כלא גלבוע
צילום: פלאש 90

בשב"ס התמכרו לשקט: האסירים הביטחוניים הם הבוסים בכלא

בשנים האחרונות החופש לאסירים הביטחוניים הורחב בשם מדיניות שמירת השקט - עוד הגבלות הוסרו וההרתעה נשחקה. בחסות השקט אפשר לחפור מנהרות בעזה. כעת מסתבר שבחסות השקט ששב"ס קידש, אפשר גם לחפור מנהרות בכלא | פרשנות
גל ברגר
07 בספטמבר 2021
12:59

פעם, שנים אחרי ההפיכה של חמאס בעזה בקיץ 2007, נפגשתי עם אחד מבכירי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, איש פת"ח, שהיה מוצב בעזה עד שנמלט משם ביחד עם חבריו בימי ההפיכה. שנה קודם להפיכה נחטף גלעד שליט והוחזק בידי חמאס - היריב של פת"ח. שאלתי אותו אם הם – מנגנוני הביטחון של הרשות שהיו בעזה עד ההפיכה – ידעו היכן החזיק חמאס בגלעד שליט בזמן אמת, כשעוד היו שם, בין 2006 ל-2007. הוא טען שכן, שהם ידעו.

שאלתי אותו: אז למה לא העברתם את המידע לישראל? אם הייתם עושים זאת, גם הייתם מונעים מעזה את כל הבלגאן שהחטיפה הכניסה אותה אליו, גם הייתם פוגעים ביריב הפוליטי שלכם חמאס ומחלישים אותו וגם הייתם מסכלים את ההישג הכי גדול שהביא לציבור הפלסטיני והיה רשום על שמו באופן בלעדי: שחרור מסיבי של אסירים ביטחוניים.

הוא השיב: "הטעות שלנו אז הייתה שהסתכלנו על הנושא מנקודת מבט של אסירים לשעבר". גם אנחנו היינו אסירים בכלא ישראל. אנחנו לא מסוגלים לנקוט צעדים שבפועל מסכלים את האפשרות של אסירים בכלא לזכות בחירותם, גם אם זה משרת את המטרה של החלשת חמאס. 

סוגיית האסירים הביטחוניים – חלקם רוצחים וארכי-מחבלים, היא טאבו ברחוב הפלסטיני. אין כמעט בית בשטחים שהסוגייה הזו לא נוגעת אליו ברמה האישית. אמר פעם מישהו בהגזמה שבכל בית פלסטיני יש או אסיר לשעבר, או אסיר בהווה, או אסיר בעתיד. ההערכה היא שמאות אלפי פלסטינים עברו את שערי בתי המעצר ובתי הסוהר בישראל מאז 67', לתקופות קצרות או ממושכות.

האסירים הביטחוניים מבשלים לעצמם ומנהלים את שעות הפנאי שלהם כאוות נפשם - "אסירי חופש"

זו סוגייה שיותר מכל דבר אחר מייצרת קונצנזוס ומכנה משותף רחב בציבוריות הפלסטינית. סוגייה קדושה. כך הועלו לדרגת קדושה עסקאות השבויים לשחרור האסירים הביטחוניים, כמו גם תשלום המשכורות לאסירים שהרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן (מהפת"ח) מסרבת עד היום בתוקף לעצור. מי שיפגע באסירים – יפגע בעצמו.

מדורת השבט הפלסטינית סביב סוגיית האסירים הביטחוניים היא גם הסיבה לאופוריה ברחוב הפלסטיני סביב בריחת ששת המחבלים מכלא גלבוע. זו הסיבה שהבריחה הזו נרשמה אצלם בדפי ההיסטוריה כיום חג, וזכתה לאהדה חוצת מפלגות וחוצת אוכלוסייה. מעזה בדרום ועד ג'נין בצפון.

ברשויות הכלא מפחדים להתעמת עם האסירים הביטחוניים ונרתעים מהאיומים לשבות רעב ולהתפרע. האסירים הבינו שהנהלת הכלא פוחדת מהם ומכאן - השמיים הם הגבול

האסירים הביטחוניים הם כבר שנים מעין מובלעת אוטונומית בתוך בתי הכלא בישראל. מבשלים לעצמם, מנהלים את שעות הפנאי שלהם כאוות נפשם – מי בצפייה בטלוויזיה, מי בלימודי תואר אקדמי, מי בשיחות טלפון עם בני משפחתו, חבריו או הנהגת ארגונו מחוץ לכלא, באמצעות טלפונים זעירים המוברחים תדיר אל בין כותלי הכלא. "אסירי חופש", עד כמה שניתן במגבלות שלילת החופש הנובעות מעצם הכליאה עצמה.

בשנים האחרונות, החופש הזה לאסירים הביטחוניים הורחב. בשם מדיניות שמירת השקט בתוך בתי הכלא, שבשירות בתי הסוהר התמכרו אליה, הגבלות שהיו קיימו קודם לכן הוסרו אף הן. המדיניות היא שהשקט עדיף על מהומות, וכך גם הוא הועלה לדרגת קדושה. ההרתעה בקרב האסירים נשחקה.

ברשויות הכלא מפחדים להתעמת עם האסירים הביטחוניים ונרתעים מאיומיהם לשבות רעב, להחריף צעדי מחאה, להתפרע, לשרוף את המועדון. כשאסירים ביטחוניים מאיימים להסלים אם לא יוסר המיסוך על פלאפונים, וכבר היו דברים מעולם, בשב"ס מעדיפים להוריד את המיסוך, לא להתעסק איתם. העיקר לשמור על שקט תעשייתי. צעדי הביטחון התרופפו, הלחץ שהופעל בעבר על אסירים הורד אף הוא.

הם הבוסים החדשים של הכלא, האסירים הביטחוניים. שירות בתי הסוהר מפחד מהם, פשוטו כמשמעו. ניתן דוגמא אחת: בעבר הייתה נהוגה מדיניות "טיפול שורש" – יחידות של שב"ס היו "נופלות" על אגף מסוים בכלא לצורך חיפוש יסודי, ואז גם מחליפות את אסירי אגף 2 באסירי אגף 3 עם הציוד וכל השאר, ולו כדי לייצר מצב שבו גם אם מישהו חשב לחפור מנהרה מתא מסוים – הוא יידע שבכל רגע נתון יכולים להעביר אותו לאגף אחר ותוכנית הבריחה תרד לטמיון.

אי הוודאות המתמדת שקיננה כתחושה כללית בקרב האסירים הביטחוניים היא שמשלה אז בכיפה. אבל המדיניות הזו של העברת אסירי אגף שלם לאגף אחר וערבוב אסירים יצרה בתוך הכלא תסיסה ומהומות. אז בשנים האחרונות הוחלפה אי הוודאות בתחושת יציבות ארוכת טווח שהוקנתה לאסירים הביטחוניים, רק כדי לשמור על השקט. וכשאין טיפולי שורש, זה גם הרבה יותר נוח וגם יש מן הסתם יותר מרחב וזמן לחשוב, לתכנן, לחפור. האסירים הבינו שהנהלת הכלא פוחדת מהם, ומכאן – השמיים הם הגבול.

כאשר מצד אחד, יש את שירות בתי הסוהר שהשגת שקט בכל מחיר בתוך הכלא הפכה בעבורו למטרה המרכזית, ומן הצד השני, אסירים ביטחוניים שלא מפחדים יותר ולא מורתעים ומתנהלים כבוסים החדשים, לא מן הנמנע שתתקבל מציאות שבה האסירים מרשים לעצמם יותר ויותר ורק דורשים עוד ועוד מתוך הבנה שרשויות הכלא שקידשו את השקט – ייכנעו בסופו של דבר לדרישותיהם תחת איומים וסחטנות.

תשאלו את יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה, שאגב גם הוא חפר מנהרה מהכלא בניסיון להימלט לפני 30 שנה, ונכשל. סינוואר בילה כרבע מאה בכלא ישראל, ועד היום מנהל את היחסים עם ממשלת ישראל בעזה על פי אותה המתכונת של משא ומתן תחת איומים וסחטנות, כאילו מעולם לא עזב את תפקיד האסיר המאיים על רשויות הכלא. ככה זה שכשהמדינה או רשויות הכלא רוצים שקט בכל מחיר. בחסות השקט, כידוע אפשר לחפור מנהרות בעזה. כעת מסתבר שבחסות השקט ששב"ס קידש, אפשר גם לחפור מנהרות בכלא, מנהרות אקספרס אל החופש.