לא עוצרות: מרים זוהר וליא קניג
צילום: כאן חדשות

ה"שלוק" מהסמים ו"הזבנג" למטרידן: מרים זוהר וליא קניג מדברות על הכול

כיצד הגיבה מרים כששחקן בכיר שתקף מינית אחרות ניסה לנגוע בה מאחור? האם ליא מתחרטת על בחירתה שלא להביא ילדים לעולם? ואיך במשך שבעה עשורים מופיעים על הבמה בלי הפסקה ורוצים עוד? סוד הקסם של בנות הזהב
גאולה אבן סער
30 באוקטובר 2021
05:12

בלתי אפשרי לדבר על עולם התיאטרון מבלי להזכיר את שתי השחקניות ליא קניג ומרים זוהר. שתיהן חצו כבר את גיל 90 וממשיכות לחרוך את הבמות כבר יותר מ-60 שנה.

המון קווי דמיון נמתחים בין הביגורפיות שלהן: שתיהן עלו לישראל מרומניה, שתיהן שורדות שואה, שתיהן כלות פרס ישראל ושתיהן נחשבות כבר שנים לגבירות הראשונות של התיאטרון הישראלי. איך במשך שבעה עשורים מופיעים על הבמה בלי הפסקה ורוצים עוד?

"עובדים וזה טוב. הייתה שנה מאוד קשה. אבל אנחנו די הרבה בילינו ביחד". מספרת זוהר, שחגגה החודש 90. "אנחנו יכולות להיות גאות שלא נתנו למצב רוח לעבוד עלינו ולהיכנס לכל מיני דיפרסיות", אומרת קניג, שתחגוג בחודש הבא 92.

"בהתחלה לגמרי היה פחד נוראי. ישבתי וראיתי חדשות וזה השפיע עליי מאוד וכנראה שהייתי בדיכאון. אני לא יכולתי לאכול והיו לי בחילות", נזכרת מרים בימי הסגר הראשון במארס 2020. "לליא זה לא היה. יש לה משהו לאישה הזאת. היא בריאה בנפשה".

מרים זוהר נזכרת: "נסעתי פעם עם חבר'ה שעישנו סמים. הם נתנו לי ואמרו 'קחי רק שלוק אחד'. לקחתי שאיפה, זה לא עשה לי שום דבר. אבל הם סיפרו שאני כל הזמן חייכתי אחרי זה"

"היא כל הזמן טענה 'אנחנו כבר לא נשחק'", משיבה ליא. "הופעתי עם איזו קולגה מהתיאטרון, היינו מוזמנים לאיזו חצר באיזה בית. הלכנו ואתה ראית את האנשים, איך הם מקבלים אותך. הם רצו". קניג, טוענת שאין הבדל בין הופעה מצומצת לתיאטרון מלא בקהל. "כשאתה בה למקום ויושבים 20 איש שלא הכרת אותם, אתה רואה עיניים נוצצות. אז מה?". "טוב היא בכלל כשהיא רואה קהל היא מדברת אליו גם כשלא צריך", צוחקת זוהר.

קניג לא שוכחת עד היום את הפגישה הראשונה עם זוהר, שהייתה לפני 60 שנה בדיוק, איך לא - בתיאטרון. "אני עליתי ארצה ב-1961 וההצגה הראשונה שראיתי בתיאטרון 'הבימה' הייתה 'חנה סנש' עם מרים זוהר. ראיתי בחורה יפה מאוד, היא לא הסתכלה עליי. היא הייתה אז סלב". זוהר אומרת בביטול "אני לא התסכלתי? את טועה".

מרים זוהר וליא קניג, מתוך ארכיון הערוץ הראשון

"אני אף פעם לא ישבתי ב'כסית'. וכולם הלכו ל'כסית' לשבת", אומרת זוהר. "גם אני לא", משיבה קניג וממשיכה "כשלא היה כסית אחר כך התחילו עם הסמים האלה, ואורגיות ודברים כאלה". זוהר טוענת שהיא לא יודעת בכלל על מה חברתה מדברת. "אני נסעתי פעם עם החבר'ה והם עישנו כנראה סמים", מספרת זוהר. "הם נתנו לי ואמרו 'קחי רק שלוק אחד'. אני לקחתי שאיפה, זה לא עשה לי שום דבר. אבל הם סיפרו שאני כל הזמן חייכתי אחרי זה".

אז איך מתחזקים קריירה במשך שישה עשורים? "יש שחקנים שהלכו ולא היה להם מזל", אומרת קניג. "על עצמי אני אומרת שטפו-טפו, לי היה". זוהר מחזקת: "במקצוע הזה מאוד חשוב הכישרון. אני לא עברתי בית ספר דרמטי ואין לי השכלה כללית. אבל משהו כנראה בפנים, בתוכי, יש אינסטינקטים מטורפים שדחפו אותי לזה. אבל לא היה לי קל בהתחלה".

ליא קניג על קולט אביטל: "אם היה לה כוח להחזיק את זה כל כך הרבה שנים, אז בשביל מה לספר את זה עכשיו? היא אמרה שזה כדי להראות לצעירות. הצעירות כבר יודעות בדיוק מה הן צריכות לעשות"

בקיץ 1998 הלך לעולמו השחקן צבי שטולפר, שהיה בעלה של קניג. עד היום היא אינה שוכחת עד כמה "התעניינו" בציבור בשאלה מדוע אינם הביאו ילדים לעולם. "כשעליתי ארצה, לא ידעתי את שכאן זאת שעלה עקרונית. כל הזמן רצו משהו - או שאני לא מסוגלת לעשות, או שבעלי אימפוטנט או אולי הוא הומו - אז לא. יכולנו לעשות, עשות עשיתי. עד שאמרתי 'אדוני, עשיתי אלף הפלות'".

"הנישואים שלנו היו נישואים מאוד טובים, ואני פתאום הגעתי למסקנה שאנחנו לא צריכים. מתי צבי כן אמר משהו? כשהיה בימים האחרונים שלו, כשהיה כל כך חולה בבית חולים, ואמר 'ליא, אולי עשינו שגיאה? מי ייתן לך כוס תה?'", היא נזכרת.

בחודש שבו טענה חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל כי הנשיא המנוח שמעון פרס ניסה לתקוף אותה מינית, השתיים אינן מסתירות את דעתן באשר להחלטה להעלות את הדברים כעת. "אני חשבתי שאחרי 50 שנה לא צריך ללכלך בן אדם שהוא כבר כל כך הרבה שנים מת. אנחנו כל כך הערכנו את האדם. בשביל מה?", אומרת זוהר. לקניג יש דעה דומה: "אם היה לה כוח להחזיק את זה כל כך הרבה שנים, אז בשביל מה לספר את זה עכשיו? היא אמרה שזה כדי להראות לצעירות. הצעירות כבר יודעות בדיוק מה הן צריכות לעשות".

והאם גם הן התמודדו עם חוויות דומות? "יכול להיות, אני בטוחה", אומרת מרים. השחקנית הוותיקה סיפרה כי היה לה מקרה עם שחקן בכיר מוכר שתקף מינית גם שחקניות אחרות. "זה לא מקרה. הוא ככה, ניסה לגעת בי מאחור. אז נתתי לו זבנג ברגל וגמרתי עם זה. אפילו לא עלה בדעתי לדבר על זה".

אז מאין מגיעה התשוקה להמשיך לעלות על הבמה ערב-ערב? "אני רוצה להיות על הבמה, כי זה החיים שלנו", אומרת מרים. עד מתי? "עד שאני אוכל, יכול להיות שמחר אני לא אוכל". ומה עם מחשבות על הסוף? "מחשבות של מוות בטח שיש", אומרת קניג. "אבל אתה צריך להשלים עם זה שזה לא הולך לנצח, וזה יום אחד ייגמר".

"לא פעם אני חושבת", אומרת מרים, "שאני הולכת לישון והייתי רוצה לא לקום. עם כל ההצלחה, למות יפה. או למות על הבמה, אבל יפה. בלי כאבים, כי כל אחד נפרד מהעולם יום אחד. לא חיים לנצח".