חנין זועבי, דוד אמסלם וג'מאל זחאלקה
צילום: יונתן זינדל והדס פרוש, פלאש 90

אתיקה להמונים: למה בליכוד מסרבים להקמת הוועדה?

את השבועות האחרונים בכנסת מלווה ויכוח שבמבט ראשון נראה משמים – על הקמת ועדת האתיקה שאליה אמורות להיות מופנות תלונות כלפי הח"כים. בליכוד מסבירים את סירובם להקים אותה בחוסר אמון כלפי הקואליציה - אבל למה בדיוק הם מתכוונים?
יערה שפירא
27 בנובמבר 2021
21:01

את השבועות האחרונים בכנסת מלווה ויכוח, שבמבט ראשון נראה משמים, על הקמת ועדת האתיקה שאליה אמורות להיות מופנות תלונות כלפי חברי הכנסת. אולם, דווקא הסירוב של הליכוד להקים אותה, אולי נובע מסיבות מעניינות יותר משנהוג לחשוב.

הנימוק הרשמי של הליכוד הוא כי הם מסרבים להקמת ועדת האתיקה כחלק מההסתייגות שלהם משיתוף פעולה עם כלל ועדות הכנסת, במחאה על כך שלא קיבלו ייצוג מספק בהן בחלוקה שעשתה הקואליציה. האמת היא, שזה לא הסבר מספק (ובהתאמה – גם לא היחיד שמוצע). ועדת האתיקה היא עניין פנימי של הכנסת, שנועד לוודא שהתנהגות חבריה לא חורגת מהמקובל. בדרך כלל, יש אינטרס בהקמתה לכלל באי המשכן.

נדמה שהמרכיב החשוב יותר בסירוב העיקש של הליכוד להקים את הוועדה הוא חוסר אמון מוחלט כלפיה. גם ההקלטות שפורסמו בכאן חדשות מישיבת סיעת הליכוד שבה דנו בכך ב-8 בנובמבר משקפות זאת. "בסוף יביאו רק אותנו לאתיקה, הם ישפטו רק אותנו", הסבירה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס את התנגדותה. חברת הכנסת קטי שטרית מיהרה להסכים: "חד-משמעית נכון. אני ישבתי בוועדת האתיקה - מביאים רק תלונות שלנו".

עובדתית, אם נבדוק את הפסיקות הקודמות של ועדת האתיקה בכנסות האחרונות, לא נמצא הבדלים גדולים במספר או היקף העונשים שהוטלו על האופוזיציה לעומת הקואליציה. מה גם שהוועדה מורכבת מארבעה חברים: שניים לקואליציה ושניים לאופוזיציה, כך שממילא מתקיים בה איזון ומרבית ההחלטות בה בעבר התקבלו בהסכמה.

אולם, גם אם בקואליציה של היום דוחים את הנמקת חוסר-האמון של הליכוד על הסף, נדמה שהם דווקא מבינים אותה. כששר החוץ לפיד נדרש ביום שני האחרון להסביר מדוע לדעתו האופוזיציה, בהובלת הליכוד, מסרבת להקים את ועדת האתיקה, הוא השיב: "הם יודעים מי יצטרך להיות מובא בפני הועדה".

לפיד אולי מבין את התחושות בליכוד, מפני שהליכוד היא לא הראשונה להביע אותן כלפי ועדת האתיקה של הכנסת. קדמה לה סיעת בל"ד ברשימה השותפת, שחבריה נטו להסתבך עם הוועדה. כך, חברת הכנסת לשעבר חנין זועבי הושעתה ממליאת הכנסת לחודש ב-2010, כשהשתתפה במשט המרמרה, וב-2014 הושעתה שוב לחצי שנה בעקבות התבטאויות נגד הלחימה בעזה.

כשחברי הכנסת ג'מאל זחאלקה ובאסל גטאס מבל"ד הושעו לחודשיים ולארבעה חודשים ב-2016, הם כבר ידעו לנמק זאת. "זו החלטה פוליטית שנעשתה בידי גוף פוליטי", הסביר אז גטאס. זחאלקה הוסיף: "אנחנו יודעים שאנחנו משלמים מחיר פוליטי על עמדה מוסרית. אין כאן אתיקה, יש פוליטיקה".

האמירות האלה כמעט זהות לאלה שמשמיעים בליכוד היום כלפי הוועדה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שהתראיינה ב"הכול פוליטי" לפני שלושה שבועות, הסבירה לנו בהקשר דומה כי "אף אחד בשמאל לא נדרש להתנצל. לא מוציאים כרטיס אדום רק לקבוצה אחת". כששאלנו את חברת הכנסת קטי שטרית אם לתחושתה כשמדברים על "אתיקה", לרוב הכוונה היא נגד הליכוד, תשובתה הייתה חד משמעית - "כן".


נדמה ששתי הקבוצות הפוליטיות – הליכוד של היום ובל"ד של אז – מגלות תחושה דומה: אתיקה כשלעצמה היא מושג עמום מדי, ולכן מאפשר השתקה סמויה של עמדות מיעוט. אולי שתיהן גם חשדניות, במידה דומה אך מסיבות אחרות, כלפי כל הגופים שנתפשים כמעין ערכאה שיפוטית.

התלונה הראשונה שהוגשה בכנסת הזאת לטיפול ועדת האתיקה שעדיין לא קמה – ממחישה את האבסורד. מושא התלונה הוא חבר הכנסת דוד אמסלם, שאמר בשידור חי בטוויטר שלו לפני שבוע וחצי על הפקידות המשפטית כי "מדובר בזאבים שטורפים את כל מה שזז, ואם אנחנו לא נדע לרסן אותם ולהכניס אותם למכלאה בסוף הם יאכלו אותנו". על אמירות מעין אלה מבקשת הקואליציה מהאופוזיציה, שתאפשר לה לשפוט את חברי הכנסת. העובדה הזאת הופכת את סירוב הליכוד למובן יותר: מי שלא סומך ככלל על גופים שאמונים על האתיקה – בין אם בצדק או שלא – בוודאי לא יסייע להקים עוד אחד כזה.