נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, יושב מול היועץ לביטחון לא
(צילום: AP)

התפקיד שמסעיר את ארצות-הברית

מדוע התפטרות היועץ לביטחון לאומי האמריקני מסעירה כל-כך את המערכת הפוליטית בארה"ב?
עומר דוסטרי
14 בפברואר 2017
21:27
עודכן ב 21:50

התפטרותו של היועץ לביטחון לאומי של ארצות-הברית, מייקל פלין, שרק לפני תקופה קצרה נכנס לתפקידו, גרמה לסחרור פוליטי בממשל טראמפ. פלין, שהתפטר על-רקע יצירת קשר עם גורמים רוסים רשמיים, עוד לפני שאושר מינויו, וכן בשל מסירת "מידע חלקי" לסגן הנשיא באשר לפעילותו מול הרוסים, שימש באחד התפקידים הרגישים והחשובים ביותר בממשל האמריקני.

במשך 150 שנה הסתדרו האמריקנים ללא מועצה לביטחון לאומי, וזו קמה רק ב-1947, לאחר מלחמת העולם השנייה ובתחילת תקופת "המלחמה הקרה", כשנוצר הצורך האמריקאי לנהל את העולם ולהתייחס להשפעות ולסיכונים של הפצצה האטומית.

מטרתה בחוק היא לתאם בין ההגנה, יחסי חוץ, מדיניות הכלכלה הבינלאומית, והמודיעין. ב-1949 הפכה המועצה לביטחון לאומי חלק אינטגרלי מהמשרד הביצועי של הנשיא האמריקני. תפקיד היועץ עצמו נוצר רק ב-1953, כאשר עד אז היה מזכיר מיוחד שהתמנה לאחראי על המועצה.

מורשת קיסינג'ר

לאורך השנים לקחה המועצה חלק בהחלטות של הנשיאים האמריקניים, אולם היא לא הייתה גורם מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות. השינוי החל לאחר מינויו של הנרי קיסינג'ר לתפקיד. קיסינג'ר לקח את התפקיד בשתי ידיים והפך ליועץ לביטחון לאומי הדומיננטי ובעל ההשפעה הרבה ביותר בהיסטוריה האמריקנית, עד היום.

תחת הנשיא ניקסון, ניתבו השניים עוצמות וסמכויות רבות לתפקיד היועץ לביטחון לאומי ולמועצה בכלל, עד למצב שבו שלט קיסינג'ר בזרימת המידע המיועד לנשיא, ונפגש באופן אישי עם הנשיא מספר רב של פעמים ביום. לשיא כוחו הגיע כאשר ביצע הן את תפקיד היועץ לביטחון לאומי והן את תפקיד מזכיר המדינה האמריקני, במקביל, בין השנים 1975-1973.

על-מנת להפוך לגורם דומיננטי, פעל קיסינג'ר לא רק באמצעים של ייעוץ לנשיא, אלא בנטילת אחריות ופעולות בשטח, שבאו לידי-ביטוי בשליחויות חשאיות ומשאים ומתנים מול גורמים ומנהיגים בזירה הבינלאומית. במסגרת פעילותו כיועץ לביטחון לאומי, נמתחה על קיסינג'ר ביקורת רבה, הן מארגוני זכויות אדם והן מהאקדמיה והתקשורת, שהאשימו אותו בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ובשיתוף-פעולה ציני עם רודנים צמאי דם.

קיסינג'ר הצליח להתקרב לאוזנו של הנשיא ניקסון יותר מכל גורם ממשל אחר, והיה אחראי עיקרי לכמה החלטות שבעיני חוגים מסוימים שנויות במחלוקת בהיסטוריה האמריקנית, אך גם לכמה מההפתעות הפוליטיות הגדולות ביותר שראה העולם. כך למשל, במסגרת תפקידו כיועץ לביטחון לאומי, הוביל את המעורבות האמריקנית בצ'ילה וניסה למנוע את היבחרו של המועמד המרקסיסטי לתפקיד נשיא צ'ילה, סלבדור איינדה. לאחר שהאחרון נבחר לתפקיד בכל זאת, קיסינג'ר חתר להדחתו, כולל שימוש באמצעים צבאיים למחצה. כמו כן, היה אחראי למעורבות האמריקנית בלאוס ובקמבודיה אל מול האיום הקומוניסטי במזרח אסיה.

כיועץ לביטחון לאומי, היה קיסינג'ר אחראי לא רק ליוזמת פעולות צבאיות חשאיות, אלא גם למעורבות דיפלומטית. כך, היה לו חלק מרכזי ואף ראשי בניסיונות הפיוס של האמריקנים מול וייטנאם והחתירה לסיום המלחמה בין הצדדים. ניסיונות אלו היו בחלקם גלויים וברובם חשאיים והתנהלו מאחורי הקלעים בניצוחו של קיסינג'ר. בסופו של דבר נשאו המאמצים פרי ובינואר 1973 נחתם הסכם להפסקת אש בין הצדדים. כמו כן, הוביל את הושטת היד של הנשיא ניקסון למזרח והיה שותף עיקרי בפריצת הדרך לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית וסין.

הנרי קיסינג'ר. סמכויות ביצוע ועוצמה חסרות תקדים כיועץ לביטחון לאומי (צילום: AP).הנרי קיסינג'ר. סמכויות ביצוע ועוצמה חסרות תקדים כיועץ לביטחון לאומי (צילום: AP)

האינסטינקטים נגד הממסד

כניסתו של טראמפ לבית-הלבן מעלה כעת סימני שאלה באשר למדיניותו ויחסו למועצה לביטחון לאומי ולתפקיד היועץ. טראמפ, אשר ידוע כאישיות מורכבת וצבעונית ונותן אמון בעיקר בסביבתו הקרובה ובבני משפחתו, סומך לפני הכל על חושיו ותחושותיו, והחשש במערכת הביטחון האמריקנית הוא כי הנשיא החדש ימעט להיוועץ בגורמים הבכירים.

כבר כעת ישנו חוסר שביעות-רצון מצד גורמים בתוך המועצה לביטחון לאומי, שטוענים כי הנשיא אינו מעדכן אותם בפרטים מסוימים והם מוצאים עצמם לא-פעם ניזונים מהתקשורת. בנוסף, טראמפ כבר הספיק לבצע שינויים מבניים במועצה. לאחר בחירתו לנשיאות, הוא פרסם מזכר נשיאותי המורה על הרחבת המועצה. בנוסף לחברים הקבועים, הוחלט לצרף את האסטרטג הפוליטי ויועצו הקרוב, סטיב בנון, בצעד שגרר ביקורת עזה בתקשורת ובממסד הביטחוני. השתתפות של יועץ פוליטי אינה דבר חדש – במהלך כהונתו של הנשיא אובמה, נטל חלק יועצו הפוליטי, דייוויד אקסלרוד, בדיונים של המועצה, אולם לא צורף כחבר קבוע.

כן צורפו להרכב המועצה ראש סוכנות הביון המרכזית (CIA), מזכיר האנרגיה, המזכיר לביטחון המולדת, שגרירת ארצות-הברית באו"ם, והיועץ לביטחון המולדת. לכשיתקיימו דיונים בנושאים כלכליים בינלאומיים, יצורפו גם נציב הסחר של ארצות-הברית, מזכיר המסחר ועוזר הנשיא למדיניות כלכלית. בנוסף, הורה טראמפ לצרף את המשנה ליועץ לביטחון לאומי כמוזמן קבוע.

היועץ לביטחון לאומי לשעבר, מייקל פלין. מסר היועץ לביטחון לאומי לשעבר, מייקל פלין. מסר "מידע חלקי" (צילום: AP)

מנגד, החליט טראמפ לשנות את מעמדם של יושב ראש המטות המשולבים וראש המודיעין הלאומי במועצה, כך שייחשבו כ"יועצים אורחים" ולא קבועים. החלטה זו סתרה את החלטת הנשיא הקודם, אובמה, לכלול את שני הגורמים כאורחים קבועים. ואולם, גם אובמה קיבל את החלטתו בסתירה להחלטת קודמו בתפקיד, ג'ורג' בוש, לצמצם את מעורבות השניים – שבעצמו שינה את החלטת קלינטון. דובר הבית הלבן, שון ספייסר, ניסה להרגיע את הביקורת וטען כי ראש המטות המשולבים וראש המודיעין הלאומי "מוזמנים להגיע לכל ישיבה של המועצה העוסקת בנושאים המשיקים לתפקידיהם".

יש שיראו את השינויים שביצע טראמפ כצעד חיובי, שכן הוא הרחיב את הרכב המועצה, שילב בה גיוון והכניס דם חדש. אולם, בסופו של דבר צריכה המועצה לספק לנשיא פלטפורמה נוחה, מהירה ומקצועית המסייעת לקבלת החלטות, והרחבת ההרכב עלולה לגרום לבלבול וסתירות רבות מדי בנושאי ביטחון לאומי.

יהיו השינויים טובים או רעים ככל שיהיו, עדיין נותרה פתוחה השאלה, מה יהיה מעמדו של היועץ לביטחון לאומי בעידן טראמפ? האם הנשיא יחרוג מהרגליו להיסמך בעיקר על בני משפחתו ויסכים להטות אוזן ליועץ, או שמא יבחר לצמצם את סמכויות ותפקיד היועץ ויפתח את שוק הדעות הביטחוני לתחרות? באם האופציה השנייה תקרום עור וגידים, התפטרותו של פלין תהיה רק יריית הפתיחה למלחמה בין הנשיא לבין הממסד הביטחוני והפוליטי בוושינגטון.