הפגנת מתמחים בתל אביב
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

כמה שעות מתמחים ברפואה צריכים לעבוד?

המתמחים אינם מפונקים יותר מקודמיהם כשהם דורשים לקצר את שעות המשמרת שלהם • לפני לא הרבה שנים מתמחים עבדו 32 שעות ברצף וקיבלו קיצור ל-26 שעות • עכשיו מסתבר שגם זה יותר מדי - אבל כמה זה לא יותר מדי?
שמואל רוזנר, המדד
07 באוקטובר 2021
10:22

שידור חי בכאן 11

יש דברים, אתם יודעים איזה, שהם עניין של גיאוגרפיה. ויש דברים, כמו מספר שעות העבודה של עובד, שהם גם עניין של גיאוגרפיה, אבל לא פחות מזה - עניין של זמן. מה שהיה טוב לאתמול אינו טוב להיום. מה שאפשר במלזיה אי אפשר בדנמרק. זה הסיפור של המאבק על שעות המשמרת של המתמחים, שלפעמים נדמה כמאבק שמשני צדיו ניצבים, ולא במקרה, נציגיו של דור קודם – עם הסטנדרטים שלו – ונציגיו של דור חדש – עם הסטנדרטים שלו.

פתחו לכם חנות בשבת מול הבית – אתם בעד או נגד? בואו ושחקו את ראש.ת העיר 
עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, בואו לתת ציונים לשרות ולשרים (ולראש הממשלה!)
נתחיל מזה: המתמחים אינם מפונקים יותר מקודמיהם, כאשר הם דורשים לקצר את שעות המשמרת שלהם. נכון, היו שנים שבהן היה נהוג לעבוד יותר שעות. אבל לא כל דבר שהיה פעם ראוי להערצה, ולא כל דרישה להטבת תנאים מחייבת הרמת גבה. פעם העולם היה קשוח יותר. פעם גם מתו בו יותר מטופלים. פעם הרופאים עבדו שעות רבות יותר. אולי גם עשו טעויות רבות יותר – מי יודע. כך או כך, הסטנדרט השתנה. לא רק המתמחים רוצים לעבוד פחות שעות, גם החולים רוצים טיפול יותר קפדני, יותר מדויק, יותר סבלני. מי שרוצה שיפור בתנאי הטיפול, צריך להצמיד לו שיפור בתנאי המטפלים. אחרת לא יוכלו לעשות את מה שאנחנו – המטופלים – רוצים שיעשו.

נמשיך מזה: המערכת שמתקשה לקבל את תביעות המתמחים היא מערכת כבדה, קצת מסורבלת, עם הרבה עניינים על הראש. וגם, בעיית המתמחים היא בעיה מורכבת, שמתחברת לבעיות אחרות, של הכשרת רופאים, ומספר רופאים לנפש, ולימודי רפואה. השוואה בין-לאומית של תנאי המתמחים היא לא דבר פשוט. כי לא ברור למה משווים. ובכל העולם יש פער בין החוקים לבין המימוש שלהם, בין מה שמותר לבין מה שקורה. ובכל מקרה, המערכת הישראלית התרגלה למתמחים שעושים X, ופתאום הם באים ורוצים לעשות Y. אפשר להבין מדוע דרישתם נתקלת פה ושם בהתנגדות. מה קרה, למתמחים של היום מגיע יותר מאלה של פעם? מה קרה, הרופאים של מחר לא מסוגלים להתמודד עם מה שהתמודדו הרופאים של אתמול? הזיכרון קצר, אבל לפני לא כל כך הרבה שנים מתמחים עוד עבדו 32 שעות ברצף ותבעו קיצור, וגם קיבלו קיצור ל-26 שעות. עכשיו מסתבר שגם 26 שעות זה יותר מדי. וזה כנראה באמת יותר מדי. אבל כמה זה לא יותר מדי?

בלי קשר לתוצאתו, מאבק המתמחים הוא חלון שדרכו אפשר להביט בשאלות גדולות יותר, שכלל העובדים, בכל העולם, מתמודדים איתן. כמה שעות עבודה ראוי שאדם יעבוד במאה ה-21? כמה ברצף וכמה בכלל. כמה בדנמרק וכמה במלזיה? והאם זה מוסרי שהדנים יעבדו פחות, ויקנו בזול מוצרים ממלזיה, שבה עובדים יותר? ומה בכלל יעשו בני האדם בכל הזמן שיתפנה להם אם יעבדו פחות? בספרו של יובל נח הררי ״21 מחשבות על העשרים ואחת״ מסתתרת פרובוקצייה מעניינת, שזכתה לתשומת הלב הראויה. כאשר שוק העבודה ידרוש פחות עובדים, הוא כותב, בני האדם יזדקקו להכנסה בסיסית, שלא ברור מהיכן תבוא, וגם ל״פעילויות מאתגרות ומשמעותיות״ – שהרי, בלי פעילות אנושית אין תכלית אנושית ואין שמחה אנושית. מה תהיה הפעילות הזאת? הררי מצביע על מודל אחד שעובד היטב: החברה החרדית, שיש בה פחות עבודה, פחות הכנסה ויותר אושר.

כמובן, זה איננו מודל רלוונטי לפתרון בעייתם הדחופה – אחרי שבעים וכמה שנים פתאום היא נראית דחופה – של המתמחים. אבל הוא מודל שאפשר להשתמש בו כדי להבין שהתמודדות עם בעיות בשוק העבודה של היום מחייבת הסטה של נקודת המבט. במקום מבט על ציר העבר-הווה – כלומר, בואו נראה מה היה, ונעשה התאמות ככל יכולתנו. בואו נראה מה עשו הרופאות של פעם, וננסה לשפר ביחס אליהן את מה שעושות המתמחות של היום. במקום זה, צריך לעבור למבט על ציר ההווה-הווה. כלומר, בואו נראה מה קורה היום במקצועות אחרים, ונתאים את התביעות מהמתמחות לסטנדרט הזה. בואו נבין כמה עובדים א.נשים צעירים בהייטק, בעריכת דין, במערכות תקשורת, ונזהה את הסטנדרט המתאים למתמחים.

אגב – אפשר גם כך, ומעניין איזה צד יסכים לזה: נצמיד את מספר השעות של המתמחות למספר שעות העבודה של פקידות צעירות באגף התקציבים של משרד האוצר. אלה מוכשרים ואלה מוכשרים, אלה אמביציוזיות ואלה אמביציוזיות, אלה בתחילת דרכם ובדרך למעלה, ואלה בתחילת דרכם ובדרך למעלה, אלה חשובות לעתידנו ואלה חשובות לעתידנו. נכון, פקידות באוצר והתמחות ברפואה זה לא אותו דבר. אבל גם התמחות ברפואה לפני 20 שנה, והתמחות ברפואה היום, זה לא אותו דבר. ובעיקר, ישראל היא לא אותו דבר. ישראל השתנתה, ציפיות אזרחיה השתנו. המתמחים לא יכולים להיות השבויים האחרונים של סטנדרטים שעבר זמנם.