-
צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90

למרות היתרון המובנה, צה"ל הפסיד בעוד מלחמה

צה"ל הוא מוסד פופולרי מאוד והאמין ביותר בקרב הציבור הישראלי, אז מה קרה בקרב על דעת הקהל בנושא הפנסיות של משרתי הקבע?
שמואל רוזנר, המדד
09 בספטמבר 2021
12:59
עודכן ב 19:06

הנה תופעה מעניינת - התקשורת היא מוסד לא במיוחד פופולרי בציבור. לא בציבור הישראלי, וגם לא בהרבה מקומות אחרים בעולם. אנשים מרגישים שהיא שטחית, מתלהמת, פופוליסטית, רודפת סנסציות ורייטינג. רמת האמון בה נמוכה למדי.

גם משרד האוצר הוא מוסד לא במיוחד פופולרי בציבור. באוגוסט לפני שנה, שני שליש מהציבור אמרו שאינם סומכים על פקידי האוצר. מגפת הקורונה הרעה מאוד את מצבו של המשרד בדעת הקהל. מסקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה של הקיץ שעבר עלה ששיעור האמון בגורמים המקצוע הממשלתיים בתחום הכלכלה ירד מ-48% ל-23% בתוך כמה חודשים.

לעומת שני אלה, צה״ל הוא מוסד פופולרי מאוד בציבור הישראלי. גם לאחר ירידה מסוימת במעמדו, הוא עדיין המוסד האמין ביותר לעומת מוסדות כמו בית המשפט העליון, הכנסת, הממשלה והמשטרה. בכל משאל, החיילים מועלים על נס, וגם המפקדים. רמת האמון בהם גבוהה למדי, ולעיתים גבוהה מאוד. לפעמים יש כמובן בעיות, תקלות, אבל בדרך כלל, מי שמואשם בכשלים, כולל כשלי הצבא, הם הפוליטיקאים המפקחים עליו. לובשי המדים עדיין עומדים בראש הפירמידה של אמון הציבור. אגב – טוב שכך. צבא שאין בו אמון יהיה צבא הרבה פחות טוב.

האם יש לכם אמון בשר האוצר אביגדור ליברמן? בשר הביטחון בני גנץ? בואו ודרגו אותם ואת שאר השרים

מול התופעה הזאת, העמידו אירוע מעניין מהזמן האחרון: ״הסדר הרמטכ״ל לאנשי הקבע״. לא ניכנס לפרטיו. מי שלא התעניין בהם עד עכשיו, מן הסתם לא רוצה לדעת את הפרטים.

מי היה נגד ההסדר? שני המוסדות הפחות אהודים – בתקשורת, ברוב המקרים, ההסדר הוצג כחרפה. הם ״חיים על כוכב אחר״, כתב אבי בר אלי בדה-מרקר. ״נורמה מעוותת״, נכתב בכלכליסט. ״מידה רבה של ניתוק״, כונה ההסדר בגלובס. גם משרד האוצר התנגד להסדר. אם בסופו של דבר קיבל אותו, זה היה במסגרת עסקה פוליטית של פנסיות לאנשי הקבע תמורת הורדת גיל הפטור לחרדים. גם על ההסדר הזה אפשר להגיד דבר או שניים, שאינם בהכרח מחמאה.

מי תמך בהסדר הפנסיות לאנשי הקבע? השר הכי פופולרי בממשלה, בני גנץ, והרמטכ״ל הפופולרי אביב כוכבי. בדיון הפנסיות בממשלה הרמטכ״ל אמר: “ההחלטה הזו היא על איך המדינה מתייחסת לצבאה, איך המדינה מתייחסת למגניה, לאנשים שיכלו לפתח קריירות בחוץ ומחליטים להישאר, לתרום למדינה בצבא, עם משכורות הרבה יותר נמוכות ממה שיכלו לעשות בחוץ״. נו, במדינה שכל כך אוהבת את הצבא שלה, ובצדק, יכול להיות נימוק יותר משכנע מזה?

מסתבר שכן. מסתבר שלפעמים התקשורת והאוצר משכנעים יותר - וצה״ל משכנע פחות. מסתבר שלפעמים המוסדות הלא פופולריים מסוגלים להביס, לא סתם לנצח, את המוסד הכי פופולרי. צה"ל אמנם ניצח בממשלה, וכנראה שזה מה שהיה חשוב לו באמת, אבל בדעת הקהל ספג חבטה. אם יש לו נימוקים טובים בעד ההסדר, הוא לא מצליח לתקשר אותם לציבור. אם יש לו הסבר משכנע, הציבור לא משתכנע. בדקנו.

שאלה שנוספה למשחקי התקציב שלנו לפני כמה ימים, ביקשה מהמשתתפים לומר האם לדעתם ״הממשלה נהגה נכון כאשר אישרה את ׳תוספת הרמטכ״ל׳ לפנסיות של אנשי הקבע בצה״ל״. התוצאות של המשאל הזה כל כך חד משמעויות שכמעט אין טעם להציג את הגרפים. כל המגזרים, בכל החתכים, מתנגדים לתוספת. עשירים יותר ועניים יותר, שמאל וימין, דתיים וחילונים, מצביעי ש״ס ומצביעי מרצ, מי שחושבים שמדינה משגשגת ומי שחושבים שהמדינה מידרדרת. כולם כולם, כלומר כמעט כולם, לא השתכנעו.

בקרב של אמסטרדמסקי (בשם אנשי התקשורת והכלכלה) נגד כוכבי (בשם אנשי הצבא והביטחון), העמדה שמתנגדת לתוספת היא העמדה השלטת. למעשה, בחלוקה לשלוש תשובות, התשובה של רוב גדול בציבור היא נגד הפנסיות, התשובה של הקבוצה השנייה בגודלה היא ״אנחנו לא יודעים מספיק״ ורק במקום השלישי, בפער גדול, משתרכת קבוצת הסבורים שהתוספת ראויה.

הנה, גם את זה צריך לומר: לצה"ל יש יתרון מובנה בשדה המערכה, פופולריות וכוח ציבורי, ולמרות זאת הפסיד במלחמה על דעת הקהל. את מי שרוצה צבא מנצח, גם ההפסד הזה יכול להדאיג.