-
צילום: אי-פי

הזדמנות אחרונה בגלזגו: פסגת האקלים שיכולה למנוע קטסטרופה

למרות שכמה מראשי המדינות המזהמות ביותר בעולם כלל לא יגיעו לפסגת האקלים השבוע, הוועידה שנפתחת היום היא צלצול ההשכמה שהעולם חייב לשמוע, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, כדי למנוע מציאות אקלימית בלתי נסבלת
מואב ורדי
31 באוקטובר 2021
07:50

נתחיל מהסוף. הרוב המכריע של מדעני האקלים בעולם הגיע למסקנה חד משמעית - אם נמשיך לצעוד בנתיב בו אנו הולכים כעת בכל הקשור לפליטת גזי החממה, כבר בעוד כמה עשרות שנים הטמפרטורה על פני כדור הארץ תעלה לנקודה שלא תאפשר לנו להמשיך באופן בו התרגלנו לחיות כאן עד כה. אירועי אקלים קיצוניים כמו שראינו בקיץ האחרון, לדוגמה בשיטפונות הקטלניים בגרמניה, בשריפות הענק ביוון ובקליפורניה ובגלי החום ששברו שיאי טמפרטורה במספר רב של מקומות בעולם – יתרחשו בתדירות הרבה יותר גבוהה, ובעוצמה גדולה יותר. וזאת עוד הבעיה הקטנה יחסית.

האזינו ל"ועידת גלזגו - ההזדמנות האחרונה" | "עוד יום" 

הצרה הגדולה היא שאזורים נרחבים על פני הכדור שלנו יהפכו להיות בלתי ראויים למחיית בני אדם, ומקורות המים הקיימים היום יצטמצמו באופן משמעותי. זו מציאות שתביא בוודאות למלחמות על שטחי מחייה ומקורות מזון ומים, ותגרום להגירה בשיעור שיזעזע את הסדר הפוליטי והכלכלי בעולם. ההערכות מדברות על כך שכבר בשנת 2050, כ-300 מיליון בני אדם יאלצו להגר ממקום מושבם בגלל תנאי אקלים – וזה בתסריט האופטימי במסגרתו עוד נצליח לבלום את ההתחממות המסוכנת בהמשך.

לא עומדים ביעדים ומסכנים את המשק: דוח המבקר על משבר האקלים

מוסף "הזמן הירוק": הקשר בין ההתחממות הגלובלית לבריאות שלנו

צמצום השטחים הפוריים הראויים לחקלאות בעקבות ההתחממות הגלובלית מביא כבר עכשיו לעליית מחירי חומרי הגלם של מוצרי היסוד. בירדן ובמצרים למשל, עלו מחירי החיטה ביותר מ-10% בשנים האחרונות. המשך ההתחממות יוביל לעליית מחירים גדולה עוד יותר, שעלולה לזעזע את יציבות המשטרים שם - וזו כבר השלכה ישירה על הביטחון הלאומי של ישראל. ולא מדובר רק על אוכלוסיית העולם השלישי שתידפק על דלתותיו של העולם הראשון.

חישבו מה המשמעות של הצורך לשנות את כל התשתיות סביב ניו יורק או טוקיו כי אחרת הן פשוט תוצפנה בעקבות עליית מפלס פני הים. ובעיקר אנחנו צריכים לחשוב על מה שיתרחש ברובד הפחות גלוי לעין. יותר מ-37,000 מינים של בעלי חיים נמצאים כיום בסכנת הכחדה. גם בתסריט האופטימי ביותר של בלימת ההתחממות הגלובלית, כבר לא נוכל למנוע הרס של כ-90% משוניות האלמוגים בעולם. אלו נתונים שמביאים לפגיעה קשה במגוון הביולוגי על פני כדור הארץ. וזה לא עניין לחובבי צלילה או ספארי. זה דבר שפוגע בסוף במקורות המזון שלנו, ויוציא את כדור הארץ מהאיזון האקולוגי ששומר עלינו.

אז מה עושים? כדי למנוע את המציאות הקשה, צריך לדאוג שהטמפרטורה הממוצעת על כדור הארץ לא תעלה מעבר ל-1.5 מעלות יחסית לטמפרטורה שהייתה לפני המהפכה התעשייתית. מכיוון שכבר היום נרשמה עלייה ב-1.1 מעלות, לא נותר עוד הרבה. איך משיגים את היעד הזה? באופן קטגורי -  האנושות צריכה לצמצם את פליטות גזי החממה ב-50% כבר עד שנת 2030, ולהגיע לאיפוס הפליטות בשנת 2050 (איפוס אומר שכמות הגז שנפלוט תהיה זהה לכמות גזי החממה שנצליח לספוח מהאטמוספירה).

חבילת יחסי הציבור להתמודדות עם משבר האקלים

מלחמה בכאילו: ישראל מגיעה לגלזגו ללא הישגים

התמונה הברורה והמדאיגה הזו גרמה לאנשים העוסקים בתחום לשאת עיניים בציפייה גדולה אל ועידת האקלים העולמית שתיפתח מחר בגלזגו. זה היה אמור להיות המקום והרגע בו מנהיגי כל העולם ישלבו ידיים ויציגו התחייבויות לפעולות קונקרטיות שישיגו את היעד השאפתני הזה של צמצום פליטת גזי החממה.

כבר עכשיו אפשר לומר: הוועידה בגלזגו לא תספק את הסחורה

גלזגו היא ההזדמנות האחרונה ממש ללחוץ על הבלם ולשנות כיוון. אלא שעוד לפני שנחת ראש הממשלה או נשיא המדינה הראשון בסקוטלנד, כבר עכשיו ניתן לומר כי ככל הנראה גלזגו לא תספק את הסחורה, ומנהיגי העולם ייכשלו במשימתם לצאת עם הסכם ותוכנית ברורה לעצירה הנדרשת של ההתחממות הגלובלית. וזה נובע משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא חוסר רצון או חוסר יכולת של מנהיגים לשלם את המחירים הפוליטיים הנדרשים כדי לבצע את השינוי. והשנייה היא מאבקי כוח בין המעצמות. מנהיגי רוסיה וסין – שתיים מהמדינות המזהמות ביותר בתבל – כלל לא יגיעו לגלזגו השבוע. אבל הבעיה מתחילה גם בתוך המדינות עצמן.

כדי לצמצם את פליטת גזי החממה באופן דרסטי, צריך להיגמל מהתלות וההתמכרות שלנו לאנרגיה המיוצרת מדלקים מזהמים – פחם, נפט וגז, ולעבור להישענות על אנרגיות נקיות - רוח, אנרגיה סולארית וכורים גרעיניים. וכמו בכל התמכרות, גם כאן הגמילה היא כואבת. לכוחות רבי עוצמה והשפעה פוליטית יש אינטרס שהתלות שלנו בדלקים המזהמים תימשך. אלו חברות הגז והדלק הגדולות העולם. גם בדמוקרטיות כידוע, לפוליטיקאים קשה מאוד להתמודד מולן, יש שיגידו שפוליטיקאי שייצא נגדן יגמור את הקריירה.

אבל גם ברמת הפרט יש אזרחים רבים שייפגעו מהמעבר לאנרגיות נקיות. נשיא ארצות הברית ביידן למשל רצה להעביר עכשיו חקיקה שהייתה מביאה בסופו של דבר לפגיעה כלכלית בתעשיית הפחם האמריקנית. כלומר - בעובדי התעשייה הזו. אלא שסנאטור דמוקרטי אחד בשם ג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה מתנגד לחקיקה הזו כי הוא תלוי פוליטית בבוחרים מאותה מערב וירג'יניה, שמן הסתם לא יסלחו לו בבחירות הבאות אם ייתן את ידו לחוק שעלול להביא לפיטוריהם.

אז מנצ'ין התנגד, ומכיוון שביידן תלוי בכל קול דמוקרטי בסנאט, הוא פשוט ויתר על החוק הזה. ביידן רצה מאוד להגיע לגלזגו כשהוא יכול להגיד לעמיתיו, ראשי המדינות הגדולות - הנה, אני העברתי עכשיו חקיקה מרחיקת לכת לטובת צמצום הפליטות – עכשיו תורכם ליישר קו. אבל נשיא ארצות הברית יבוא לוועידה הזו כשגיבנת גדולה על גבו. ועדיין, ביידן נשאר מחויב ליעד שהציב לאמריקה: צמצום הפליטות ב-50% עד 2030, ואיפוס פליטות ב-2050.

מה שאי אפשר להגיד על שי ג'ינפינג נשיא סין - המדינה המזהמת בעולם. שי כלל לא מסכים להתחייב ליעדים המדוברים. לא רק שסין לא מוכנה כרגע לצמצם פליטות, הסינים אף מצהירים בגלוי שהפליטה המזהמת דווקא תגדל משנה לשנה, ורק ב-2030 תתחיל לרדת, ותגיע לאיפוס - לא לפני שנת 2060. זה כנראה יהיה מאוחר. מאוחר מדי כדי לבלום את ההתחממות הגלובלית ההרסנית.

יש לסינים כמה נסיבות מקלות. ראשית, בגלל גודלה העצום. מבחינת כמות פליטות לנפש, סין ממוקמת הרחק מאחורי ארצות הברית, גרמניה ובריטניה (וגם ישראל), ושנית מדינות כמו סין או הודו אומרות למדינות המערב: אתם עברתם תהליך צמיחה ופיתוח תעשייתי מואץ במאה ה-20 במחיר של זיהום הפלנטה, ועכשיו כשאנחנו צריכים לקחת מיליארדי בני אדם ולעבור ממדינה נחשלת למדינה מפותחת ומתקדמת, אתם דורשים מאיתנו לעצור כדי לא לזהם כפי שאתם זיהמתם. גם אם זה טיעון מניפולטיבי מעט, יש בו גם מידה של צדק. ועדיין, ממש בימים אלה, סין מגדילה ומרחיבה את תעשיית הפחם שלה.

המזהמות הגדולות ביותר נשארות בבית

אז על פניו, איך נאמר, לא לילד הסקוטי הזה פיללנו כשחשבנו על גלזגו. ארבעת המזהמות הגדולות בעולם הן סין, ארצות הברית, הודו ורוסיה. סין לא מוכנה כאמור להסכים לצמצום הפליטות בשיעור הנדרש כדי למנוע אסון ונשיאה לא יגיע לוועידה. נשיא ארצות הברית מגיע לוועידה החשובה הזו כשהוא לא מצליח בינתיים להעביר את החקיקה בה רצה לצמצום הפליטות. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי דווקא כן יהיה בגלזגו, אבל עד היום הודו כלל לא הציגה שום התחייבות ליעד כלשהו לאיפוס הפליטות. ובנוגע לרוסיה, ובכן ולדימיר פוטין בכלל לא מתכוון להגיע לכינוס החשוב הזה השבוע. כמו שאמר פעם מישהו חכם: ככה לא בונים חומה.

הצמצום הדרמטי הנדרש של הפליטות מתורגם בסוף לשינוי בחיים של כל אחד מאיתנו. אם כל העולם היה מפסיק לאכול בשר - היינו חוסכים חמישית מהפליטה

האם זה אומר שהוועידה כשלה לחלוטין או שהיא בכלל מיותרת? ממש לא. עצם כינוסה של ועידת גלזגו היא המנוף שגרם למנהיגים להיכנס לעובי הקורה ולקבל החלטות בנוגע לשינוי מדיניות נדרש בנושא האקלים.

כך גם אצלנו בישראל. הפסגה הצפויה בסקוטלנד העלתה את נושא צמצום הפליטות לסדר היום של קברניטי המדינה, היא שגרמה לממשלת ישראל להחליט לפני שלושה חודשים על צמצום של 85% מהפליטות והיא כנראה מה שגרם לראש הממשלה בנט להחליט אתמול על עדכון של ההחלטה הזו ואימוץ יעד של אפס פליטות עד שנת 2050.

הפרופיל התקשורתי העצום שיש לוועידת פסגה אליה מגיעים כמעט כל מנהיגי העולם הוא גורם חשוב מאוד ביכולת להביא לשינוי תודעתי גם אצל המנהיגים, אבל גם אצלנו הציבור בנוגע לצורך לשנות את אורחות חיינו לטובת בלימת ההתחממות הגלובלית. בסופו של יום, יש גבול עד כמה מנהיגים פוליטיים – אמיצים ככל שיהיו - מסוגלים לקבל החלטות המנוגדות באופן חריף לתחושות בקרב חלקים גדולים בציבור שלהם.

הצמצום הדרמטי הנדרש בדחיפות של הפליטות המזהמות, מתורגם בסוף לשינוי בחיים של כל אחד מאיתנו. נצטרך ללמוד לנסוע יותר בתחבורה ציבורית ופחות ברכב הפרטי. לתקופה מסוימת ייתכן שהמדינות שלנו יצטרכו להפנות חלקים גדולים יותר מהתקציב לטובת המעבר לאנרגיות נקיות, על חשבון קיצוץ תקציבי מתחומים אחרים (על אף שבהמשך, האנרגיות המתחדשות יהיו כנראה גם כלכליות יותר). ואולי אפילו נאלץ פשוט לשנות את התזונה שלנו. 60% מהפליטות המזהמות מגיעות מתעשיית המזון. שליש מזה מייצרת תעשיית הבשר. אם כל העולם היה מפסיק מחר בבוקר לאכול בשר, היינו חוסכים חמישית מהפליטה המזהמת בעולם.

בינתיים, עד שזה יקרה, האחריות על שינוי הכיוון מוטלת על המנהיגים הפוליטיים. והם יהיו השבוע בגלזגו. זאת ועידה שתיכנס כנראה להיסטוריה, השאלה אם כאירוע שבו החל השינוי שבלם את ההתחממות הגלובלית ומנע עתיד אקלימי קטסטרופלי, או ככינוס שבו הוחמצה ההזדמנות האחרונה לעשות זאת לפני שכבר נעשה מאוחר מידי. וכאמור, זאת לא שאלה אקדמית. התשובה תקבע איך ייראו החיים שלנו על הכדור הזה, ובעיקר איך ייראו חייהם של ילדינו.