שיעור הגנה עצמית למבוגרים. למצולמים אין קשר לכתבה
(צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)

ההתעללות בקשישים הסיעודיים מתחילה בתמונת המקרו

הסיבות להתעללות בקשישים הסיעודיים מתבהרות כשמסתכלים על הנתונים: האוכלוסייה מזדקנת, אבל כמות המיטות במחלקות האשפוז הגריאטריות לא גדלה שנים
שאול אמסטרדמסקי
20 בפברואר 2017
12:27
עודכן ב 12:36

התעללות בקשישים היא דבר מזעזע. התחקיר המצוין של יוסי מזרחי בחדשות 2 על המוסד הסיעודי נאות כיפת הזהב בחיפה מזעזע אותנו עד כדי כך משום שהוא נוגע באחד העצבים החשופים שיש לכולנו. אנחנו יודעים שגם אנחנו נהיה זקנים, ואנחנו מתים מפחד שגורלנו יהיה דומה לזה שאנחנו רואים על המסך.
כשאנחנו רואים את התמונות על המסך קל לנו להבין מה אנחנו רואים. זו תמונות המיקרו. אבל ההתעללות בקשישים מתרחשת לא רק במיקרו, אלא גם במקרו. רק שמתמונת המקרו קשה להזדעזע, כי בסך הכל מדובר בגרף עם מספרים יבשים.
כך נראית התעללות בקשישים בתמונת המקרו:


את הגרף הזה פרסם משרד הבריאות בינואר 2016 (אין עדיין נתונים חדשים משום מה) והוא מזעזע. אם תסתכלו על הקו העליון, תראו את שיעור המיטות במחלקות האשפוז ל- 1,000 נפש של הקשישים (אשפוז גריאטרי, על סוגיו השונים) ביחס לגודל האוכלוסיה.
מאז תחילת שנות ה-2000, הקו הזה כמעט סטטי. הוא כמעט שלא משתנה. למעשה, בשנים האחרונות יש בו ירידה. המשמעות היא שמספר המיטות במחלקות האשפוז לקשישים לא מצליח להדביק את הגידול המהיר באוכלוסיה הישראלית.
והאמת? הגרף הזה אופטימי מדי, משום שהוא בודק את מספר המיטות ביחס לאוכלוסיה הישראלית כולה. אבל אלה רק הקשישים הסיעודיים שמשתמשים במיטות האלה, לא כל האוכלוסיה. ביחס למספר הקשישים, אנשים בני 75 שנמצאים בסיכון גבוה מאוד להפוך לסיעודיים (אחד מכל שלושה בגיל הזה בסיכון להפוך לסיעודי), המצב גרוע יותר. הנה, תראו:

הטבלה הזו לקוחה מתוך השנתון הסטטיסטי של מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסיה שפועל באוניברסיטה העברית. לא משנה על איזו עמודה אתם מסתכלים, אתם רואים מגמה אחת ברורה מאוד: מתחילת שנות ה-2000 המספרים הולכים ופוחתים.
המשמעות היא שכמות המיטות במחלקות האשפוז הגריאטריות, ביחס לאנשים בני 75 ומעלה, הולכת ופוחתת בהתמדה.
בתחום כח האדם - רופאים ואחיות בעלי התמחות בגריאטריה - התמונה דומה. המחסור קשה, חלק גדול מכוח האדם הרפואי מבוגר מאוד בעצמו (בני ובנות 65 ויותר, חלק גדול מהם מגל העלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90 שאמור לצאת לפנסיה. בשנים האחרונות ממש משרד הבריאות אמנם נותן מענקים לרופאים ואחיות שנכנסים לתחום הגריאטריה, אבל המספרים שלהם עדיין נמוכים, ויחלפו הרבה שנים עד שהמאמץ הזה יישא פרי.
מבלי לספק שום תירוץ לצוות הרפואי בחיפה, התוצאה הכללית היא מצוקה כבדה מאוד. גם על הזקנים עצמם, גם על בני המשפחות שלהם, וגם על הצוות הרפואי הדליל. זו המשמעות של התעללות בזקנים במקרו.
לא נעים לי להגיד, אבל מה שראינו עד עכשיו היה רק הפרומו. בעשורים האחרונים שיעור הקשישים בישראל היה פחות או יותר קבוע ונע סביב 10%. זה צפוי להשתנות, במהירות. למעשה, זה כבר משנת מאז שנת 2010, משום שדור הבייבי בום יוצא לפנסיה בכמויות אדירות, ממש כפי שהגיח לעולם. בתוך 15 שנה שיעור הקשישים צפוי להגיע ל-14%. מבחינה מספרית, זה אומר שמספר הקשישים צפוי להכפיל את עצמו בתקופה הזו.
15 שנה הם לא הרבה זמן אם המדינה רוצה להתעשת ולהתחיל לעשות משהו. חשבו על זה: לוקח לפחות 7 שנים להכשיר רופא מומחה בגריאטריה, ובמדינת ישראל לוקח 15 שנה לבנות בית חולים סיעודי חדש. אם אנחנו רוצים לעשות עם זה משהו, אנחנו צריכים להתחיל עכשיו. ממש עכשיו.
בסוף 2014 פרופ' יוג'ין קנדל, אז היועץ הכלכלי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הציג לממשלה מצגת ובה האתגרים האסטרטגיים שהכלכלה הישראלית צריכה להתמודד איתם בשנים הקרובות. הזדקנות האוכלוסיה היתה האתגר הראשון והגדול מכולם.
מה קרה עם המצגת של קנדל? מה הממשלה עשתה איתה?
הממ.
הממשלה הקימה ועדה בראשות השר לענייני אזרחים ותיקים דאז אורי אורבך. הוועדה לא דנה בכל האתגרים שמתעוררים כתוצאה מהגידול במספר הזקנים אלא רק בהיבט אחד: שוק התעסוקה. הוועדה הזו ישבה שנה שלמה בניסיון לגבש מסקנות בנושא. בינתיים, השר אורבך מת, הממשלה התחלפה, וההמלצות הבודדות שהוועדה הצליחה לגבש מוסמסו בין חילופי השלטון לבין התנגדות אגף התקציבים.