-
צילום: דוד כהן, פלאש 90

איך נהגים עם עשרות הרשעות חוזרים לכביש?

המונח "עשרות הרשעות" נשמע מפוצץ, אבל ייתכן שגם לכם יש כמה וכמה כאלה - על נסיעה בטעות בנתיב תחב"צ, נהיגה ברכב מזהם או אפילו דוח חנייה. אז איך בכל זאת אפשר להפריד בין נהגים שמבצעים עבירות קלות יחסית, לכאלו שחייבים להוריד מהכביש?
תמר אלמוג, פרשנות
01 באוקטובר 2021
14:27

המונח "עשרות הרשעות" נשמע מאוד מפוצץ, אבל לפעמים הוא מטעה. הרשעה בתעבורה יכולה להיות בעבירות קלות מאוד. למעשה, ייתכן שגם לכם יש כמה וכמה הרשעות כאלה. מה לדוגמה? נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית, גם אם טעיתם בגלל שהנתיב שונה מרגיל לנת"צ יום קודם או שהוויז הטעה; או נהיגה ברכב שפולט עשן באחוז גבוה מהמותר. אפילו עבירות חניה נחשבות עבירות תעבורה.

למעשה, לא מעט מהעבירות הן עבירות שהעונש עליהן הוא קנס. ברגע שמשלמים את הקנס או כשמבקשים להישפט ובית המשפט פוסק נגד הנהג - זאת הרשעה. לכן, ברור שאי אפשר לשלול אוטומטית רישיון כי יש כמה הרשעות. אם אדם חונה קבוע עם שני גלגלים על המדרכה במקום שאסור, זה אולי אומר שהוא מעצבן ולא מתחשב - אבל לאו דווקא שהוא נהג מסוכן.

לפעמים זה מדרון חלקלק, והנהגים שמזלזלים בדברים הקטנים הופכים להיות הנהגים המסוכנים, זה קורה לא מעט. אבל זה לא אומר שזה קורה תמיד, ולכן עצם קיומן של כמה וכמה הרשעות לא מהווה עילה אוטומטית להוריד מהכביש.

זה תקף במיוחד כשמדובר באנשים שנהיגתם – עבודתם. במשך שנים ארוכות של עבודה, כשהם הרבה על הכביש או חונים כדי לפרוק סחורה, ייתכן שיצברו גם עבירות מהסוג הזה, שנחשב קל ולא מסוכן. זה אולי נותן כותרת של "גליון הרשעות עשיר" או "עשרות עבירות", אבל זה ממש לא אומר שמדובר באדם שהוא סכנה על הכביש, ולא בהכרח מצדיק להוריד אותו ממנו.

רבים מהעבריינים המועדים יירתעו יותר מענישה כלכלית – פגיעה בפרנסתם או בכיסם – מעונש מאסר

מצד שני, נוצר מצב אבסורדי – ומסוכן. דווקא בגלל שהכמות לא הופכת לאיכות, בגלל שעצם צבירת הרבה עבירות תעבורה אינה עילה לשלילת רשיון או עונש כבד – נהגים שהם פושעים אמיתיים יכולים לעלות על הכביש בקלות יחסית.

בישראל אין את הכלל שהיה מקובל במקרים מסוימים בארצות הברית, שפעם שלישית אתה נענש אוטומטית. אדם יכול לצבור מגוון הרשעות, חלקן בעבירות קלות, וחלקן בעבירות מסוכנות – ולהמשיך לנהוג.

ובאופן אבסורדי אף יותר, כשאדם עובד כנהג, לעתים בתי המשפו יזהרו עוד יותר לפני שישללו את הרשיון שלו, כל עוד לא מדובר בעבירות חמורות במיוחד. זאת מתוך מחשבה שפרנסתו תלויה בנהיגתו. כך שייתכן שדווקא הוא יחזור יותר מהר לכביש, וליותר שעות, על אף העבירה שביצע.

אחת הדרכים לפתרון האבסורד המסוכן הזה היא להפריד בין עבירות תעבורה קלות – כמו עבירות החניה – ובין עבירות חמורות יותר. כך שבעבירות הקלות והטכניות תשלום הקנס לא ייחשב "הרשעה". להבדיל, לדוגמה, מעבירה של קריאת או כתיבת הודעות תוך כדי נהיגה. זאת רק דרך אחת, ויש אמצעים משמעותיים יותר, אבל זאת התחלה.

ואכן, לפני כשלושה חודשים שר המשפטים גדעון סער פרסם תזכיר חוק שנועד להבחין בין עבירות מסכנות חיים ובין עבירות תעבורה קלות מאוד. האחרונות יהפכו מעבירות פליליות למנהליות. כך, נהגים נורמטיבים שביצעו כמה הפרות קלות לא ייחשבו לעבריינים, ויהיה קל יותר להבדילם – ולו ציבורית – מנהגים שבאמת צריך להוריד מהכביש.

וזה מביא אותנו לענישה. למרבה הצער אין מספיק מחקרים על הענישה בישראל (ועוד יותר למרבה הצער, אין מחקרים כאלה של הרשויות הרלוונטיות, כלומר של מערכות המשפט ואכיפת החוק). המשמעות: אין כיום דרך אמפירית לדעת מהי רמת הענישה המקובלת בפועל, ואם ואיזה קשר יש בין חומרת ענישה ובין הרתעה. אבל מה שכן ידוע, בעיקר מהפרקטיקה, סותר את מה שמקובל לחשוב: רבים מהעבריינים המועדים יירתעו יותר מענישה כלכלית – פגיעה בפרנסתם או בכיסם – מעונש מאסר. 

"ספק אם פושע, דוגמת מי שנוהג תחת השפעת אלכוהול או סמים, שוקל לפני העלייה לכביש את ההבדל בין חמש שנות מאסר ל-15" 

גם כאן יש הבדל. לדוגמה: נהגים שביצעו עבירות קלות, טכניות ואפילו עבירות רשלנות שלא הביאו לפגיעה בחיי אדם - ענישה חמורה תרתיע אותם יותר. הם יזהרו שבעתיים אחרי שרשיונם ישלל זמנית, או יקבלו מאסר על תנאי. אבל ספק אם פושע, דוגמת מי שנוהג תחת השפעת אלכוהול או סמים, באמת שוקל רגע לפני העלייה על הכביש את ההבדל בין חמש שנות מאסר או בין 15. חומרת הענישה לא נכנסת למעגל השיקולים שלו ולא בהכרח תרתיע אותו מביצוע העבירה, יותר מאשר, לדוגמה, הידיעה שגם רשיונו ישלל לתמיד והוא ישלם קנס גבוה ביותר.

למען הסר ספק: הענישה במקרים כאלה חייבת להיות חמורה, והיא לא תמיד חמורה מספיק. כן, יש מגמת החמרה בעבירות תעבורה, גם בחוק וגם בבתי המשפט, רק שלא תמיד ההחמרה במקרים הנכונים, וגם החוק לא תמיד נותן את הכלים המתאימים.

נהג שחוצה, באדישות ובזלזול, קו הפרדה רצוף הוא עבריין מסוכן, גם אם במזל לא הייתה תאונה והוא לא פגע באחרים. הוא מסוכן יותר וצריך להיענש יותר - ענישת מינימום בחוק - ממי שנהג ללא חגורת בטיחות במהירות נמוכה בעיר, ומסכן בעיקר את עצמו.

לא רק המחוקק, גם בתי המשפט חייבים לשים לב יותר מי הנהג שנשפט על ידם - ומה הרקורד שלו. אדם שנהג פעמיים בזמן שהיה בשלילה - סביר שרק מאסר או קנס כבד ירתיעו אותו, בזמן שאין טעם להטיל כאלה על אדם עם חמש עבירות קלות וכמעט טכניות. וכמובן, כמו בשאר העניינים הפליליים, חייב להיות הרבה יותר מקום לחינוך שימנע את העבירות מלכתחילה ולשיקום העבריינים, כדי שלא יהפכו לעבריינים חוזרים. מה שבטוח, שינוי חייב להיות.