רועי קייס

האשמות בריגול, שריפות ענק ויאיר לפיד: כך נוצר המשבר בין אלג'יריה למרוקו

בימים האלה, הדבר היחיד ששתי המדינות יכולות להתאחד סביבו הוא צלחת קוסקוס. מה בדיוק קורה בין השכנות שלא סובלות אחת את השנייה, ואיך זה קשור לנרמול היחסים עם ישראל?
רועי קייס
22 בספטמבר 2021
12:59

רק לפני שנה הכול בצפון אפריקה היה ורוד. מרוקו ואלג'יריה שמו את האיבה בצד, והתאחדו סביב הצלחת כדי להכריז בדרמטיות - "התאחדנו והתלכדנו סביב הקוסקוס". שלא תחשבו שזה היה קל. המלחמה על החומוס בינינו לבין הלבנונים היא ניגוב קטן בפיתה לעומת הקרבות בין אלג'יריה למרוקו בנוגע לשאלה "למי שייך הקוסקוס?".

מרגש ככל שיהיה, איחוד הקוסקוס לא החזיק מעמד הרבה זמן. בחודש שעבר הכריזה אלג'יריה על ניתוק יחסים חד-צדדי ממרוקו בצעד שהרעיד את כל ארצות המגרב. אז מה בדיוק קורה בין השכנות האלו שלא סובלות אחת את השנייה, ואיך זה קשור לנרמול היחסים עם ישראל?

כדי להבין את המשבר הענק בין מרוקו לבין אלג'יריה כדאי לחזור לדצמבר 2020. בזמן שבישראל חגגנו בצהלולים את נרמול היחסים עם מרוקו, האלג'יראים חטפו את הג'ננה. מבחינתם זו הייתה חציית קו אדום. אלג'יריה, המדינה הכי גדולה באפריקה, היא מדינה מוסלמית-סונית שמזדהה עם הפלסטינים.

יותר מזה, אלג'יריה זכתה בעצמאות שלה ב-1962 אחרי שמונה שנות מלחמה עקובה מדם נגד הקולוניאליזם הצרפתי. בשבילם, המאבק הפלסטיני הוא מאבק לשחרור לאומי, כמו שהיה המאבק שלהם. לכן, אין מבחינתם נרמול עם ישראל בלי פתרון לסוגיה הפלסטינית. 

עד כמה האלג'יראים לא אוהבים אותנו? הג'ודוקא שלהם, פתחי נורין, פרש מהמשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 כדי לא להגיע למצב שהוא מתמודד מול יריב ישראלי. זה עלה לו בהרחקה לעשר שנים, אבל לא נראה שהוא מבואס עם קבלת הפנים החמה שחיכתה לו בבית.

שו סהרה המערבית? ההכרה האמריקנית שמטריפה את האלג'יראים

לא רק הסיפור הפלסטיני מפריע לאלג'יראים בנרמול היחסים עם ישראל. ההכרזה של ממשל טראמפ כללה עוד אלמנט קריטי: הכרה אמריקנית ראשונה מסוגה בריבונות של מרוקו על חבל סהרה המערבית. הסיפור הוא שכשמרוקו השתחררה מהקולוניאליזם הצרפתי והספרדי והכריזה על עצמאות ב-1956, סהרה המערבית שהייתה בשליטה ספרדית עברה לידיים מרוקניות. אלא שהתושבים בחבל הזה חלמו עצמאות והתקוממו בשם חזית הפוליסריו. מאז, מרוקו וחזית הפוליסריו בעימות חזיתי.

בשורה התחתונה, רוב המדינות בעולם לא מכירות בבעלות של מרוקו על סהרה המערבית ומתייחסות אליו כשטח כבוש. על כן, ההכרה האמריקנית בריבונות של מרוקו על סהרה המערבית הדליקה את האלג'יראים שמזדהים עם תנועות שחרור לאומיות ותומכים בחזית הפוליסריו. והמרוקנים? מבחינתם כל מי שתומך בפוליסריו, תומך בטרור.

שר החוץ יאיר לפיד אמר במהלך ישיבת עיתונאים בביקור במרוקו יחד עם עמיתו המרוקני, נאסר בוריטה, ששני הצדדים שותפים לדאגה מהתפקיד שממלאת אלג'יריה באזור ומהתקרבותה לאיראן. לאחרונה אף ביקר לפיד ברבאט - ביקור ראשון של שר חוץ ישראלי מאז חידוש היחסים. האלג'יראים טענו שלפיד ניצל את הביקור כדי להשמיץ אותם.

רשימת הטענות של האלג'יראים ממש לא נגמרת ביאיר לפיד. הם גם מאשימים את מרוקו שסייעה לישראל להתקבל לאיחוד האפריקני כמדינה משקיפה, דבר שהם ניסו למנוע. והשיא – הטענה שישראל מכרה למרוקו את תוכנת הריגול פגסוס כדי לעקוב אחר בכירים אלג'יראים

מבחינת המרוקנים, השכנים מאלג'יר הגיעו להם "עד כאן". כשזה הלך הרוח, פיוס לא נראה באופק. אז מרוקו ואלג'יריה בדרך לעימות צבאי? לא צריך להרחיק לכת - אבל משעמם לא הולך להיות במגרב. לא ברור אם האלג'יראים באמת רוצים לריב עם כל העולם או שהם פשוט מרגישים שעכשיו זה הזמן לעשות ריגשי כדי לקבל דיווידנד מדיני.

אבל מי יודע? אולי ישראל, שמוצאת את עצמה בעל כורחה בסכסוך הזה, תתווך בין הצדדים ותושיב את כולם על צלחת קוסקוס. זה בערך הדבר היחיד שהמרוקנים והאלג'יראים יכולים להתאחד סביבו בימים אלה.