-כלכלי.
המשמעות היא המשך הגדלת הפערים וסיכון לעלייה במספר החולים קשה ביישובים ממצב חברתי-כלכלי נמוך עד בינוני, יישובים שלמרות המאמצים של משרד הבריאות, הפער בשיעור המחוסנים בינם לבין אלה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה, רק הולך ועולה.