אכזר מחוזר. בשאר אל-אסד
צילום: אי-אף-פי

קח אותי בשאר: הדיקטטור האכזר שהפך למלכת הנשף

איך הפך בשאר אל-אסד, האיש שטובח בבני עמו ואחראי לחצי מיליון הרוגים, לדמות הכי מחוזרת במזרח התיכון? עד השנה האחרונה זה התנהל בעיקר מאחורי הקלעים, אבל בחודשים האחרונים - נראה שהנרמול בין אסד למדינות ערב יצא מהארון
רועי קייס
19 בנובמבר 2021
11:33
עודכן ב 10:54

איך הפך נשיא סוריה בשאר אל-אסד, האיש שטובח בבני עמו ואחראי לחצי מיליון הרוגים, לדמות הכי מחוזרת במזרח התיכון? עד השנה האחרונה זה התנהל בעיקר מאחורי הקלעים, אבל בחודשים האחרונים - נראה שהנרמול בין אסד למדינות ערב יצא מהארון.

כמה חודשים אחרי ההתקוממות נגד משטר אסד, שרי החוץ של הליגה הערבית החליטו שבעקבות מעשי הטבח בסוריה, צריך להראות לו את הצד המעליב של היד. מעבר להקפאת החברות של סוריה בליגה הערבית, מדינות ערביות, בעיקר מאזור החיוג של המפרץ, תמכו במובהק במתנגדיו של אסד ואפילו ציידו אותם באמצעי לחימה. אבל למרות כל המאמצים, אסד הצליח להישאר בשלטון. זה קרה בעיקר בגלל הסיוע שקיבל מרוסיה, איראן וחיזבאללה.

אבל היה שם עוד משהו: המורדים הסורים היו ערב רב שלא הצליח להתלכד, ובסוף הגורמים הקיצוניים האפילו על המתונים. במקום לקבל סוריה דמוקרטית, קיבלנו את דאעש ואל קאעידה. וככה, בחסות עלייתו לגדולה של דאעש על סרטוני עריפות הראשים שלו, אסד התחיל להיראות כמו אופציה סבירה. יחסית. בנתיים, ההימור של מדינות ערב והמפרציות על מתנגדיו נחל כישלון חרוץ, ואסד שהיה עם חצי רגל בקבר - הפך להיות מי שכולם רוצים ביקרו.

עד השנה האחרונה, זה התנהל בעיקר מאחורי הקלעים, אבל בחודשים האחרונים נראה שהנרמול בין אסד למדינות ערב יצא מהארון. עבדאללה השני, מלך ירדן, פתאום מקיים עם הצורר הסורי שיחת טלפון, מזמין את שר ההגנה הסורי לביקור ומה לא. ובאזור חיוג המפרץ, המחנה הסוני המתון שבראשו עומדת סעודיה, כבר פחות מדבר על פשעי המלחמה של אסד.

אז אסד על הסוס. מי שפעם היה מוקצה מחמת אכזריותו הבלתי אנושית, נתפס כיום על ידי מדינות ערב כהזדמנות כלכלית: סוריה ההרוסה זקוקה לשיקום מסיבי. זה אומר חוזים לבניית תשתיות במיליארדי דולרים. למפרציות יש את הכסף ובתמורה הן מחפשות השפעה שתיתן קונטרה לשחקנים הרגילים שבוחשים בזירה הסורית בעשור האחרון: האיראנים, הטורקים והרוסים. בסוף, חוזה מיליארדים לבניית רשת סלולרית או כביש חדש, יכול להפוך ברוגז של שנים לחברות מופלאה.

  

אבל הדבר הכי מדהים בקאמבק של אסד, שזה לא רק מדינות ערב, אלא גם המערב ובראשו ארצות הברית, שגם אם לא יגידו את זה און-קמרה, הרבה יותר סלחניים כלפי אסד. לא מאמינים לי? קבלו את הסיפור הבא: בשנה וחצי האחרונות לבנון קורסת לתוך עצמה. המצרים רצו לשלוח להם גז והירדנים חשמל, אבל כדי שזה יגיע ללבנון' האמריקנים נאלצו להסכים שזה יעבור דרך סוריה. בכך הם שברו את המצור הכלכלי שהם עצמם הטילו על אסד. 

אז מה המסקנה מחזרתו של אסד למשפחת העמים? האם במזרח התיכון יש כזה דבר אכזרי מדי? לפני הכול, צריך להבין שחלק גדול מהמדינות הערביות שמנסות לחבק את אסד, הם לא בדיוק סמל ומופת לזכויות אדם. רובן מובלות על ידי בתי מלוכה שלא בוחלים באמצעים ומדכאים בצורה אקטיבית מיעוטים ומתנגדי משטר. 

בשורה התחתונה, אכזריות במזרח התיכון היא לא כרטיס אדום, היא משהו שצריך לדעת להשתמש בו. בשכונה שלנו אין דבר כזה אכזרי מדי, כל עוד הצלחת להישאר בשלטון.