שלי יחימוביץ' ואיתן כבל
צילום: פלאש 90

כאן דעה | בכל מקרה הציבור יפסיד

ההסתדרות היא גוף מונופוליסטי ואנטי-ליברלי. יחימוביץ' או ניסנקורן? לכם זה לא משנה
עומר דוסטרי
12 בפברואר 2017
14:28
עודכן ב 14:33

הכרזתה של חברת הכנסת, שלי יחימוביץ', על כוונתה להתמודד בבחירות הקרובות לראשות הסתדרות העובדים במאי השנה, הכניסה את המערכת הפוליטית לסחרור. למרות שתפקיד יושב ראש ההסתדרות הוא בעל כוח פוליטי והשפעה משמעותיים, בדרך-כלל עוברות הבחירות להסתדרות מתחת לרדאר, כשהמתמודדים לתפקיד הם מועמדים יחסית אפורים שלא נהנים מחשיפה ציבורית ותקשורתית גבוהה.

לתוך המציאות האפורה הזו, הצליחה יחימוביץ', הנהנית לאורך השנים מסיקור תקשורתי אוהד וחשיפה גבוהה בתקשורת, להכניס לא מעט צבע ועניין, וכבר כעת, שלושה חודשים לפני מועד הבחירות, עוסקת התקשורת הישראלית בה ובמועמד השני שמכהן כיושב ראש הנוכחי, אבי ניסנקורן.

במסגרת הקמפיין הפוליטי לבחירות, שני המועמדים הקדימו להאשים האחד את השני בהרס אפשרי של ההסתדרות. יחימוביץ' טענה כי ניסנקורן פועל לביטול הבחירות הדמוקרטיות בארגון ומנסה למנוע את התמודדותה, ואילו ניסנקורן טען כי יחימוביץ' כרתה דיל פוליטי עם איתן כבל, על-מנת לעקוף את תקנון ההסתדרות ולרוץ כחלק מסיעתו הקיימת של חבר הכנסת הוותיק. על-פי ניסנקורן, כבל עצמו הציע דווקא לחבור לצדו, בתמורה לסידור עבודה בהסתדרות עבור אחיו, אך ניסנקורן סרב להצעה.

ריצתה של יחימוביץ' לתפקיד נראית אמנם מתבקשת במבט ראשון, לאור התדמית החברתית שהשיגה לעצמה במהלך השנים, הן כעיתונאית והן כחברת כנסת. אלא שהמציאות מעידה אחרת - יחימוביץ' אינה יקירת העובדים החלשים והאוכלוסייה החלשה בישראל, אלא מייצגת ועדי עובדים בריוניים ותורמת בעקיפין ליוקר המחיה בישראל.

קשה לשכוח את תמיכתה במונופול המלט ואת הצהרתה כי ״גם אם תוכיחו לי שדירה לזוג צעיר תרד ב-20 אלף דולר, אני עדיין חושבת שההסתכלות שלנו צריכה להיות לא תמיד דרך העיניים של הצרכן״. ומה בדבר מאבקה נגד הורדת המכס על הטונה? הנה תזכורת: ״הציבור רוצה לקנות טונה בזול. מה זה הציבור? העובדים במפעלים שמייצרים טונה הם לא הציבור?". וזה לא מסתיים כאן: הצעתה להעלות את מחיר האגרה, מלחמתה נגד מבצע ״עוף בשקל״ של רמי לוי (״בגלל השכר הנמוך לעובדים״), והרשימה עוד ארוכה.

הכל מתוך כביכול "דאגה לעובדים", כשבפועל מדובר במאבקה בעד ועדי עובדים, תוך שהיא מייקרת במו ידיה את רמת המחיה של כלל אזרחי ישראל, לטובת מיעוט זניח של ציבור עובדים חזק, שאת קולו מעוניינת יחימוביץ' לקבל כחבילה כוללת וגדולה בקלפי – שהרי ידוע כי ועדי עובדים מגיעים בהמונים באוטובוסים לקלפי, ומצביעים לפי הוראת יושב-ראש הוועד.

ניסנקורן וכבל בימים טובים יותר (צילום: פלאש 90).כבל וניסנקורן בזמנים טובים יותר (צילום: פלאש 90).

האם ניסנקורן מהווה בחירה טובה יותר? הוא אמנם פרגמטיסט ואינו סוציאליסט בעל עמדות כלכליות רדיקליות, אך בתור מי שבוחר מפעם לפעם לצאת לשביתות הרסניות במשק שפוגעות בכלכלה ומשבשות תדיר את חייהם של אזרחי ישראל - שכל רצונם לשלוח את הילדים לבתי-הספר ולגנים, ולהגיע בעצמם לעבודה בעזרת תחבורה ציבורית מתפקדת – אי אפשר לומר שהוא בחירה טובה יותר.

כך או כך, יהיה אשר יהיה המנצח בקרב הפוליטי המזוהה עם מפלגת העבודה, מי שצפוי להפסיד בוודאות הוא הציבור הישראלי. שנים רבות שהסתדרות העובדים זוכה באגפים מהתקשורת לסיקור מפנק, מלבד מספר מועט של עיתונאים אמיצים שהעזו לצאת נגדה. מציאות זו הביאה לכך שההסתדרות ממותגת, גם בעזרת פרסומות שמשודרות בזמן צפיית שיא, כארגון הדואג לעובדים החלשים במשק וכמי שכל פגיעה בו תפגע בהכרח בעובדים.

אלא שהאמת שונה לחלוטין. ההסתדרות היא גוף מונופוליסטי, אנטי-ליברלי, לא שקוף, ובעיקר דואג לעובדים החזקים במשק ופוגע במשק הישראלי.

על-פי דו"ח שפרסם פורום "קהלת", עולה כי בהסתדרות מאוגדים למעלה מ־400 אלף עובדים - פער עצום לעומת כל ארגון הסתדרות אחר, המעיד על מעמדה המונופוליסטי במדינה, הנובע משימוש של עשרות שנים בארגון ככלי פוליטי עבור מחנה השמאל. לצורך המחשת הפער, "ההסתדרות הלאומית" מאגדת כ-70 אלף עובדים, ואילו ארגון "כוח לעובדים" מאגד רק כ־20 אלף עובדים. הסתדרות המורים וארגון המורים - המאגדים כ־200 אלף עובדים - אמנם אינם פועלים באופן רשמי תחת הסתדרות העובדים, אך מצד ששני, גם אינם מתחרים בה ואף חתמו איתם על הסכמי שיתוף-פעולה.

זאת ועוד. על-פי החוק בישראל, על-מנת להפוך לחבר בהסתדרות, נדרשת הסכמה מצד שליש בלבד מהעובדים בחברה מסוימת. מרגע שהושגה הסכמה של שליש מהעובדים, כל יתר העובדים מחויבים להשתייך להסתדרות וכמובן לשלם דמי חבר.

ומה בדבר שקיפות מצד ההסתדרות? תשכחו מזה. בזמן שארגונים ועמותות אחרים מחויבים להישמע לחוק העמותות וחלה עליהן חובת ביקורת, דיווח ושקיפות, ההסתדרות מוגדרת כ"אגודה עותומאנית" -  סטטוס המחריג אותה ממחויבות לציית לכללי חופש המידע החלים על גופים ציבוריים, ומעניק לה הטבות אחרות.

מעל הכל, הסתדרות העובדים לא באמת דואגת לעובדים החלשים, אלא מגינה בעיקר על העובדים החזקים במשק, הנמצאים במגזר הציבורי ונהנים מתנאים מצוינים. בעזרת מנופי לחץ מצד ההסתדרות ואיומים בריוניים חוזרים ונשנים להשבתת כלל המשק הישראלי ולפגיעה בכלכלה, משיגים ועדי העובדים החזקים במשק – בין היתר בחברת החשמל, בנמלים, בתעשייה האווירית, ברכבת ישראל , ועוד – הטבות, תופינים ושכר שאפשר רק לחלום עליהם במגזר הפרטי, כאשר העובדים "הרגילים" נשכחים לטובת הוועדים החזקים.

הזכות להתאגד היא זכות חשובה וחיונית במשק, אך לצד זאת עלינו לשמור על זכותו של המעסיק – כולל הממשלה – להתייעל ולפטר עובדים שאינם תורמים בעבודתם, צעד שהסתדרות העובדים מתנגדת לו בכל תוקף ובכך מונעת גם את ייעול המגזר הציבורי ושיפור בטיב השירות שהאזרח מקבל מהמדינה. עלינו גם לוודא כי התאגדות זו תהיה אך ורק במסגרת וולנטרית וללא כפייה מצד המדינה. במקביל, על המדינה להעביר בהקדם האפשרי את חוק בוררות חובה, שימנע שביתות פראיות מצד ועדי עובדים חזקים, המחזיקים את "השאלטר" של המדינה ואחראים לתשתיות לאומיות חיוניות, כמו נמלים, חשמל, רכבת ועוד.

עד ששינויים הכרחיים אלה ייעשו, המאבק הפוליטי על ראשות ההסתדרות רק יקבע מי האדם שיקבל לידיו את הכוח לפגוע במשק הישראלי ובעובדים הלא מאוגדים.