מנהיגים בפסגת האקלים
צילום: אי-פי

ועידת האקלים: רק תלבשו את החליפה של הדאגות

הוועידה העולמית למשבר האקלים רק החלה וכבר שמענו את המושג "הזדמנות אחרונה" מכל פינה ונאום. בפועל, אין כרגע מתאם בין השאיפה למנוע התחממות מעשה ידי אדם בכדור הארץ לבין המדיניות הננקטת ברוב המדינות • האם הפסגה בגלזגו היא טקס לטיהור המצפון או אירוע שיכול להוביל שינוי של ממש, ומה יש לישראל להציע?
שמואל רוזנר
01 בנובמבר 2021
17:17

בסוף, כולנו נמות. בסוף, גם כדור הארץ ימות, כדרכם של עצמים שמימיים מסוגו. עוד הרבה לפני שימות, הכדור כבר לא יהיה מותאם לחיי בני אדם ובטח לא בני אדם כפי שהם היום. וגם אם יצליחו להימלט לכוכב אחר לגלקסיה אחרת – וזו לא תהיה משימה של מה בכך – בסוף גם הגלקסיה ההיא תמות. יש תהליכים שלוקחים כמה עשרות שנים, ויש שמאות, אלפים או מיליונים של שנים.

אבל שום דבר לא מתקיים לנצח. לפחות לא לפי מה שידוע למדע כיום. כך שבכל מקרה, מה שכולנו עושים זה בסך הכל לדחות את הקץ. בין אם מדובר בקיצנו שלנו, ובין אם קיצו של המין האנושי. דחייה גדולה היא הצלחה, דחייה קטנה היא כישלון. וכמובן, לפעמים זה בכלל לא תלוי בנו, כפי שהדינוזאורים היו שמחים להעיד, אם רק היה נשאר מהם זכר.

ועידת גלזגו: ההזדמנות האחרונה | האזינו לפרק ב"עוד יום"

מכאן לגלזגו, לוועידת כדור הארץ, שבה מנסים לשכנע את האנושות שהגענו לרגע מכריע. ראש ממשלת בריטניה אמר שהדור הבא ״לא יסלח לנו״ אם לא נמנע את האסון. נו – ונגיד שלא יסלח, אז מה? ונגיד שיחפש למי לא לסלוח, האם ג׳ונסון ייצא נקי בזכות העובדה שנשא נאום חוצב להבות? האם ביידן ייצא נקי בזכות העובדה שטרח לבוא מעבר לאוקיינוס? האם תמר זנדברג תצא נקייה בזכות המלחמה שהיא מנהלת במדינה קטנה שתרומתה להתחממות זניחה?

לקראת הועידה, וכנראה גם במהלכה, נשמע הרבה את הביטוי ״הזדמנות אחרונה״. וראוי לשאול – הזדמנות אחרונה לעשות מה? האם זו הזדמנות אחרונה למנוע התחממות. האם זו הזדמנות אחרונה למנוע כליה. האם זו הזדמנות אחרונה למנוע התחממות בהסכמה נינוחה ולא באמצעי כפייה. האם זו הזדמנות אחרונה לפני שכולנו מתים, או אולי זו בסך הכל הזדמנות אחרונה לבלות בגלזגו, ובשנה הבאה נוזמן ליעד פחות אטרקטיבי. כך או כך, נכון לעכשיו, אין מתאם בין השאיפה למנוע התחממות מעשה ידי אדם לבין המדיניות הננקטת ברוב המדינות.

סין בולטת לרעה, אבל זה לא שארצות הברית כבר הורידה, או התחייבה להוריד, את פליטת הגזים הרעילים לרמה שאכן תביא לבלימה מספקת של המגמות ההרסניות הנצפות כרגע (יש גרף מאיר עיניים, בניו יורק טיימס). לא האמריקאים, ולא האירופים, ולא אף אחד. בעצם, הוויכוח כרגע הוא על מי יעשה קודם, ועל מי יעשה יותר, מי אשם יותר ומי צדיק יותר. בוועידת גלזגו המטרה העיקרית היא לצאת צדיק. ביידן רוצה שהבוחרים שלו יחשבו שהוא עשה את כל מה שאפשר. שהסינים אשמים. אלה מצידם, רוצים שהסינים יחשבו שביידן אשם, אמריקה השבעה אשמה. אמריקה שלא מוכנה לרדת ברמת החיים כדי להציל את כדור הארץ. אמריקה שיותר חשוב לה להישאר המעצמה המובילה מאשר להציל את כדור הארץ.

כמה צריך לדאוג מההתחממות? נדמה שכאן יש תחרות בין מי שמאמין בבהלה ככלי שיווקי לקידום סדר היום הירוק, לבין מי שסבור שבהלה רק תביא להתפכחות שסופה ספקנות. אל גור, לשעבר סגן נשיא ארה״ב, וזוכה פרס נובל לשלום בזכות מעורבותו בקידום מודעות להתחממות כדור הארץ, היכה בתופים גדולים, ואיים מקטסטרופה מעבר לדלת. כאשר התברר שקצת הקדים, וקצת הגזים, וקצת ניפח, התוצאה הייתה בעייתית: לא מעט אמריקאים, וגם לא אמריקאים, הגיעו למסקנה שמדובר בהפחדה לשם האדרה עצמית, ונאטמו גם לדיבורים קצת פחות היסטריים על מצב הכדור.

מאז עברו כמה שנים, ומסע ההפחדה נמשך. יש לו גם סימנים בשטח. בסקירה של 17 מדינות, על ידי מכון הסקרים פיו, התברר שרוב גדול של תושביהן מודאגים, ולעיתים מאוד מודאגים, שהתחממות כדור הארץ תפגע בהם אישית במהלך חייהם. מצד שני, רוב קטן מהם איננו משוכנע שפעולת הקהילה הבינלאומית תפחית באופן ממשי את התחממות כדור הארץ. ובמילים פשוטות: אלה אנשים מודאגים משום שהם מצפים להיפגע.

בציפייה יש הגיון. התחממות כדור הארץ, אם וכאשר תגיע לממדים שיש להם השפעה דרמטית על דפוסי מגורים והגירה, תפוצת מחלות וחקלאות, יכולה לשנות חיים של מיליארדים. זה לא יקרה מחר בבוקר. מחר בבוקר אפשר להידרס, אפשר לקבל אבחנה רפואית קשה, אפשר להיפגע באירוע טרור, אפשר להיקלע למלחמה. העולם מספק סיבות רבות לדאגה, חלקן דחופות וחלקן פחות, חלקן מחוברות למציאות וחלקן אופנה חולפת. ההחלטה להעלות למודעות את שאלת האקלים מובנת ונכונה. ההחלטה לבחור בטקטיקה של הפחדה לא בהכרח נכונה.

בעיקר - ההחלטה לאמץ בשאלת האקלים טקטיקה של ועידות מפוארות ורבות משתתפים מעוררת תהיות. בעיות חמורות צריך לפתור במהלכים רציניים של מדיניות, לא בטקסים ובנשפים וחתימות של נערות שבדיות מפורסמות. תאמרו: אולי כדי שאפשר יהיה לאמץ מדיניות יש הכרח להעלות מודעות ולכן יש הכרח בוועידות? באמת אולי. ומצד שני, הוועידות מאפשרות למדחיקי ההתחממות ומתנגדי המדיניות להצביע על הבזבזנות הראוותנית של הקמפיין הזה. מאל גור ועד ג׳ון קרי, הקמפיין מריח מאפטרשייב יוקרתי וסעודות גורמה.

גם כמה וכמה ישראליות וישראלים התמרחו במה שצריך ועלו על טיסות לגלזגו. האם יביאו תועלת רבה למלחמה בהתחממות כדור הארץ? מותר להטיל בזה שמץ של ספק. ישראל איננה מדינה שהתעשייה שלה משפיעה על הטמפרטורה, ועם כל הכבוד למגזר ההיטק, ישראל גם לא מצאה פתרון קסם טכנולוגי שאפשר לשווק ויביא לפתרון בעיית ההתחממות.

מה יש לישראל להציע? יש שורה של המצאות וטכנולוגיות שיביאו תועלת, אך השיווק שלהן לא מצריך את נוכחותם של נפתלי בנט ותמר זנדברג בגלזגו. מה עוד יש לישראל להציע? תמיכה מוסרית בקבוצת המדינות ה״טובות״, שמבטיחות לעשות הרבה כדי לבלום את ההתחממות.

כפי שמבקר המדינה הוכיח, בתחום הזה יש לישראל לאן להתקדם, וכדי שתתקדם היא צריכה את השרה הממונה בירושלים, לא בסקוטלנד. מה עוד יש לישראל להציע? מה שיש לכולם. הבטחות לעתיד טוב יותר, שאנחנו כבר לא נהיה בו בכדי להיענש על הפרתן. בנט יכול להבטיח שישראל תהיה ירוקה בעוד שלושים שנה. הוא יכול להבטיח גם עשר שנים. אפילו חמש.

הבטחות באות בקלות ובזול בעולם הפוליטי. בעיקר הבטחות שמשמעותן דלילה. שהרי, בין אם בנט יקיים ובין אם לאו, התחממות כדור הארץ לא תושפע מזה. בדיוק בגלל זה, ישראל לא תמלא את ההבטחה אם יהיו לה עניינים דחופים יותר שיצדיקו הפרה של ההבטחה. וגם לא אמריקה, ולא סין, ולא ברזיל, ולא הודו.

21% מעריכים שהשנה יירד יותר גשם מהממוצע. מה אתם חושבים? הצטרפו למשחק התחזית של המדד