צילומים: אבשלום ששוני, פלאש 90

ממשפט שלמה להאג: סיפור המאבק על איתן בירן

האמנה עליה חתומה ישראל מחייבת להשיב את הילד שהוצא מהמדינה שבה הוא גר, וכמעט אין לכך חריגים • מצד שני משפחתו של הילד בארץ טוענים שאפשר להגדיר את ישראל כמקום מגוריו • בית המשפט יידרש להכריע בנוגע להשבתו לאיטליה – ואין לו הרבה זמן לעשות את זה
תמר אלמוג, פרשנות
24 בספטמבר 2021
15:03

כ-3,000 שנה עברו בין משפט שלמה לבין כינונה של אמנת האג. ועדיין עולות אותן שאלות, אותם קשיים לא השתנו – אך הכלים שונים. איש לא יעלה, כשאלת מבחן, אפשרות לחצות את הילד, אבל הלבבות נחצים בכל דיון ודיון: בין מדינות, בין יבשות, בין משפחות. במיוחד במקרה של איתן בירן. ננוע איתו בין האג לפאביה באיטליה לבית המשפט בתל אביב.

אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בין-לאומית של ילדים עוגנה בחוק הישראלי ב-1991, כעשור לאחר שנחתמה. המשמעות היא שישראל, כמו מדינות רבות אחרות, מחויבת לה. הכלל העיקרי באמנה: אסור להוציא ילד מהמדינה שבה הוא גר באופן קבוע ללא הסכמת הוריו או האפוטרופוס ואם הובא למדינה אחרת – היא צריכה להורות על השבתו למדינה ממנה הוצא.

זה בדיוק בסיס התביעה של דודתו של איתן מצד האב: הטענה כי איטליה היא מקום מגוריו הקבוע של איתן, בה גדל מגיל חודש. שהדודה איה היא האפוטרופסית לפי קביעת בית המשפט באיטליה. לכן מרגע שאיתן נלקח משם הכלל ברור – על ישראל להורות על השבתו לשם, מיידית.

לפני שנראה את תשובת הסב שלקח את איתן, נחזור להאג. לכלל העיקרי באמנה שעליו הדודה מסתמכת אין כמעט חריגים. מתי בכל זאת אפשר לא להורות על החזרה? אם מוכיחים שהשבת הילד למדינה ממנה הוצא תסכן ממש את חייו, זכויותיו או תייצר לו נזק בלתי הפיך.

אפשר להעריך שבמקרה של ילדה שתועבר מאפגניסטאן למשפחתה האוהבת בארצות הברית, בית המשפט האמריקני לא יורה להשיבה בכל מחיר. רק במקרי קיצון מהסוג הזה בית המשפט לא יורה להשיב את הילד או הילדה.

רק במקרי קיצון כאלו בית המשפט לא יורה להשיב את הילד או הילדה למדינה ממנו הוצא

אגב, במשך שנים, הורים שחטפו את ילדיהם מישראל ניסו לטעון בבתי משפט ביבשות אחרות שישראל מדינה מסוכנת. ברובם המכריע של המקרים טענתם נדחתה. ככל שהשנים חלפו והטרור והצרות היכו בעוד מדינות – סיכויה של טענה כזאת להתקבל פוחתים אף יותר.

נחזור למקרה של איתן. במשפחת פלג לא טוענים שחל אחד החריגים לאמנה, מקרי הקיצון. הם הרי יתקשו לטעון שחזרה לאיטליה, בה גדל ובה טופל אחרי התאונה, תגרום לו נזק חריג. הטיעון שלהם הוא שהאמנה בכלל לא חלה במקרה הזה. לטענתם אפשר להחשיב גם את ישראל כמקום מגוריו. לפי גרסתם, הוריו תכננו לשוב לכאן והוא בילה כאן בחופשות. בנוסף, לטענתם, האפוטרופסות של הדודה באיטליה הייתה מכורח הנסיבות של אחרי התאונה.

בתי המשפט לענייני משפחה נתקלים בהרבה סוגיות מורכבות, הכי מורכבות שיש. דווקא דיונים לפי אמנת האג לא נחשבים, על פי רוב, לסבוכים ביותר. בית המשפט לא מוסמך לדון במשמורת עצמה, אלא "רק" אם להשיב ילד או ילדה למדינה שממנה הגיעו. בדיונים לפי האמנה בדרך כלל לא שומעים את עמדת הילד; זה תפקידו של בית המשפט במדינה ממנה הוא הוצא שדן במשמורת.

בהתאם לכל האמור, רוב ההערכות הן שישראל תורה קודם כל על השבת איתן לאיטליה, אל דודתו ממנה נלקח. אל בית הספר והטיפולים בפציעה שעבר. לבית המשפט אין הרבה זמן להחליט – חובתו לפסוק תוך שישה שבועות מהגשת התביעה. אם יוגש ערעור, שוב יהיו שישה שבועות להחלטה. אפילו אז, לא בטוח שזה יהיה סוף הסיפור.