החיילים הנאצים שירו בבאבי יאר

"באותו יום יריתי ב-150 יהודים": 80 שנה לטבח באבי יאר - עדויות רוצחי היהודים נחשפות

המראות, הקולות והרצח הקר שביצעו על אדמת אוקראינה: אלו הצהרות 159 הרוצחים בטבח הגדול ביותר שבוצע בשואה • על אף שרובם הודו במעורבות כשנחקרו - הם זוכו מאשמה • ראש מרכז ההנצחה בבאבי יאר: "דפוס הפעולה של הנאצים ברציחות ההמוניות היה משמרות ירי ביום - ובערב מסיבות אלכוהול עם נשים כדי להשכיח מהם את מה שקרה"
אנטוניה ימין
06 באוקטובר 2021
06:01

"במקום שבו עצרנו, הבחנו בערימות גדולות של בגדים. אחרי שיצאנו מהמשאית, קיבלנו תחילה אלכוהול. לאחר מכן ראיתי בור ענק שנראה כמו ערוץ של נהר שהתייבש. בתוכו שכבו כמה שכבות של גופות. כעשרים יהודים הובאו בו-זמנית לשם, לאורך שביל מקשר. היהודים היו צריכים לשכב על הגופות, ונורו בעורפם. עוד ועוד יהודים הובאו כל הזמן כדי שיירו בהם.

ייתכן שהיו שם אימהות שנשאו את הילדים שלהן בזרועותיהן. רוב היהודים היו עירומים. ייתכן שבאותו יום יריתי בכ 150-250 יהודים. כל אירוע הירי התנהל ללא תקלות. היהודים נכנעו לגורלם כצאן לטבח...אני חושב שהירי באותו יום נמשך עד בערך 3 אחר הצהריים, ואז הסיעו אותנו בחזרה למגורים שלנו וקיבלנו ארוחת צהריים".

הקטע המצמרר הזה לקוח מתוך עדותו של חייל נאצי, ויקטור טריל, שנחשפת היום (רביעי) לראשונה - יחד עם שמותיהם ועדותיהם של 158 רוצחי יהודים נוספים בגיא ההריגה בבאבי יאר. חשיפה זו מגיעה ברקע 80 שנה לטבח האכזרי על אדמת אוקראינה, בו נרצחו ביריות 33,771 יהודים במהלך שתי יממות, בין 29-30 בספטמבר 1941.

טבח באבי יאר נחשב לטבח הגדול ביותר בתקופת השואה. חוץ מהיהודים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם, עשרות אלפי אוקראינים, צוענים ובעלי מוגבלות פיזית או נפשית הוצעו גם הם לבורות המוות. מספרם הכולל מוערך במאה אלף גברים, נשים וילדים.

במרכז להנצחת השואה בבאבי יאר חושפים את 159 השמות המאומתים של רוצחי היהודים במסע הירי, בהם חיילים נאצים מיחידות אס.אס, גדודי משטרה וחיילי ורמאכט. זאת, כחלק ראשון ממחקר מקיף שמקיים המרכז. על פי ההערכות, מספר האנשים שלקחו חלק פעיל בטבח עומד על כ-2,000 איש, רובם המכריע גרמנים-נאצים.

"העדויות חושפות את דפוס הפעולה של הנאצים ברציחות ההמוניות: משמרות ירי ביום - ובערב מסיבות אלכוהול עם נשים כדי להשכיח את מה שקרה"

הרוצחים היו בגילאי 20 עד 60, מגרמניה וממקומות נוספים באירופה שבהם שלטו הנאצים באותה תקופה. הם היו אנשים משכילים ובעלי מקצועות חופשיים, מורים, מהנדסים, נהגים, אנשי מכירות. בשנות ה-60 הם נתנו עדות על השתתפותם בטבח באבי יאר בבית משפט, אך למעט מפקדים בודדים - רובם המכריע לא הורשעו, ובגזר הדין שלהם נכתב כי הם לא אשמים. "למרות שרבים הודו במעורבותם בעדויות שלאחר המלחמה. אלו אנשים שחזרו לחיות חיים רגועים ונורמליים", ציין אנדריי אומנסקי, סגן ראש המועצה האקדמית במרכז להנצחת השואה באבי יאר.

האב פטריק דובואה, שחוקר מזה שני עשורים את קברי האחים במזרח אירופה וכיום משמש כראש המועצה האקדמית של מרכז ההנצחה בבאבי יאר, מסביר כי "העדויות החדשות חושפות את דפוס הפעולה של הנאצים בעת הרציחות ההמוניות: משמרות ירי לאורך היום מהבוקר ועד השעה חמש, ובערב מסיבות אלכוהול לרבות נשים שתפקידן היה להשכיח את מה שקרה מהרוצחים. במקרים אחדים המובאים במחקר מתואר כיצד נשלחה יחידת רצח לעיירת ספא 'להירגע' לפני שחזרה שוב לחזית להמשיך את מסע ההרג". 

"לחלקם היו עגלות ילדים, מתרגם הסביר להם שהמטען יישלח אחריהם ברכבת"

אנטון לאואר, שהוצב במלחמה בפלוגת משטרת המילואים של הנאצים, מתאר כמה אירועים של ירי המוני ביהודים, בהם גם בבאבי יאר. בעדות שנתן ב-4 ביוני 1964 אמר: "בקייב. אני עצמי, וגם חברי ממחלקת המשטרה, לקחתי חלק גם כיורה וגם כשומר. המקום שבו התבצע הירי היה עמק באבי יאר. לפני הפעולה הגדולה הזאת, האוכלוסייה היהודית קיבלה הוראה להתייצב לפינוי.

על אף שרבים מהרוצחים הודו במעורבותם בעדויות שלאחר המלחמה - הם זוכו מאשמה וחיו חיים רגועים ונורמליים

עדיין יכול לראות את הסצנה מול עיניי, כיצד הם הלכו דרך חגורה כפולה של ורמאכט (צבא גרמני) ומשטרה. לחלקם היו עגלות יד, עגלות ילדים, ומטען רב איתם. הבגדים והמטען נערמו בערימות שהגיעו לגובה העצים שמאל ומימין לרחוב. שם הירי התבצע רק עם מכונות ירייה, אחרי שהיהודים אולצו לוותר על המטען שלהם. כאשר היהודים הניחו את המטען, מתרגם הסביר להם שהוא יישלח אחריהם ברכבת.

בתחילת הירי, היהודים היו צריכים לרדת אל הבור ולשכב על גבי יהודים שנורו קודם לכן, כמו דגים מלוחים, כך שאלה שצריך היה לירות בהם כעת היו צריכים לשכב כשראשיהם בין רגליהם של אלה שכבר נורו. ואז היורה הגיע עם machine pistol והרג אותם בירייה בעורפם. מאוחר יותר הפסיקו עם שיטת הירי הזאת. למשל, כשהגיע תורי לירות, היהודים רק הובאו לקצה הבור בקבוצות. הם עמדו כשגבם אל היורים, ולאחר מכן הם נרצחו בירייה לעורף ממרחק קצר, כך שהם נפלו עם הראש אל תוך הבור".

"בלילה חיילי האס אס צרחו 'רדו על הברכיים', ככה הבנתי שהם קיבלו משימה לירות ביהודים"

היינריך הייר, איש אס אס לשעבר, ששירת כאיש מילואים של הזונדרקומנדו 4a, נזכר בחקירתו איך הגיעה פלוגה שלמה של חיילי אס אס צעירים אל הצוות שלו בסוף ספטמבר 1941: "את העובדה שחיילי אס אס אלה קיבלו משימה לירות ביהודים אני יודע מתוך העובדה שבלילה הם צרחו וצעקו משהו כמו 'Nakolino או Nagolino!' ("רדו על הברכיים!") אינני יודע מה הייתה המשמעות של הביטוי הזה. לא הייתי עד לטירוף של אנשים אלה. חברים סיפרו לי על כך. פלוגת האס אס הזאת הייתה שם במשך 8 ימים לכל היותר, ולאחר מכן יצאה מקייב, אינני יודע לאן".

"כ-6 יהודים שכבו זה ליד זה. בתוך יומיים יכלו להצטבר כבר 7 שכבות"

קצין האס.אס אוגוסט הפנר, מהזונדרקומנדו SD 4a, שעל פי פקודותיו של בלובל פיקד על ההוצאות להורג בשני הימים, תיאר בשימוע שנערך בבית משפט בדרמשטט ב-7 בנובמבר 1967 את השתתפות של יחידות האס אס בהוצאה להורג: "כ-4-6 יהודים שכבו זה ליד זה. אם כן, הם שכבו עד שכל התחתית התמלאה. ואז אותו דבר החל שוב. אחרים היו צריכים לשכב על היהודים שכבר מתו. בתוך יומיים, היו יכולות להצטבר כבר 6-7 שכבות. בהתחלה, יחידות האס אס ביצעו את ההוצאה להורג באמצעות שתי כיתות יורים. הפעולה כולה כונתה בשם פעולת "ירייה בעורף".

"כל אירוע הירי התנהל ללא תקלות. היהודים נכנעו לגורלם". החייל הנאצי ויקטור טריל

למעשה, לא כך היה. האופן שבו החיילים מיחידות האס אס ירו לא נכנס לקטגוריה של "ירייה בעורף." צפיתי בכל זה במשך זמן מה ועליתי על המישור. מה עוד יכולתי לעשות אם גרפהורסט היה שם?... בבוקר שלמחר הכל התחיל שוב. הייתי צריך ללכת שוב. 12-15 אנשים הגיעו מיחידות האס אס. רק כיתת יורים אחת מתוכם השתתפה בירי. הייתה אותה משמרת באמצע היום. גרפהוסרט לא היה שם באמצע היום. שמעתי שהוא נסע לברלין באותו יום, כדי לנסות להחזיר את הפלוגה שלו".

"עליי הוטל לומר להם להסיר את בגדיהם וללכת אל הגיא. יכולתי לשמוע את היריות"

אדגר לינד, יליד אוקראינה, היה אחראי בבאבי יאר להדריך בשפה הרוסית את הקורבנות היהודים להסיר מעליהם את בגדיהם החיצוניים ולהתקדם אל הבורות. מהמקום שבו עמד, הוא יכול היה לשמוע יריות, אך לא יכול היה לראות את המקום שבו התבצע הירי ההמוני. בהצהרתו ב-1964 אמר: "אני יודע שבקייב התרחש מבצע ירי גדול מאוד שבו אלפים רבים של יהודים, נשים וילדים, נורו. כל היהודים האלה הובאו כעדר אל אזור מחוץ לעיר, שם היה עליהם למסור את המטען וחפצי הערך שלהם בנקודה מסוימת, ולדעתי גם את בגדיהם. עליי הוטל לומר להם להסיר את בגדיהם ואחר כך ללכת אל הגיא. יכולתי לשמוע את היריות, אך לא יכולתי לראות את הגיא".