t
שוטרים סמוך לבית הכנסת בטקסס
צילום: רויטרס

החטיפה בבית הכנסת בטקסס נגמרה בשלום? לא בדיוק

אומנם החטופים שוחררו ללא פגע, אך הדרמה הזו תהדהד בעוד הרבה בתי כנסת בארה"ב. החשש מאירועים חוזרים ומתקיפות אנטישמיות לא מוסיף למוטיבציה של יהדות ארה"ב להתחבר לקהילה, והצורך של בתי הכנסת להסתגר ולהתמגן מפני תוקפים לא יתרום גם כן
שמואל רוזנר
16 בינואר 2022
11:50

פרשת החטיפה בבית הכנסת בטקסס לא נגמרה בשלום. חוזר – לא נגמרה בשלום. החטופים אומנם שוחררו ללא פגע, החוטף אומנם לא יצא מהאירוע חי, כוחות הביטחון תפקדו היטב – אבל שלא יהיה ספק: הדרמה השבתית הזאת עוד תהדהד בהרבה מאוד בתי כנסת להרבה מאוד זמן.

במקרה הטוב, היא רק תשפיע על התנהלותם של יהודים באמריקה. הם יזהרו קצת יותר, ואולי יחשבו פעמיים לפני שילכו לבית הכנסת. במקרה הרע, היא תוליד חיקויים ואירועים חוזרים. כך שיחסית למה שהיה עלול היה לקרות, זה נגמר בסדר. אבל לקרוא לזה "נגמר בשלום" תהיה הפרזה גדולה.

מי מתאים יותר להיות ראש ממשלת ישראל, בנט או נתניהו? הקליקו והשיבו

ומה דעתכם: עד מתי אתם חושבים/ות שקואליציית בנט-לפד תשרוד?

הקהילה היהודית הגדולה של ארצות הברית הושפעה בשנה החולפת מכמה אירועים בעלי משקל. ראשית, מגפת הקורונה, שנית, מערכת בחירות סוערת וחילופי שלטון, שלישית, עלייה ברמת האנטישמיות. כבר כמה שנים שמחוג האנטישמיות מורה על עלייה הדרגתית בחשש של יהודים מפני התגברות תופעות של אנטשימיות, וגם – אם כי לא באותו שיעור – על עלייה מסוימת בפועל במספר ההתנכלויות ליהודים.

 הכוחות המלחצים בטקסס הלילה (צילום: רויטרס • WFAA)

על פי נתונים עדכניים, יותר ממחצית מיהודי ארצות הברית מרגישים בטוחים פחות מבשנים קודמות. כמעט מחצית מהיהודים סבורים שיש היום בארצות הברית "הרבה אנטישמיות" (45%). יותר ממחצית מהיהודים מנו לפחות אירוע אחד שבו חשו אנטישמיות באופן אישי, אם כי רק במיעוט קטן מהמקרים היה מדובר בתקיפה פיזית שכוונה אליהם (5%), וברוב המקרים מדובר בעדות ראיה (גרפיטי או פרסום של פוסט פוגעני ברשת).

"בתי כנסת הם מקומות שמוטב שיהיו פתוחים, מזמינים, אבל היהודים צריכים להפוך את חלקם למבצר מאובטח"

רוב היהודים לא ראו חוטף בבית הכנסת שלהם. הם גם לא יכולים לראות, משום שאינם הולכים לבתי כנסת. בעיר פיטסבורג בפנסילבניה, רק שלושה מכל 10 יהודים חברים בבית כנסת, וגם החברים לא מרבים ללכת. ואם הולכים, הולכים בשישי יותר מבשבת. ובטח פחות בזמן שיש קורונה.

כך שלפני שלוש שנים, כשטרוריסט גזעני נכנס לבית הכנסת בפיטסבורג, רוב היהודים בעיר לא היו בסכנה. ואתמול, כשטרוריסט איסלמיסט נכנס לבית הכנסת לא רחוק מדאלאס, רוב היהודים בעיר לא היו בסכנה. אבל המסר מחלחל: היהודים הם מטרה לפגיעה – גם של קיצונים מימין, גזענים אנטישמים מרקע נוצרי, וגם של קיצונים משמאל, בדרך כלל מרקע מוסלמי. יש באמריקה די נשק, די משוגעים, כדי לפגוע ביהודים.

מה שקרה אתמול הוא חריג המעיד על פוטנציאל להחמרה. בשנת 2006 נורו יריות במרכז קהילתי בסיאטל. היורה, נביד האק, היה מוסלמי ממוצא פקיסטני. ב-2014 נרצחו יהודים במרכז יהודי בקנזס. היורה, גלן מילר, ניאו־נאצי, נידון למוות. יהודים תמיד היו חשופים לפגיעה, ותמיד היו צריכים לקחת בחשבון התלקחות שתבוא מעת לעת. הבעיה היא שככל שהחברה האמריקנית מתוחה יותר, עצבנית יותר, כך עולה החשש מפני מימוש של רצון של מעטים לפגוע ביהודים. במקרים הפחות חמורים, זה ציור של צלב קרס או מכות ברחוב לעובר אורח בלבוש חרדי. במקרים הקשים יותר – ובכן, מקרים קשים יותר זה מה שקרה אתמול.

"תופעת האנטישמיות, שלפני לא הרבה שנים רוב יהודי אמריקה חשבו שאינה עניין גדול, טיפסה בחודשים האחרונים למדרגת בהלה"

בנסיבות האלה, היהודים צריכים להישמר. הם מחזקים את נהלי האבטחה, מקצים להם מחשבה ומשאבים. הם צריכים לקחת בחשבון שהחברה שהם חיים בה נמצאת על הקצה. כל זה מסובך למדי, ומעלה דילמות לא פשוטות. בתי כנסת הם מקומות שמוטב שיהיו פתוחים, מזמינים, אבל היהודים צריכים להפוך את חלקם למבצר מאובטח. כלומר, למקום שמשדר "כאן סכנה", למקום שפחות מתחשק לבוא אליו בשבת בבוקר.

יש הרבה מאוד סיבות לירידה הנמשכת בביטוי של קהילתיות יהודית, והרבה מאוד סימנים לכך שהזהות הקבוצתית של יהודי אמריקה נשחקת במהירות (למי שרוצה פרטים, גם אם באנגלית, נמליץ על מאמרו המדכדך של ג׳ק וורטהיימר מלפני כמה ימים, במגזין "טאבלט"). אנטישמיות לא תוסיף לרוב היהודים הללו מוטיבציה להתחבר לקהילה. היא תגרום להם להרכין ראש, לוותר על סממנים שיסכנו אותם ברחוב, להתרחק ממקומות שטרוריסטים עלולים לראות בהם מטרה.

האם אמריקה נעשתה מסוכנת יותר ליהודים שחיים בקרבה? זו שאלה שלא קל להשיב עליה. אבל דבר אחד ברור: יהודי אמריקה נעשו מודאגים יותר. התופעה המכונה "אנטישמיות", שלפני לא הרבה שנים רובם חשבו שאינה עניין גדול – לא אצלם בכל אופן – נעשתה לשאלה, אחר כך לדאגה, ואולי, בחודשים האחרונים, טיפסה עד למדרגת בהלה.

גילויי אנטישמיות הפכו מעניין נדיר לעניין של שגרה. בחנוכה שעבר נרשמו 10 מתקפות על יהודים באזור ניו יורק, חלקן קטלניות. צפיפות האירועים חידדה את המודעות והניבה גל של פרשנויות (למה זה קורה), ויכוחים (מי אשם), התייעצויות (מה עושים), הבטחות (נגן, נשמור), תהיות (לאן כל זה הולך). עכשיו יבוא עוד גל כזה של דיונים.

האם ליהודים יש מבחינה ריאלית סיכוי גדול יותר להיפגע מכפי שהיה בעבר? כאמור, לא קל לומר. תלוי מי סופר, תלוי מה זה "להיפגע". תלוי למה משווים. האם למה שהיה לפני שנה? לפני עשר שנים? לפני 30 שנה? נתוני ה-FBI מלמדים שיש עלייה במספר התקריות נגד יהודים בשנים האחרונות. הם גם מלמדים שלפני 30 שנה היה יותר גרוע.