השבעת הכנסת ה-24
צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש 90

אם כבר נורווגי - אז על מלא

21 ח"כים נכנסו לכנסת במסגרת החוק הנורווגי, אבל החודשים האחרונים מגלים שיכולתם לפקח על הממשלה לוקה בחסר - כשבכל רגע ניתן להיפטר מהם. יש פתרון שיחזיר ל"נורווגים" את העצמאות הפרלמנטרית, אבל אין לאף אחד אינטרס לשנות את המצב | פרשנות
יערה שפירא, פרשנות
02 בנובמבר 2021
10:23

21 חברי כנסת נכנסו אליה בזכות החוק הנורווגי. המהלך זכה לגינויים בגלל העלות של לשכות הח"כים וכו', אבל ההשפעה המשמעותית שלו בשינוי מעמד הכנסת ואופי הפיקוח הפרלמנטרי – נזנחה.

החוק הנורווגי מאפשר לחלק משרי הממשלה, בהתאם למכסה המותאמת לגודל מפלגתם, להתפטר מהכנסת ולהכניס אליה במקומם את הבא בתור ברשימת המפלגה, מלמטה. אלא שהחוק מאפשר לשרים גם להתחרט – לחזור לכנסת, ולהדיח את חבר הכנסת שהחליף אותם. בכך, נותרים ה"נורווגים" להתנהל כשהם מאויימים תמידית: אם יגלו עצמאות יתר, תמיד אפשר להיפטר מהם, במחי מכתב של שר שיבקש לשוב לתפקידו הפרלמנטרי.

ח"כים מהמעמד החדש שנוצר, ה"נורווגים", סופגים יחס מזלזל, בצד נכונות פחותה לנהל עמם דיונים

החודשים האחרונים מגלים רמזים עבים לכך שהשיקול הזה לא חמק מעיניי חברי הכנסת. הקואליציה, שחווה משברים אחת לכמה ימים בשל איומים של ח"כים במרד בהצבעות – עדיין לא אותגרה בידי אף אחד מהח"כים שנכנסו אליה במסגרת החוק הנורווגי. אולי למעט ח"כ גבי לסקי ממרצ, שהתבטאה נגד מדיניות הצד הימני של הממשלה, אבל גם היא לא איימה להצביע בניגוד למשמעת הקואליציונית. קשה להאמין שמדובר במקרה, נוכח העובדה שה"נורווגים" מהווים יותר משליש מחברי הקואליציה.

חברי הכנסת מהמעמד החדש שנוצר, ה"נורווגים", נאלצים לספוג יחס מזלזל, לצד נכונות פחותה לנהל עמם דיונים. מצד אחד, הם הנוכחים בישיבות הוועדות, לעיתים בשעות לילה מאוחרות. בכך, הם המחוקקים בפועל – אלה שמקבלים את החלטות המיקרו במאות נושאים. מנגד, בידי חברי האופוזיציה הם מכונים "עובדי קבלן", "עובדים זרים", "חיילי שח-מט" ועוד מיני כינויי עלבון. הגורמים הממשלתיים מנומסים יותר, אבל התמונה המצטיירת ברורה גם להם. הנכונות של נציגי הממשלה או האופוזיציה לדון ולהגיע לפשרות עם חברי הכנסת הנורווגים, נראית – לפחות מהצד – קטנה יותר.

אחד התפקידים המרכזיים של חברי הכנסת הוא פיקוח על הממשלה. בתפקיד הזה אמורים חברי הכנסת להיות עצמאיים במידת האפשר. "לא תגורו מפני איש" - חל גם על פיקוח פרלמנטרי, כמו על כל סוג אחר של שיפוט אובייקטיבי. אולם במקרה שבו המפוקח יכול לפטר את המפקח בכל עת וללא נימוק – הח"כ המפקח הוא לא בלתי תלוי, וספק אם הוא מפקח בכלל.

החוק הנורווגי במקור מחייב את כל השרים להתפטר. הם יכולים לחזור לתפקידם הפרלמנטרי רק אם יתפטרו מהממשלה

הנה דוגמה, לטעמי קיצונית פחות משל חברי הכנסת הנורווגיים: כששר המשפטים לשעבר אמיר אוחנה מינה את דן אלדד, ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות, לממלא מקום פרקליט המדינה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי המינוי לקוי, בין השאר, מפני שממלא מקום נותר תלוי בממנים אותו לעניין הפיכת התפקיד לקבוע. "הלכה למעשה", קבע היועץ המשפטי, "עתידו המקצועי של מ"מ פרקליט המדינה נתון בידי גורם פוליטי, שהמערכת בראשה מ"מ פרקליט המדינה עומד, מנהלת נגדו הליך משפטי".

הנה, עמדתו העקבית של היועץ המשפטי לממשלה הייתה תמיד שהתלות של ממלאי-מקום בגורמים הממנים היא טעם לפגם במינויים. זאת, גם כשמדובר בתפקידים מרכזיים, שהפיקוח על הממשלה הוא משני בהם. על אחת כמה וכמה, לגבי חברי כנסת שזהו עיסוקם המרכזי.

הגודל כן קובע | האזינו לעוד יום עם עקיבא נוביק

יש, כמובן, טעמים טובים מאוד לחקיקה שמאפשרת לשרים להתפנות מתפקידם כחברי כנסת ולהקדיש עצמם לעבודת הממשלה. אולם, המחוקק הישראלי, כנראה במכוון, לא הלך את הדרך עד סופה. החוק הנורווגי במקורו לא מאפשר רק לחלק משרים להתפטר מהפרלמנט - אלא מחייב את כולם. שם, שרים יכולים לחזור לתפקידם הפרלמנטרי רק במחיר התפטרות מהממשלה.

למרבה הצער, במצב שנוצר כמעט שאין גורם שיש לו גם היכולת הפוליטית וגם האינטרס לתקן את המעוות. לשרים עדיף, כמובן, שלא לקדם חוק שיאלצם להתפטר מהכנסת מבלי יכולת לשוב אליה ולשמור על תפקידם בממשלה. חברי הכנסת הנורווגים עצמם מצביעים, כאמור, כמצוות השרים (זו הרי עצם הבעיה). האופוזיציה היא כמובן במיעוט. היחידים שיכולים אולי להתאגד כדי לנסות לעשות שינוי מהסוג הזה הם חברי הכנסת שאינם שרים וגם אינם "נורווגים", אבל ספק אם הדבר מעניין את רובם מספיק בשביל להפעיל לחץ על עמיתיהם שבממשלה לטובת השגת רוב לתיקון.

נכון להיום, העובדה שלמעלה משישית חברי הכנסת הם ממלאי מקום – הופכת את מעמדה של הכנסת כגורם מפקח על הממשלה לבדיחה לא מצחיקה.