שריפות לצד שיטפונות
צילומים: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

גלי חום קיצוניים לצד הצפות: שינויי האקלים שכבר כאן בארץ

ישראל מתחממת בקצב כפול מהממוצע העולמי - וכבר הגיעה לנקודת הרתיחה • וגם - איך ישראל יכולה להיערך לקראת ההצפות?
שרון וכסלר ויפעת גליק
01 בנובמבר 2021
23:22
עודכן ב 06:44

שינויי האקלים כבר מורגשים בכל העולם – מטמפרטורות קיצוניות ועד שיטפונות ענק. אבל בזמן שהעולם חושש מעלייה בטמפרטורות, המצב בישראל כבר הגיע לנקודת הרתיחה. ההתחממות אינה זהה בכל מקום בעולם. ישראל נחשבת ל-"hot spot", נקודה חמה. ההתחממות של ישראל מהירה מההתחממות הממוצעת הגלובלית. עד כדי כך שקצב ההתחממות בישראל גבוה מהקצב העולמי כמעט פי שניים.

מדען האקלים אד האווקינס החליט להמחיש את ההבדלים בצורה גרפית. הוא לקח את הממוצע הגלובלי של הטמפרטורה וצבע את השינויים. כל שנה מעל הממוצע הגלובלי היא בצבע באדום וכל שנה מתחת לממוצע היא בצבע בכחול. הממוצע – בלבן. לאחר מכן הוא עבר על כל אזור בעולם וכל מדינה, ויצר תמונה צבעונית שממחישה את השוני בין המדינות.

במבט על הממוצע העולמי מ-1850 עד 2020 למשל, רואים בבירור את ההתחממות בשנים האחרונות. אם מסתכלים על ההתחממות בקוטב הצפוני מ-1893 עד 2020, רואים באופן מובהק שהאוקיינוס הצפוני הוא אחד האזורים שהכי מתחממים בעולם. זה מסביר את המסת הקרחונים ואת החשש הגובר מעליית מפלס פני הים.

בפסים של האווקינס מ-1901 עד 2020 ישראל מתועדת כמובן כמדינה חמה. גם בעבר היו כאן הרבה שנים חמות, אבל השנים האחרונות חמות במיוחד. נתוני השירות המטאורולוגי דומים - מ-1950 עד 2020 הטמפרטורה עלתה במעלה וחצי. יש להדגיש כי נקודת המוצא היא 1950, ולא 1850 כמו זאת של המדידות העולמיות.

והמצב רק מחמיר. קצב ההתחממות הממוצע בשלושת העשורים האחרונים גדול כמעט פי שלושה כשמשווים אותו לקצב ההתחממות ב-70 השנים האחרונות מ-1950. אנחנו מתחממים יותר משאר העולם, וההתחממות הזו מובהקת וקיצונית בעיקר ב-30 השנים האחרונות. המשמעות: הרבה יותר גלי חום שרק יילכו ויחמירו בשנים הבאו - דבר שמדינת ישראל כלל לא ערוכה לקראתו.

שיעור הגידול במספר השיטפונות - 1133%

עוד תופעה שקשורה ישירות לשינויי האקלים הגלובליים, ואפשר לראות אותה בישראל בשנים האחרונות, היא ירידה של יותר ויותר משקעים בפרק זמן קצר מאוד. גם בעולם אפשר לראות מגמת עלייה תלולה מאוד. מאז שנות ה-70 ועד 2019, שיעור הגידול במספר השיטפונות הוא 1133%. כאן, בישראל, הבנייה הצפופה מביאה להיעלמות של שטחים פתוחים. וכך קורה שכשהשמיים מורידים דמעות של גשם בבת אחת - אין למים לאן לחלחל, וכך נוצרים שיטפונות.

ומי אמור לטפל בכל המים האלה שמצטברים ומאיימים עלינו? משרד החקלאות מנסה להוביל תוכנית לטיפול בשיטפונות והוקמו 11 רשויות ניקוז שהתפקיד שלהן הוא לטפל בכך, כל אחת בשטחה, אבל לכל אזור יש תוכנית נפרדת, ואין תוכנית לאומית בראייה כלל-ארצית.

בנוסף, התקציב הממשלתי של רשויות הניקוז עומד היום על כ-550 מיליון שקלים לעשר שנים. התקציב, שנקבע לפני עשור, כבר לא רלוונטי להיום כי צורכי הניקוז השתנו בעקבות שינויי האקלים. בשנת 2019 ההערכה תפחה, ולפיה נזדקק ל-6 מיליארד שקלים כדי להצליח במשימת הניקוז.

מרכז חיזוי הוקם ואמור היה לתת סוג של מענה ולעדכן מראש על גשמים חזקים כדי להשתלט על זרמים קיצוניים. אבל לא ברור עד כמה מרכז החיזוי מעורב בהתרעות על אירועי שיטפון וגם לא סוכם איך יועבר המידע, מתי ובאיזה תקציב יפעל בכלל.

אז בזמן שגלזגו חווה בימים האחרונים לא מעט הצפות של מים ולחלופין, הצפות של מלל בפאנלים חשובים, כדאי לדאוג במקביל גם לימים החורפיים שלנו, שכבר עומדים בפתח.