רה"מ בנט במוסקבה, בחודש שעבר
צילום: גטי אימג'ס

3 ימים לחידוש שיחות הגרעין: בנט הולך על מדיניות ה"תחזיקו אותי"

אם איראן היא האיום הכי משמעותי על ישראל - התקציב לא יכול להיות מכשול • הסכם הגרעין קנה לישראל "זמן שקט" - השאלה היא מה נעשה עם הזמן הזה?
גילי כהן
26 בנובמבר 2021
07:28

ישראל חוזרת למדיניות "תחזיקו אותי" ביחס לגרעין האיראני. בדברים ברורים, אפילו בוטים, של ראש הממשלה נפתלי בנט, סימנה הממשלה מסר ברור לאמריקנים בעיקר: הפעם, ישראל מתכננת להעמיד אופציה צבאית לתקיפה באיראן – דבר שלא נעשה בעשור האחרון.

"לפנינו תקופה מורכבת, ייתכנו גם אי-הסכמות עם הטובות בחברותינו. זו לא תהיה הפעם הראשונה", אמר השבוע ראש הממשלה בנט בכינוס באוניברסיטת רייכמן. "הטעות אחרי הסכם הגרעין ב-2015 לא תחזור. הוא השפיע עלינו כמו גלולת שינה. ישראל נרדמה בשמירה. מהטעות הזו נלמד. נשמור על חופש הפעולה שלנו".

הביקורת הכי חריפה שמותח בנט על קודמו נתניהו היא בסוגיית הגרעין האיראני. המילים הבוטות לא נשמרות במקרה הזה בחדרים סגורים, אלא גם בפומבי. לא רק ירושה קשה, אלא הפקרות של ממש, טוען בנט, ומטשטש את העובדה שבכל אותן שנים גם הוא היה חבר קבינט, אפילו שר ביטחון בסוף שנת 2019.

בנט היה הקול הדורשני והתובעני בקבינט המדיני-ביטחוני במשך שנים ארוכות. אם זה היה נכון ב"צוק איתן", מדוע לא בענייני איראן?

ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו הגדיר זאת כ"אסון", לא פחות. הוא מתכוון ללחץ הישראלי בהובלת ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו לפרישה האמריקנית מההסכם, שלדעת חלק ממומחי הביטחון והגרעין בישראל קירבה את האיראנים לנקודת ההעשרת האורניום המתקדמת שבה הם ניצבים כעת.

אבל היה אחד שהיה שותף, גם אם חלקי, ללחץ הזה: נפתלי בנט. הארכיון זוכר איך בשנת 2018 התראיין ב-CNN ואמר שיש לתקן את ההסכם מהיסוד - או לבטלו. הארכיון זוכר איך בשנת 2015, אחרי הנאום של נתניהו בקונגרס, כתב כי העסקה הנוכחית היא רעה מאוד והוסיף: "בעניין איראן – כולנו עם נתניהו". הרבה דברים השתנו מאז מבחינת בנט ונתניהו. אבל ראש הממשלה המכהן הוא זה שצריך לספק הסברים לשינוי הדרמטי באופן תפיסתו את איראן. בנט היה הקול הדורשני והתובעני בקבינט המדיני-ביטחוני במשך שנים ארוכות, שאיתגר את המערכת. זה היה נכון בצוק איתן, מדוע לא בענייני איראן?

להטריל את איראן | האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"

ובכל זאת, הביקורת של בנט על פעילותו של נתניהו, מוצדקת בחלקה. אכן, עם פרישת טראמפ מהסכם הגרעין בשנת 2018, ישראל לא החזירה ימיה כקדם מבחינת היכולת לתקיפה באיראן. בכירים בצבא טוענים היום כי התקיימו שיחות בקבינט בנוגע לחזרה לכשירות בנושא האיראני, אבל "לא היה תקציב". אם אכן איראן היא האיום המשמעותי ביותר הניצב מול ישראל – שיקולי תקציב לא צריכים להיות מכשול. אחד ממפקדי הטייסות של חיל האוויר הגדיר זאת בפניי כך: "אם בשנים שקדמו התאמנו כל הזמן על גיחות ארוכות כשלכולם היה ברור מה היעד, במהלך שנות ההסכם וגם אחריו – זה פשוט לא קרה".

על פי פרסומים זרים, ישראל הגבירה את הפעילות ההתקפית שלה באיראן. האם זה קידם את האינטרס הביטחוני הישראלי? לפי האמריקנים - ממש לא

והנה התשובה האמיתית: הסכם הגרעין קנה לישראל זמן יקר של "שקט מהגרעין". זה איפשר התמקדות בפעילות המב"ם בסוריה ונגד הטילים המדוייקים או איום המנהרות מלבנון, אבל גם זמן התבוננות פנימה, בתוך צה"ל וביחסיו עם החברה הישראלית. אחרי פרישת ארצות הברית מההסכם, ישראל בראשות נתניהו הימרה שהקלפים ימשיכו לשחק לידיה, ושטראמפ יישאר בבית הלבן. זה לא קרה. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מה קרה מרגע בחירתו של ג'ו ביידן לבית הלבן ועד לימינו היום, רגע לפני פתיחת שיחות הגרעין? אילו צעדים ישראל נקטה כדי לסכל את איום הגרעין?

בבחינה המתבססת על פרסומים זרים (וכאן, כדאי להודות, המידע שנמצא ברשותנו הוא מוגבל ומוטה לטובת מי שמוסר אותו), ישראל אכן הגבירה את הפעילות ההתקפית שלה באיראן, ואף הגבירה את הווליום שלו. יותר פעילות, יותר רועש, יותר בכותרות. האם זה קידם את האינטרס הביטחוני הישראלי? ארצות הברית טוענת כעת, בביקורת גלויה כנגד ישראל, שפשוט לא. על כך ניתן להתווכח, אבל במבחן התוצאה – איראן רחוקה כעת על פי הערכות שלושה שבועות מפריצה.

מה עושים מפה? זו הדילמה בקרב מקבלי ההחלטות, שרק מתחדדת לקראת חידוש השיחות ביום שני בווינה.