-

למה אין סיכוי שבקרוב נחליף את הרכב הפרטי באופניים?

כמה ישראלים מחוץ לת"א באמת משתמשים באופניים ככלי תחבורה - ולא רק בשעות הפנאי? כשבעיר הכי גדולה אין שבילים אפילו ברחובות מרכזיים, וברשויות המקומיות מעדיפים שקט תעשייתי על פני מלחמה עם בעלי העסקים - כנראה שהמצב לא הולך להשתנות בקרוב
יובל עופר
12 בנובמבר 2021
13:19

נגיד שבמקום לשרוף את הזמן שלכם בפקקים הייתה לכם דרך זולה, מהירה ונוחה להגיע לעבודה. הייתם הולכים על זה?

לפני שאתם עונים, קבלו הצצה לאיפה שזה אשכרה עובד: למשל בקופנהגן, העיר מספר אחת בעולם בכל מה שקשור לאופניים. וזה ממש לא רק שם. זה קורה בעוד הרבה מקומות בעולם. בפריז יש יותר מ-1,500 ק"מ של שבילים, כמעט חצי מהם נסללו בשנתיים האחרונות.

אבל כאן, כמה אנשים בישראל בכלל חושבים לנסוע לעבודה או לסידורים על אופניים? 

יש הרבה סיבות למה אנחנו תקועים כל כך מאחורה בתחבורת אופניים. ככה זה כשרק 2% מהישראלים מדוושים ביום-יום. זה קשור לתרבות הנהיגה, למזג האוויר ולמחסור מטורף בתשתיות. אבל הסיבה האמיתית היא פחד. לא של רוכבי אופניים פוטנציאליים. של הרשויות המקומיות. וזה מעצבן במיוחד כי הן פשוט עובדות עלינו בעיניים.

בפריז יש יותר מ-1,500 ק"מ של שבילים, כמעט חצי מהם נסללו בשנתיים האחרונות

תראו כמה המצב בישראל לא הגיוני: ברחוב יפו, מרכז העיר ירושלים, אין אף שביל אופניים באופק. אז מה עושה מי שמגיע לכאן עם אופניים? נוסע על הפסים של הרכבת הקלה. איך הגענו למצב שברחוב מרכזי בעיר הכי גדולה בישראל אין שבילי אופניים? את הרחוב הזה תכננו לפני יותר מ-20 שנה, ומי חשב אז על אופניים. אבל למה זה לא קורה עכשיו?

מי שאחראי על סלילת שבילי אופניים הן הרשויות המקומיות. והן באמת שופכות על זה לא מעט כסף בשנים האחרונות. אבל יש רק בעיה אחת - הן בונות אותם איפה שנוח להן ולא איפה שצריך.

להגיע עם האופניים לכותל? פייר, מרגש. אבל מה עם להגיע עם האופניים מהבית לעבודה?

לפני שנה עיריית ירושלים הכריזה על "מהפכת שבילי האופניים" תוכנית לבניית 188 ק"מ של שבילים בעיר. פייר, מרגש. כותרת הפרויקט: להגיע עם האופניים לכותל. אבל מה עם להגיע עם האופניים מהבית לעבודה?

זה כבר דורש מהעיריות לריב עם בעלי מכוניות פרטיות על החניה שתילקח מהם לטובת השביל ועם בעלי חנויות על גניבת המדרכה. הרבה יותר קל לבנות שביל גדול ויקר ושומם שלא מגיע לשום מקום מאשר להיכנס לעימותים האלה. השביל הזה הוא חלק ממהפכת האופניים של ירושלים, אבל איזו מהפכה? אף אחד לא ייסע איתו לעבודה אף רכב לא יירד בגללו מהכביש. זה נטו שביל לטיולי אופניים. אבל את הנקודות על הפרויקט העאלק ירוק הזה העירייה כבר קוטפת. 

הרבה יותר קל לבנות שביל גדול ויקר ושומם שלא מגיע לשום מקום מאשר להיכנס לעימותים 

וזה לא קורה רק בעיר הבירה: בבאר שבע יש הרבה שבילים מתוכננים. הם פשוט לא מתחברים אחד לשני. ברמת גן בעלי המכוניות הפרטיות כבר הרימו מחאה נגד גניבת החניות שלהם, ופרויקט "אופני דן" השאפתני - רשת שבילי אופניים שתרשת את גוש דן - היה אמור להיבנות לפני שלוש שנים, אבל נדחה שוב ושוב. כי לאיזה פוליטיקאי מקומי יש כוח לריב עם חצי עיר רק בשביל שביל אופניים?

יש מקום אחד בארץ שבו זה לא רק קורה, זה גם מייצר שינוי. אני מדברת על תל אביב. תראו את רחוב בוגרשוב למשל: העירייה מחקה נתיב שלם לכלי רכב בשביל שביל אופניים רחב ומדוגם. מאז שהשביל הזה נפתח כמות האופניים והקורקינטים שנוסעת כאן כל יום גדלה פי 2.5. זה מטורף!

מאז שהשביל בבוגרשוב נפתח כמות האופניים והקורקינטים שנוסעת כאן כל יום גדלה פי 2.5. זה מטורף

וזה רק אומר שבסך הכול צריך שיבנו כאן שבילי אופניים טובים וכולם יבואו לדווש. אבל כל עוד הרשויות כאן מעדיפות לא לריב עם אף אחד, השבילים הירוקים והיפים מהפרסומות שלהם לא יובילו אותנו לשום מקום.